בן בן ברוך: "כשאני עצוב – אני מחובר יותר לבורא עולם"

"זו זכות להיות האדם הזה שהולך ברחוב וכולם מזהים אותו ומחייכים אליו", צוחק בן בן ברוך כבר בתחילת הריאיון. "זה באמת לא מובן מאליו שזכיתי להיות בצד הזה ביקום".

המאפיין שמייחד את הרזומה של בן ברוך, מהסטנדאפיסטים המובילים בישראל, הוא ללא ספק האמונה העוצמתית בקב"ה. הוא פותח מופעי סולד-אאוט, זוכה למיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, אבל מבין דבר אחד: "זה לא אני, זה הוא".

"הכסף לא מעניין אותי"

עם בן בן ברוך אנחנו משוחחים בעיצומו של סבב הופעות בכל רחבי הארץ. בין לבין הוא מגיש את פודקאסט המוג'ו, וזוכה עימו לנתוני האזנה גבוהים במיוחד. "אני מרגיש שזוהי השליחות שלי בעולם", הוא מציין.

אתה יודע באמת למה בורא עולם הביא אותך לעולם?

"זו שאלה עמוקה מאוד. בעל התניא כותב שלכל נשמה יש ייעוד בעולם ואין נשמה ללא מטרה – אך לא כל אחד זוכה להבין את מטרתו בעולם. אני זכיתי להבין שאני כאן כדי להפיץ אור ושמחה. להביא אחדות ולקרב לבבות בעם שלנו – ואפילו באומות העולם. אני יודע שזוהי המטרה שהקב"ה נתן לי".

לפתח קריירה כסטנדאפיסט – זו לא בחירת המקצוע הכי נורמטיבית בעולם. בוא נחזור לרגע של ההחלטה.

"האמת שהייתי בכלל איש עסקים", הוא מפתיע. "הייתה לי חברה גדולה עם עשרות עובדים. הענקתי שירותים בתחום הפיננסי וקיימתי פגישות עסקים נון-סטופ עם בכירים במשק הישראלי. באחת הפגישות הוחתמנו על עסקה מאוד גדולה. אני זוכר את השותף שלי מתלהב ומתחיל לחשבן כמה כסף הולך להיכנס לחשבון, אבל כל מה שעבר לי בראש זה הופעה קטנה שנתתי אתמול בערב. הרווחתי עליה כלום כסף, אבל כל המחשבות שלי היו שם.

"באותו רגע הבנתי, שהכסף לא מעניין אותי כמו האנרגיה שחוויתי. עובדה שאני לפני חתימה על עסקה עם אחלה כסף, אבל דווקא ההופעה הזו – שבקושי הרווחתי עליה משהו – היא זו שתופסת לי את הראש. הבנתי ששם הלב שלי נמצא. לא בחברה שבניתי, לא בהשקעות שפיתחתי, אלא באנרגיות שאני חווה בהופעות. באותו רגע החלטתי לעזוב הכול ולצאת לדרך כסטנדאפיסט".

הופתעת מההצלחה שלך?

"כן. ויותר מזה – אני מופתע מחדש כל יום. אני לעולם לא אומר לעצמי 'טוב, זה מי שאתה, יאללה תתרגל'. כל יום אני מופתע מחדש ושואף להתקדם עוד ועוד".

(צילום: רן יחזקאל)

"אני לא מדבר ככה ביום-יום"

בהופעות שלך אתה מדבר הרבה על בורא עולם. זה לא הכי פופולרי בעולם הסטנד-אפ.

"סטנד-אפ מגיע ממקום של אמת. זה הבסיס. את ההופעה אתה כותב מדם ליבך – על מה שמצחיק אותך, על מה שכואב לך – והאמונה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. היא מי שאני. אני שומר שבת ומצוות ברמה הכי גבוהה, ולכן טבעי שאעלה את זה בהופעות שלי".

אתה גם שומר על שפה נקייה ולא משתמש במילים גסות – שזה דבר חריג כשלעצמו בנוף הסטנדאפיסטי. איך אתה מצליח לשמור על הגבול הדק הזה?

"בהופעות סטנד-אפ יש את החלק המילולי ויש את החלק הלשוני", הוא מסביר. "בחלק המילולי אתה מספר סיפור שזורק את המאזין לסיטואציות בחיים שלו, ובחלק הלשוני אתה משתמש בשפה שתעצים את הסיפור כמה שיותר. ככל שאתה משתמש במילים בוטות יותר, כך אתה מעצים את הסיפור. למילים הללו יש אנרגיה אחרת, ולפעמים נחוץ להשתמש בהן כדי להעביר לקהל את הרגש הזה. המשימה שלי מורכבת וקשה: להצליח להעביר את הרגש, אבל לשמור על שפה נקייה וצנועה. זה מה שמאתגר אותי. לא לפתוח נושאים שהשתיקה יפה להם, לא לקלל, ועדיין להצליח להעביר את הרגשות שלי. לפעמים בורחת לי איזושהי קללה יומיומית כמו 'מטומטם', זה קורה. לא גדלתי במאה שערים. אני ילד של בת ים", הוא צוחק.

אם זה כל כך מאתגר אותך, אתה לא מוצא את עצמך לפעמים נשבר ואומר: 'יאללה, בוא נעשה הופעה גסה וזהו, בלי לשקול מילים'?

"לא, כי אני לא מדבר ככה ביום-יום. זה לא שאני חוסם את עצמי מלקלל. זה פשוט לא אני. בבית שלי, למשל, אסור לבנות שלי לומר אחת לשנייה 'מטומטמת'. אני מרגיל אותן לשמור על שפה נקייה. כמו בכל בית, גם אצלנו הן רבות לפעמים. אבל אני מכניס בהן אמונה שהדיבורים יוצרים עולמות, ולכן עדיף שהן יהיו כמה שיותר טהורות. לכן לא ממש קשה לי לכתוב הופעה נקייה. זה אמנם מאתגר, אבל לא ברמה של שבירה".

בשונה מהופעה של זמר, שאם הוא נתקע פתאום התזמורת יכולה לחפות עליו, סטנדאפיסט עומד לבד מול הקהל. לא מפחיד אותך להיתקע?

"לא פעם ולא פעמיים אני מתמודד עם בדיחות שלא עובדות, אבל זה לא סוף העולם. הכלל הוא לא להיבהל, ולחשוב איך לצאת באלגנטיות מסיטואציה כזו. בהשוואה לזמר – במקרים כאלו אני התזמורת של עצמי", הוא קורץ.

(צילום: רן יחזקאל)

"מחבקים אותי ברחוב"

לפני שלוש שנים יצר בן בן ברוך את פודקאסט המוג'ו. כיום הוא הפך לאחד הפודקאסטים הפופולריים בישראל, כאשר מאחוריו עשרות פרקים ונתוני האזנה גבוהים, אך ההתחלה לא הייתה קלה. "לקח לי שלוש שנים עד שהקמתי את האולפן", הוא מספר, "אבל לא עצרתי ולא נחתי עד שהתחלתי את הפרק הראשון. הייתי עקבי ונחוש לא להתייאש, וההצלחה שלו היא באמת סייעתא דשמיא".

אתה סטנדאפיסט מצליח. מה בער לך להתחיל בפודקאסט?

"הרגשתי שיש לי מה לתת, יותר משהבמה מאפשרת לי בשעה וחצי של הופעה", הוא משתף. "ההופעות הן פלטפורמה להעביר מסרים מצחיקים, אבל יש לי עוד מסרים שאני רוצה להוציא החוצה ולהעביר אותם לעולם. הפלטפורמה של הפודקאסט הכי מתאימה לזה. כשנחשפתי לכך שיש פלטפורמה שהיא מאה אחוז בשליטתך, ושאתה יכול לומר בה מה שבא לך ואיך שבא לך – זה קסם לי".

אתה נותן במה גם לרבנים ומרצים תורניים.

"בוודאי, וזו זכות גדולה בשבילי. בסטנד-אפ אני כותב בדיחות על חוויות שלי מהחיים, אבל בפודקאסט אני רוצה להעביר את התובנות שלי מהחיים – וחלק גדול מהן הן תובנות שבאות מהתורה. בפודקאסט אתה הוא זה שבוחר מה להעביר – אתה יכול להעביר מסרים טובים ולא טובים. להביא רבנים זה להביא מסרים טובים".

בן ברוך אירח, בין היתר, את הרב יצחק פנגר, את הרב יגאל כהן ולאחרונה גם את הרב אייל עמרמי. "הגשמתי חלום לשבת איתו אחד על אחד במשך שלוש שעות. זה היה רגע השיא רגע שלי בפודקאסט. בתקופת הקורונה הרב עמרמי הציל אותי – הייתי בדיכאון לכל דבר ועניין, והשיעורים שלו הרימו אותי מהשאול. הייתה לי זכות להוקיר תודה".

מהן התגובות המפתיעות ביותר שקיבלת על הפודקאסט?

"אנשים מחבקים אותי ברחוב ואומרים לי 'אני מרגיש שאני מכיר אותך מהגן מרוב שאני מחובר אליך'. הפודקאסט הזה מדבר אליהם".

(צילום: עופר חן)

"הסטנדאפיסטים עצובים"

לסיום: אתה מסכים עם המיתוס שסטנדאפיסטים תמיד שמחים?

"זה דווקא הפוך", הוא עוצר פתאום. "המיתוס הוא שהסטנדאפיסטים הם הכי בודדים ועצובים – ודווקא עם זה אני מזדהה. אני יותר מודאג במהלך היום מאשר שמח, וזה בעיקר בגלל כובד המשקל של העבודה הזו כסטנדאפיסט. אני אסיר תודה על הזכות, אבל זה חתיכת מסע שאני עובר. זו עבודה מאתגרת".

וכשאתה עצוב – מה מנחם אותך?

"כשאני עצוב אני קרוב יותר לקב"ה. רק הקרבה הזו מנחמת ומחזקת אותי. במצבים כאלו אני הולך להתבודד, לדבר עם בורא עולם. אני מתפלל תמיד, אבל בימים עצובים אני מקפיד על מניינים. בימים כאלו אני מתפלל יותר, לומד יותר, כי הרוחניות היא זו שמרוממת לי את הנפש.

"לפעמים אדם שוכח את העיקר ומתעסק בטפל. אנחנו נשאבים למרוץ יום-יומי, אבל האושר נמצא מתחת לאף שלנו. כל מי שמחפש את הנחמה, כל מי שמחפש את הפטנט להסרת עצבות – בסוף חוזר הביתה לקדושה. אני מנסה לא לשכוח אף פעם את המטרה שלשמה הגעתי לכאן, ולהתחבר כמה שיותר לבורא עולם".