ביאור פרק י"ז בתהילים: כך נראית תפילה כשאין לאן לברוח

תקציר הפרק

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד, ועיקרו בבקשת המשורר להושעת ה' מהרשעים. המזמור נפתח בכותרת: "תְּפִלָּה לְדָוִד".

המזמור נפתח בבקשה של המשורר שה' ישמע את תפילתו: "שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה". המשורר מצדיק את בקשתו בכך שהוא חף מפשע: "בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבׇר פִּי". בסוף הפסקה המשורר מבקש מה' שיתמוך בו שהוא יוכל ללכת בדרך ה', ושלא יתמוטט: "תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי", וייתכן שזו הצהרת המשורר ולא בקשה.

בקשה לשמיעת התפילה בגלל חטאי הרשעים: פסקה זו נפתחת גם כן בקריאה לה' לשמוע את תפילת המשורר: "אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אׇזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי", וכאן הוא מנמק את בקשתו בפירוט חטאי הרשעים: "שׇׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי". המשורר מנגיד בינו ובין הרשעים בשימוש בלשון דומה. בפסקה הקודמת הוא ביקש "תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי", וכאן הוא טוען שהרשעים מקיפים אותו והם מעוניינים לפגוע בו: "אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ".

בקשה לישועה: בסוף המזמור המשורר מתאר את תוכן הבקשה שלו: "קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ". המשורר חותם את המזמור בהצהרה על דבקותו ואמונתו בה': "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ".

הפרק המלא + ביאור

(א) תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה.

המזמור הזה נאמר כתפילה על ידי דוד המלך, ה'! תשמע את התפילה שלי שנאמרה בצדק, תקשיב לצעקה שאני צועק בשעת התפילה, תטה את אזנך לשמוע את תפילתי, התפילה נאמרת ללא שאני מוציא בשפתיי דברי מרמה, פי וליבי שווים.

(ב) מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים.

תעשה עבורי משפט עם אויבי. הכוונה לשאול, אתה תראה שאני ישר וצודק בדין שלי עם שאול.

(ג) בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי.

בלילה, כשאדם חושב, ראית על מה אני חושב, ראית שכל מחשבותיי צרופים ומזוקקים, אין בהם מלשבות לא טובות, ולא מצאת בי אלא רק דברים טובים, פי וליבי שווים.

(ד) לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ.

ואני גם מונע מאנשים מלעבור על מה שציווית בשפתיך, אני דואג שגם אחרים יקיימו מצוות, ומנעתי מבני אדם מללכת בדרך של פריץ ורשע, מנעתי מהם מלחטוא.

(ה) תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי.

אני מבקש ממך שתתמוך ברגליי ההולכים בדרכך, בדרך של צדיקים, וכך לא יתמוטטו רגליי (אלא תמיד יילכו בדרך הצדיקים).

(ו) אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי.

ה' שמסוגל לעזור לי! אני קראתי אליך כי הייתי בטוח שאתה תענה לי ותקבל את תפילתי, תטה את אזנך ותקבל את תפילתי.

(ז) הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ.

ה', אתה מושיע את מי שחוסה בך, מי שבוטח בך, תפריש אותי ממי שקם להילחם בי, שהם כאילו קמים להילחם נגד הימין שלך. המשורר אומר שמי שנלחם נגדו, נלחם גם נגד ה', והוא מבקש מה' שיציל אותו מהם.

(ח) שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי.

תשמור עליי כמו שאדם שומר על אישוני העיניים שלו, תסתיר אותי בצל שנוצר מהכנפיים שלך. הכוונה שה' ישגיח עליו ויציל אותו מאויביו, והמשורר מדמה את ההגנה עליו כצל של כנפיים.

(ט) מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי.

תשמור עליי מפני הרשעים ששדדו אותי, האויבים שלי יקיפו אותי על מנת לקחת את נפשי.

(י) חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת.

השומן הרב סגר את פיהם, הם לא היו יכולים לדבר מרוב שומן. השומן מסמל את העושר והחשיבות, ולכן הפה שלהם דיבר דברי גאווה.

(יא) אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סבבוני [סְבָבוּנוּ] עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ.

הם, האויבים הרשעים, הקיפו אותנו בדרכים בהם הלכנו, הם ישימו את עיניהם כדי לטמון בארץ מלכודות בהם נילכד, הם יחפשו מקומות בהם הם יוכלו להטמין לנו מלכודות

(יב) דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים.

האויב דומה לאריה שרוצה לטרוף, והוא גם דומה לכפיר, אריה צעיר, שיושב במקומות מסתור ואורב שם לציד שלו.

(יג) קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ.

ה'! תקום ותקדים את אויביי ותכניע אותם לפני שהם יצליחו לשלוט בי, תציל אותי מידי הרשע שהוא החרב שלך. הרשע משמש כשליח ה' להריגת הצדיק, ועל כן הוא נקרא בפסוק "חרבך". המשורר מבקש מה' שיציל אותו מאת הרשע.

(יד) מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וצפינך [וּצְפוּנְךָ] תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם.

ה' האנשים נוצרו על ידך ה', ואם הם מציקים לי, זה בשליחותך ואני מבקש שתפסיק זאת, אותם אנשים בוחרים רק בחיי העולם הזה ולא בחיי עולם הבא. הרשעים בוחרים רק בחיי עולם הזה, ואתה ממלא אותם בכל הטוב של העולם הזה, וגם הבנים שלהם יהיו שבעים ממה שתיתן לאביהם, לרשעים, והם אפילו ישאירו חלק מהרכוש ומהחומריות לתינוקות שלהם – לנכדים של הרשעים.

(טו) אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ.

לעומת הרשעים שרוצים רק לחיות בעולם הזה, על ידי הצדק שאני עושה בעולם הזה, אראה את פניך בעולם הבא. המשורר אומר שהוא יהיה דבק לה' בעולם הבא, ואני אשבע בלי שאמות מבחינה רוחנית, וכך אוכל להשיג את כבודך.