"אנחנו כאן, ושום דבר לא ישבור אותנו": ריאיון דומע עם שליח חב"ד במלבורן

"אני לא יודע מה לומר. חבר קרוב מאוד שלי, שליח הרבי מליובאוויטש בסידני, נרצח היום בערב... רק בשבוע שעבר הוא לקח אותי משדה התעופה. גם הבת של בת הדודה שלי נפצעה בפיגוע. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא מה שהרבי לימד אותנו: אסור להיכנע לטרור. מעט אור דוחה הרבה מן החושך, ואנחנו נדליק המון אור".

את המילים המרעידות הללו שלח הרב דודו לידר, שליח חב"ד במלבורן, לבני הקהילה שלו שעות בודדות לאחר הפיגוע המחריד בסידני שזעזע את אוסטרליה, בו נרצחו 15 בני אדם ונפצעו עשרות, במהלך אירוע "חנוכה על הים" שקיים בית חב"ד המקומי.

זמן קצר לאחר מכן, הגיעה הודעה שנייה, נחושה לא פחות: "תודה לכולם על החיזוק. אנחנו מוציאים חנוכיות ונרות לכולם. שלחו לי כתובת, ובשעה הקרובה יגיעו אליכם בחורים עם חנוכיות, נרות וסופגניות. עוד תראו שהאור יגרש את החושך".

אם תרצו, זהו סיפורה של הקהילה היהודית באוסטרליה על רגל אחת. כי בימים אלו חווה הקהילה הלם נוראי ופחד משתק לנוכח האנטישמיות שמרימה ראש, אך מצד שני – ניכר סירוב מוחלט לאפשר לאור היהודי לדעוך. השנה, כפי שמעיד הרב לידר, לא רק שהפעילות שלהם לא הצטמצמה, אלא היא אף שברה שיאים. "הגענו עם סופגניות וחנוכיות ממש לכל בית", הוא מספר. "אנחנו כאובים מאוד, אך ברור לנו שרק כך מתגברים על החושך. אין לנו דרך אחרת".

הנסיעה האחרונה

עבור הרב לידר, הפיגוע בסידני אינו רק אירוע לאומי, אלא גם טרגדיה אישית כואבת, שכן רק שבוע קודם לכן, בי"ט בכסלו – ראש השנה לחסידות – הוא הוזמן לסידני להתוועדות. מי שארגן את האירוע, אסף אותו משדה התעופה ואף ליווה אותו לאורך כל הביקור היה הרב אלי שלנגר הי"ד – השליח שנרצח בפיגוע.

"נחתי בסידני, והרב שלנגר בא לאסוף אותי", משחזר הרב לידר את נסיעתם האחרונה. "נסענו יחד חצי שעה, והוא סיפר לי בהתלהבות על איך שעלה בידו לעזור לאסיר יהודי להשתחרר, ועל איך שעזר לו להניח תפילין. הוא היה אדם שכל כולו עשייה, עם אנרגיה מיוחדת של חסד. התענוג הכי גדול שלו היה לעשות טוב לאנשים".

בהתוועדות בה השתתפו הרב לידר והרב שלנגר, נכח גם ראובן מוריסון, יהודי בן 62 ממוצא רוסי. ראובן לא היה מחובר לתורה ומצוות עד שפגש את חב"ד בסידני, עבר ברית מילה בגיל מבוגר. לאחר מכן נולדה לו בת, והוא אף זכה לראות אותה מתחתנת ומקימה משפחה.

"פגשתי את ראובן בהתוועדות", נזכר הרב לידר ברעד.  "אחרי שנים שהוא כלל לא ידע מהי יהדות, הוא הפך לאיש צדקה וחסד ידוע בקהילה. מצמרר לראות שדווקא הוא נקלע לזירת הפיגוע, ואף היה זה שרדף אחרי המחבל בגבורה, כשניתן לראות בסרטונים שהוא משליך לעברו חפץ עד שנפגע בעצמו".

הרב לידר משתתק לרגע. ניכר שקשה לו לדבר. "הקהילה בהלם", הוא אומר לבסוף, "זה שילוב של תסכול, חרדה וכעס. יש גם חוסר אונים גדול, והדבר שמחזק את כולנו אלו דיבורים על הרב שלנגר ועל הקדושים האחרים. ככל שמדברים עליו יותר כך מתחזקים, כי הייתה לרב שלנגר דרך כל כך ייחודית בשליחות שלו, כאשר הוא תמיד ניסה לחדור עמוק יותר ולחזק כמה שיותר. היו לו כל כך הרבה כוחות, והם אלו שמחזיקים גם אותנו בימים כה קשים ומטלטלים".

ממשיכים להאיר

על הקהילה במלבורן, בה הוא בעצמו משמש כשליח,  מספר הרב לידר: "מלבורן היא עיר רגועה ושלווה. רוב האנשים שבוחרים להתגורר כאן עושים זאת כדי למצוא שקט, וממילא יש להם יותר זמן פנוי כדי להתבונן בתוך עצמם, לשאול שאלות, ואף לנצל את ההזדמנות בה הם יכולים לקבל מענה ולהתחבר יותר ליהדות.

"בית חב"ד שאנחנו מנהלים כאן פועל כבר 22 שנה, ומארגן בין היתר אירועים חברתיים, שיעורי תורה, סדנאות ופעילויות – סביב השעון. יש לנו סעודות גדולות מידי שבת, וכן ניתן מענה רחב לכל הצרכים הרוחניים והגשמיים של מה שיהודי הקהילה צריכים. בחנוכה אנו מקיימים מידי שנה חלוקה גדולה של סופגניות וחנוכיות ועורכים טקסים בכל האזור".

גם השנה, לדבריו, הם נערכו עם פעילות חנוכה מרשימה למגוון רב של גילים, ולכל המטיילים והתושבים היהודים. "אבל הפיגוע תפס אותנו כבר בלילה הראשון, והתחושה הייתה נוראה. מיד אחרי הפיגוע אנשים חששו להדליק נרות חנוכה בחלונות, הם גם פחדו לצאת לאירועים שאנחנו קיימנו, והתחושה הייתה של פחד גדול וחוסר אונים. אבל אנחנו לרגע לא מוותרים, ואף הגענו לבתים של אנשי הקהילה עם סופגניות וחנוכיות, כדי לחגוג את ימי החנוכה ולהשרות תחושת שמחה ואור. שלחנו שליחים מיוחדים שלנו גם לאזור ההרים – מרחק נסיעה – ולא ביטלנו אף אחד מהטקסים שלנו, כולל את ההדלקה המרכזית. אנו נמצאים כאן כדי לתמוך בכולם וכדי להגיד באופן ברור: 'אנחנו נמצאים כאן, ושום דבר לא ישבור אותנו'".

הכוח היהודי

גם אתם חשים בתקופה האחרונה את האנטישמיות שגואה?

"כולנו באוסטרליה חווים את גילויי האנטישמיות, ובפרט בשנתיים האחרונות מאז שמחת תורה, בהן היו עוד ועוד אירועים של הצתות בתי כנסת, פגיעה ברכוש יהודי, וגם הרבה מאוד הפגנות ועוד אירועים קשים. לא חווינו באופן אישי התנכלויות, אבל ישנם מקרים שמתרחשים כל הזמן, ומבחינתנו הכתובת בהחלט הייתה על הקיר".

איך לדעתך אפשר להתמודד עם המצב שנוצר?

"אני לא פוליטיקאי, אבל ברוח ימי החנוכה אני יכול להשיב כשליח חב"ד: "הזית הזה, שכותשים ומרסקים אותו, על מנת שיצא ממנו השמן שישמש להדלקת נרות חנוכה, הוא סוד הקיום שלנו. ניתן לראות כי לאורך כל ההיסטוריה כתשו אותנו: המן, היטלר, וגם סינוואר ימ"ש. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב בו האור שבנו יצא החוצה, לא מתוך כך שפוגעים בנו, אלא מלכתחילה – מתוך בחירה. אני בטוח שעוד נראה שהאנטישמיות תיבלם ותיעצר דווקא כשנתחבר לתוך המקום העמוק שנמצא בתוכנו".

הוא גם נותן לכך דוגמה מעולם הרפואה: "שאלתי פעם חבר שמטפל בבעיות גב איך משככים כאב. והוא ענה לי שהלחיצות בטיפול מאוד כואבות, אבל הן אלו שמשחררות. כששאלתי אם אפשר לשחרר בלי להכאיב, הוא חייך ואמר: 'בטח, אם תעשה התעמלות'. זה המסר של הרבי לכולנו: 'בואו נהיה אקטיביים, נלמד ונתחבר למודעות האמיתית של עם ישראל, ונחזור לעצמנו, מתוך כך שאנו משדרים את הקשר האמיתי שלנו לקב"ה. עוד תראו שככל שאנחנו נהיה יותר מאוחדים עם עצמנו ועם עם ישראל כולו, גם העולם מסביב יזהה את זה ויכבד אותנו. ככל שנמשיך להדליק את האור ולקרב לבבות, נצליח להוכיח לכולם שהכוח של העם היהודי חזק מכל חושך".