איך להמשיך הלאה לאחר פיטורים וחוסר הערכה במקום העבודה?

שאלה:

לאחרונה פיטרו אותי למרות ההשקעה הענקית שתרמתי למפעל. בנוסף, הבוס שלי אטם את ליבו למרות שזרמתי עם הראש הגדול שלו ועשיתי פרויקטים ענקיים ובלתי אפשריים. איך באמת ממשיכים הלאה בלי להיסגר?

תשובה:

יש נשים שנולדו עם ראש גדול ולב פתוח. זה לא משהו שהן עושות רק בעבודה, אלא בחיים בכלל. הן אלו שתמיד יראו את מה שצריך לבצע עוד לפני שביקשו מהן, הן אלו שישקיעו את הנשמה בפרויקטים שנראים לאחרים בלתי אפשריים, והן אלו שיזרמו עם כל חזון, גדול ומשוגע ככל שיהיה. הן נותנות את המקסימום לא כי הן חייבות, אלא כי הן לא יודעות להיות אחרת.

אבל מה קורה כשהנדיבות המקצועית הזו מתנפצת אל מול חומות של אטימות? מה קורה כשהמערכת, שכל כך התרגלה להתגאות בתוצאות המזהירות שלך, מחליטה פתאום לחתוך ולהמשיך הלאה בלעדייך?

אישה יקרה, אני שומעת את הכאב שלך בין השורות. את היית שם, נתת מעל ומעבר, בנית עולמות במו ידייך, ואז הגיעו הפיטורים. ולא רק זה. גם הלב של הבוס שלך פתאום נאטם. ברגע אחד, האש והתשוקה שהשקעת פגשו את קור הרוח של המערכת, וזה כואב. זה מרגיש כמו בגידה אישית, והתגובה האוטומטית היא לרצות להיסגר ולהבטיח לעצמך ש"יותר אני לא פראיירית".

אבל כמאמנת, אני רוצה להזמין אותך להסתכל על המצב אחרת. בואי נדבר על איך את יוצאת מהמשבר הזה, לא רק כשורדת, אלא כמנהיגה של חייך.

1. לתת מקום לכאב, אבל לא להפוך לקרבן

הצעד הראשון הוא הכרה במציאות. מותר לך לכעוס, מותר לך לבכות על ההשקעה שמרגישה כרגע כאילו ירדה לטמיון. אבל שימי לב לנקודת המפנה: הכאב הוא רגש, הוא לא מי שאת. אל תגידי "אני כישלון" או "אני פראיירית". תגידי "כואב לי כי היה לי אכפת". הכאב שלך הוא הוכחה לערכים המדהימים שלך. ערכים של נאמנות, מצוינות ואכפתיות. אלו הנכסים האמיתיים שלך, ושום החלטה מנהלתית לא תוכל לקחת אותם ממך.

2. הבוס אטם את הלב? זה הסיפור שלו, לא שלך

כשאנחנו חוות אטימות מצד מנהל שפעם "זרמנו עם הראש הגדול שלו", אנחנו נוטות לקחת את זה עלינו עם מחשבות כמו: "אולי לא הייתי מספיק טובה?". בואי נחזיר את האחריות למקומה. חוסר היכולת של המנהל לראות את הערך שלך ברגע הפרידה, מעיד על המגבלות הרגשיות והניהוליות שלו, לא על שלך. את היית "ראש גדול" בתוך מערכת שפתאום התגלתה כקטנה עליך. הבעיה היא בהכלה של המערכת, לא בכישרון שלך.

את לא צריכה חומות, את צריכה לדעת שהעוצמה שלך נובעת מהיכולת להביא את כולך

3. חוסן פנימי מול שחיקה וציניות

הפיתוי הכי גדול עכשיו הוא להפוך לצינית. "בפעם הבאה אני אעבוד לפי הספר, ראש קטן, בלי רגש". אישה יקרה, דעי לך שזו מלכודת של היצר הרע. אם תכבי את האש שלך, את תענישי את עצמך, לא את המקום שעזבת. באימון קוראים לזה חוסן פנימי: היכולת להיפגע, לעבד ולהישאר פתוחה. את לא צריכה חומות, את צריכה לדעת שהעוצמה שלך נובעת מהיכולת להביא את כולך, ולהבין שאם המקום האחרון לא ידע להכיל את זה, המקום הבא יחכה לך בזרועות פתוחות.

4. תרגיל אימוני: מיפוי נכסים וכישורים

קחי דף ועט. בואי נפרק את ה"השקעה הענקית" למה שנשאר אצלך בידיים:

• איזה שריר מקצועי בנית כשביצעת את הפרויקטים הבלתי אפשריים?

• איזו מיומנות של גמישות ויצירתיות גילית בעצמך מול הדרישות של הבוס?

• מה למדת על היכולת שלך להנהיג ולהוביל גם בתנאי אי-ודאות?

ההישגים האלו הם לא של המפעל – הם שלך. את לוקחת אותם איתך לראיון הבא או לאתגר הבא. המפעל הפסיד הון אנושי יקר ערך. לעומת זאת, את הרווחת יכולות ומיומנויות לחיים.

5. השאלה האימונית: מה המקום הנכון עבורי עכשיו?

במקום לשקוע ב"למה זה קרה לי?", בואי נשאל: "מה המציאות הזו מאפשרת לי עכשיו?" אולי זו הקריאה שלך למצוא מקום שבו הלב והראש הגדול שלך יהיו הנכס הכי חשוב, ולא נטל? אולי תמצאי מקום שבו הערך שלך יקבל הכרה גדולה יותר? או אולי בכלל רצית לצאת לדרך עצמאית, ועכשיו זה מתאפשר לך? חשבי היטב מה את יכולה להרוויח מהמצב הזה וכתבי לך במחברת. אל תתני לשום מקרה חיצוני לכבות את האש הפנימית שלך. קומי והמשיכי הלאה.

6. רגע של אמונה

כנשים מאמינות, אנחנו יודעות ששום מאמץ לא הולך לריק. הקב"ה ראה כל שעה נוספת שנשארת, כל פרויקט שבו נתת את הנשמה, וכל ויתור שעשית למען המערכת. אנחנו כבר יודעות שהכול קורה לטובה. יכול להיות שהלב של המעסיק שלך נאטם רק כדי שאת תוכלי לצאת מהמקום שכבר לא מתאים לך. הפיטורים האלו כואבים ומטלטלים, אבל הם חלק מהשגחה פרטית מדויקת. את לא פוטרת מהמפעל, את נשלחת למשימה הבאה שלך. השכר שלך על הלב הפתוח והראש הגדול לא מגיע מבוס בשר ודם, אלא מבעל הבית שרואה הכל ודואג לך למקום המדויק ביותר עבורך.

שמי שירה פריאנט, יוצרת תוכן, משוררת ומאמנת בשיטת הרב פנגר לניהול רגשות, בשילוב עם כתיבה טיפולית.

רוצה שאכתוב על נושא מסוים? יש לך שאלה שאת רוצה לשאול? כתבי לי מייל shira.milatova@gmail.com