גילה את תמונתו באתר נעדרים - ופיצח את התעלומה הגדולה בחייו

לפעמים, הסיפורים הכי מרתקים מתגלים דווקא בנקודה הכי לא צפויה שיכולה להיות. 

סטיב קרטר, תושב פילדלפיה שבארה"ב - ידע מאז ומתמיד שהוא מאומץ. אמו סיפרה לו שהיא קיבלה אותו כשהיה בן ארבע מבית יתומים בהונולולו שבהוואי, והעובדה הזו מעולם לא הוסתרה ממנו. ובכל זאת, חייו של לפני האימוץ היו עבורו רק בלילת זכרונות מטושטשים. 

"הרגשתי שייך באופן חלקי, ויש הרבה שברי סיפורים ופרטים חסרים. בכל זאת, כמה כבר ילד בן ארבע יכול לזכור?", הוא אומר כיום, לאחר שחתיכת הפאזל הגדולה הזו בחייו, הושלמה. 

מה שהתחיל כשאלה פנימית על עברו האישי, הפך לאחד הסיפורים המרתקים והכואבים בתולדות מקרי הילדים הנעדרים בארצות הברית. הכת התחיל כשסטיב שמע על סיפורה יוצא הדופן של קרלינה וייט, שנחטפה כשהייתה תינוקת בת שלושה שבועות בלבד, על ידי אישה שהתחזתה לאחות בבית החולים בניו יורק. עשרות שנים אחר כך, בגיל 23, קרלינה זיהתה את עצמה דרך צילום תינוקות באתר המרכז הלאומי לילדים נעדרים, והתאחדה עם הוריה הביולוגיים. 

"שאלתי את עצמי איך ייתכן שתינוק שנעלם ואומץ בגיל ארבע - הם אותו אדם"

הסיפור הזה נגע בסטיב עמוקות, ונטע בו מחשבה שלא הרפתה ממנו, שאולי גם הסיפור שלו יכול להסתיים כך. ערב אחד, בשנת 2011, הוא החליט להיכנס לאתר חיפוש נעדרים, ועבר לתומו על תמונות של ילדים נעדרים עם הדמיות ממוחשבות על 'איך הם עשויים להיראות כיום, כבוגרים'. 

ואז הבלתי יאומן קרה. 

חודשים ספורים לאחר מכן, הוא נתקל באתר בתמונת הדמיה של גבר שנעלם כתינוק בהוואי, למעלה מ-30 שנה לפני. "הדמיון בינינו היה מצמרר", הוא סיפר בראיון ל-CNN השבוע. "המחשבה הראשונה שעלתה בי כשראיתי את ההדמיה הייתה: זה אני".

סטיב הראה את התמונה לאמו המאמצת, ותגובתה הפתיעה אותו עוד יותר: "זה אתה". גם היא ראתה את אותו הדבר. שמו של הילד הנעדר בתמונה נקרא מרקס פנמה בארנס, והתמונה נועדה להראות כיצד ייתכן שהוא נראה בבגרותו. 

סטיב היה מבולבל. "שאלתי את עצמי איך ייתכן שתינוק שנעלם ואומץ בגיל ארבע - הם אותו אדם. פניתי למשטרת הונולולו, וערכתי לבקשתם בדיקת די אן איי".

על אמו שמסרה אותו לבית יתומים: "לא מאשים אותה"

אחרי חודשים של המתנה מתוחה, התשובות הגיעו ואז לא היה מקום לספק: סטיב קרטר הוא אכן מרקס פנמה בארנס, הילד שנעלם. "פתאום התחילה לחלחל לי לתודעה העובדה שיש לי משפחה נוספת שאני לא מכיר, עבר שאני לא מכיר, חיים שלמים שמעולם לא הייתי חלק מהם. זה כואב".

אז החלה חקירתו לקרום עור וגידים, ונודע לו כי בשנת 1977 אמו הביולוגית מסרה אותו לבית היתומים ונעלמה, מבלי להשאיר עקבות. אביו, מארק, דיווח על היעלמותם, אך החקירה לא הובילה לשום מקום. לאחר גילוי זהותו האמיתית, סטיב החל ליצור קשר עם קרובי משפחה שמעולם לא ידע על קיומם. "גיליתי שיש לי אחות מבוגרת ממני, ג'ניפר שמה, שהייתה בת שמונה כשנעלמתי. היא זו ששכנעה את הרשויות לחדש את התיק, מה שהוביל ליצירת ההדמיה, שהובילה בסופו של דבר לגילוי האמת".

סטיב נפגש עם אחותו ועם אביו הביולוגי. "כששמעתי את קולו בפעם הראשונה, כל מה שהצלחתי להגיד היה 'וואוו", סיפר מארק, אביו, בראיון. "במשך שנים חוויתי כאב עצום על זה שאיבדתי גם את אשתי וגם את בני, לא ידעתי מה עלה בגורלם. שנה וחצי שוטטתי בהוואי כדי לחפש אותם". ומה באשר לאמו? למרות שיכל לכעוס, הוא בחר בחמלה ואמר כי הוא לא מאשים אותה בדבר. "כשאדם לא נמצא במקום נפשי נכון ומתמודד עם דברים קשים, הוא חייב קודם כל לשים את מסכת החמצן על עצמו. זה כנראה מה שאמי עשתה. אני לא מאשים אותה", סיכם.