תומר מתנה: "בתחילת התשובה התביישתי. הוצאתי כיפה מהכיס, בירכתי במהירות - ומיד החבאתי אותה"

תומר מתנה, מוזיקאי שפרסם שירים מצליחים ועבד כמפיק ומעבד עם חלק מגדולי האמנים בישראל, נזכר בתחילת שיחתנו במסורת שינק מבית אבא. לדבריו, מסורת זו היא שכנראה הביאה אותו בהמשך דרכו לשנות את אורחות חייו ולחזור הביתה, הפעם באמת. "אמנם נולדתי למשפחה חילונית, אבל כן שמרנו על דברים מסוימים בבית", הוא מספר. "אבא שלי תימני, ואמא עיראקית וחלבית, ובזכות כך ספגנו מנהגים משלל העדות. הסבא העיראקי שלי, מג'די יצחק בסון, היה סוכן מוסד וזמר גדול בישראל. לסבא היו כל מיני חברים חשובים ומעניינים, כמו למשל המרגל הגיבור אלי כהן, וסבא של דודו טסה שגם היה זמר עיראקי מצליח.

"ההורים של אבא שלי היו דתיים. הייתי הולך עם אבא וסבא לבית כנסת בחגים, ומבחינה מסוימת שם נזרעו זרעי המסורת והאמונה שלי. מגיל צעיר אהבתי מוזיקה, וכשהייתי בן עשר ההורים קנו לי אורגן. לימדתי את עצמי לנגן, ובגיל 14 כבר התחלתי להופיע במועדונים, בעיקר עם צמד ששר שירי ארץ ישראל ואני ליוויתי אותם ושרתי שירים מזרחיים – זוהר ארגוב, ישי לוי, צלילי הכרם ועוד. כואב לי שאלה המושגים שאנחנו משתמשים בהם, ששירים של אריק איינשטיין ויהודית רביץ למשל נקראים ישראליים והשירים המזרחיים לא, אבל לצערי ככה אנשים מדברים.

"הסבתא התימנייה שלי הייתה מאוד מבוגרת, דיברה כמעט רק בתימנית, והייתי מאוד קרוב אליה. היא נפטרה כשהייתי בן 18. סבתא באה מבית של רבנים, אבא שלה היה אב בית דין באחת הערים הגדולות בתימן. בשנים ההן כמעט לא ידעתי שום דבר ביהדות, חוץ מקצת מסורת, אבל ממש נכנס לי ללב כמה שהיה לה חשוב שאברך לפני שאני אוכל. לפני שהייתי נכנס אליה הייתי שם כיפה, היא הייתה אומרת את הנוסח של הברכות והייתי חוזר אחריה.

"אחרי שהיא נפטרה, הקשר שלי איתה, והדברים שראיתי אצלה, צרבו לי אמונה בלתי מעורערת בקב"ה. היא כל כך התרגשה לראות אותי מברך, והדברים האלה נגעו בי ברמות אחרות. פעם חשבתי שהיא הייתה בוכה בגלל המצב הרוחני שלי, אבל היום אני יודע שהיא בכתה מרוב התרגשות לשמוע אותי מברך. אני מרגיש כל כך קטן ביחס לאנשים שחיו את הקב"ה באופן של 'שיויתי ה' לנגדי תמיד', ומשתדל לנהוג כך בעצמי, כפי כוחי ויכולתי".

עידן חדש

"במשך השנים המשכתי עם המוזיקה, מאוד אהבתי לעסוק בה", אומר מתנה, 42, נשוי ואב לשישה המתגורר בראש העין, מוזיקאי, זמר ויוצר. "ההופעות במועדונים הלכו טוב, ואחרי התיכון התקבלתי כזמר בלהקת חיל חינוך. אחרי השחרור התחלתי להקליט חומרים מקוריים שלי, וכל הזמן המשכתי להופיע במקביל. עם הזמן הכרתי עוד ועוד אנשים מתעשיית המוזיקה, והתחלתי לכתוב ולעבוד עם כמה אמנים, ביניהם עמיר בניון, מרגלית צנעני, בר צברי, בן אל תבורי, עומר אדם, ישי לוי, שירי מימון, שיר לוי, מושיק עפיה ועוד. חלק לא מבוטל מהדברים שעשיתי היו עם המפיק נדב ביטון, וראינו ברכה בעשייתנו.

"את השיר הראשון שלי, 'מבין הפוך', הוצאתי לבד, והוא פרץ והושמע ברדיו ללא הפסקה, כולל בפלייליסט של גלגל"צ. הופעתי אז הרבה בטלוויזיה, ואחרי הפריצה עם השיר הוחתמתי בחברת הליקון. עבדתי איתם על אלבום, אבל בסוף הוא נגנז ודרכינו נפרדו. מאז, למעשה, אני ממשיך בקריירה שלי כעצמאי, בעיקר כמפיק ומעבד לאמנים אחרים, ובכלל כאחד שנותן את כל שירותי האולפן המוזיקלי הקיימים, כמו מיקס ומאסטר. מבחינה מקצועית השקעתי את כל כולי בהפקה, ומאז האלבום ההוא הוצאתי רק שני שירים, אבל לאחרונה חזרתי לשירים שלי בצורה הרבה יותר משמעותית".

מה גרם לך לחזור להוציא שירים?

"אני ואיש הרדיו מושיקו שטרן חברים טובים הרבה שנים. לפני כמה זמן הוא עשה תוכנית מיוחדת על עידן רייכל, והזמין אותו אליה. לכבוד התוכנית לקחתי שיר שעידן הוציא בקורונה, 'איזה יום טוב', ועשיתי לו עיבוד וקאבר מחדש. עידן ממש התלהב מהביצוע, והזמין אותי להתארח אצלו באחת ההופעות. הגעתי להופעה ושרתי איתו את השיר, ואחרי ההופעה מושיקו אמר לי: 'לא יכול להיות שאתה רק מאחורי הקלעים, אתה חייב להוציא מעצמך גם את המוזיקה שלך'. הוא ממש דחף אותי לכתוב ולפרסם וגם ליווה אותי אמנותית, וזה נתן לי המון כוח.

"זמן קצר אחר כך ישבנו מושיקו ואני אצל הפזמונאי אבי אוחיון, והתחלנו לכתוב את השיר 'תעוף גבוה', שהוא שיר הנושא של האלבום שלי. תוך כדי העבודה על השיר משה פרץ נכנס והצטרף לעשייה שלנו, וככה נולד השיר. בנוסף לכך גם הפקתי את השיר מוזיקלית, וזה עשה לי חשק לכתוב שירים נוספים. במקביל לכך גם התחלתי ללכת לשיעור של הרב קובלסקי, שמשתתפים בו הרבה אמנים, וככה חידשתי קשרים עם אנשים מהתחום ויצרתי קשרים חדשים. גם זה נתן לי תנופה להמשיך עם החומרים שלי.

"חשוב לי להמשיך להוציא שירים ולהביא את הנקודה שלי לעולם. אני מאוד משקיע בזה, ושמח לומר שהיום פרסמנו שיר חדש, 'הטוב עוד לפניי'. זה שיר אישי, חשוף, אופטימי, עם ביט קצבי שעושה חשק לעוד. השיר מדבר, בין היתר, על הרגעים שאנחנו קצת הולכים בהם לאיבוד, גם כשיש לנו הכול, ועל איך לפעמים מילה טובה או נוכחות של מישהו קרוב מצליחה להרים אותנו בחזרה. במילים שכתבתי בשיר נכנסים פרטים מהחיים: ציצית שמתחת לבגדים, נסיעה למירון, דמעות שפותחות לב, וצדיק תימני שמזכיר שהכול זמני - אבל האור בדרך. הטוב עוד לפנינו".

דרכי אבות

"בנוסף להוצאת השירים, השינוי שהכי חשוב וגדול שעברתי הוא שחזרתי בתשובה", מוסיף תומר. "תמיד היה לי כבוד לדת והשתדלתי להתנהג בצורה שהתורה מדריכה ללכת בה ולמשל לשמור על לשון נקייה, אבל בשלב מסוים הרגשתי שהעולם שלי שטוח ורדוד מדי. שיש הרבה שטויות שאני מתעסק בהם, ולא מספיק בדברים רציניים. לפני כ-15 שנה הלכתי לשיעור שהשתתפו בו כמה אמנים, וזה עשה לי חשק להכיר יותר את התורה.

"במקביל לכך חבר חבדניק לקח אותי לשיעור של הרב יוסי גינצבורג ברמת אביב, וזה מאוד דיבר אליי. אחר כך הוא לקח אותי למקווה, שבכלל לא ידעתי מה זה. יחד עם השיעורים, זה פתח לי עולם רוחני שלא הכרתי ורצון גדול להתקדם. בהתחלה התביישתי בשמירת המצוות שלי. הייתה לי כיפה בכיס, הוצאתי אותה ובירכתי במהירות כדי שאף אחד לא יראה, ומיד החבאתי אותה. בשלב מאוחר יותר, כששמתי ציצית, הסתרתי אותה טוב טוב בתוך המכנסיים ובדקתי כל הזמן שהחוטים לא יבצבצו. אמנם עוד לא שמרתי שבת, אבל התחלתי לקחת על עצמי עוד ועוד דברים והתקדמתי בקצב שהיה לי נכון".

אני מניח שהשינוי שהתחלת לעבור לא היה פשוט עבור המשפחה.

"אכן כך. בשלב הזה כבר הייתי נשוי, ואשתי בכלל לא הייתה בקטע של תשובה. לשמחתי עשיתי את השינוי בתבונה, ואני גם חייב לומר שנכון שהיא לא רצתה את זה בהתחלה, אבל היא גם לא התנגדה בתוקף. בשלב מסוים היא אפילו הלכה למדרשה כדי להבין מה מושך אותי פנימה, ושם היא גילתה את היופי שיש בתורה. אבל הקשיים לא נגמרו. אני אמנם מגיע מרקע מסורתי, אבל אשתי מגיעה ממשפחה אשכנזית שכמעט לא הייתה בו מסורת בכלל. הם היו נפגשים בשבת ולא יכולנו לבוא, לא יכולנו לאכול מהאוכל שהם הכינו וכו', וזה גרם לא מעט קשיים. לשמחתי, לפחות עם הילדים, זה הלך די בקלות. הבן הבכור שלנו היה במעון כשהתחלנו לשמור שבת, אז ברוך ה' זכינו להכניס את כל הילדים שלנו מההתחלה לחינוך דתי".

הרבה פעמים בעלי תשובה לא מוצאים את עצמם בעולם הדתי. כאחד שהיה בכמה עולמות, איפה התמקמת מבחינה השקפתית וחברתית בעולם הדתי?

"אני משתדל ללכת בדרכם של אבות אבותיי ונוהג במנהגי תימן. זה הכי נכון לי, ונותן צורה ומסגרת לחיים הדתיים שלי. מבחינה כללית אני מגדיר את עצמי כשייך לציבור החרדי, אבל אני ממש לא נגד המדינה והצבא. הזכות לגור בארץ ישראל ובמדינת ישראל ולקיים מצוות זו זכות ענקית, שאני מאוד מוקיר אותה. כל אחד צריך להעריך את החיילים, שעושים השתדלות כבירה ומוסרים את הנפש עבור עם ישראל. זה דבר שצריך להיות פשוט בעיניי".

אני גם יכול להניח שהבחירה בחיי תורה ומצוות השפיעה על העשייה המוזיקלית שלך.

"לגמרי. מאז שחזרתי בתשובה יש בשירים שלי הרבה יותר עומק, ערכים ומחשבה, וכמובן שאני לא שר שירי אהבה. ומבחינת ההתנהלות הכללית שלי בעולם הזה, הרבה יותר קל לי לקבל כשדברים לא מסתדרים כמו שהייתי רוצה. יש לי אמונה גדולה בקב"ה שעושה את הכי טוב עבורי, גם אם אני לא רואה את זה. יחד עם זאת, ברור שיש אתגרים, כמו למשל שאני לא יכול להופיע בכל מיני מקומות, ולא יכול להרקיד מעורב, אבל תכלס אני לא מרגיש שזה באמת קושי. זה מרגיש לי כמו משהו ששייך לתומר של פעם, וכמעט שכבר אין בזה התמודדות מבחינתי. ההחלטה לקבל עול תורה ומצוות הכניסה הרבה אור לחיי, וככל שאני מעמיק בה יותר – כך אני רואה ומרגיש יותר ברכה במעשה ידיי".