"הרופא אמר לי: 'הגענו לנקודת האל-חזור. יש מצב שלא תוכל ללכת'"

במשך 28 שנה גיא חיימוב היה שחקן כדורגל מוכר, ולרגע לא חלם להפסיק. האירוע, שגרם לו לעצירה ממושכת ולחשיבה מחודשת על מסלול חייו, היה מפתיע.

בעיצומו של משחק סוער, מול קהל של כשלושים אלף איש, כדור פגע בראשו בעוצמה והוא קרס ארצה. חובשים שטיפלו בו אבחנו זעזוע מוח והמליצו לו חד-משמעית להתפנות לקבלת טיפול רפואי, אך מבחינת חיימוב לא היה על מה לדבר. הוא התאושש מעט וחזר לשחק.

15 דקות אחר כך, קיבל חיימוב בשוגג בעיטה חזקה בראשו משחקן אחר. הכאבים האיומים מהם סבל הבהירו לחובשים שהלא ייאמן קרה – חיימוב חטף זעזוע מוח שני תוך דקות. כעת לא נותרה לו ברירה, והוא פונה על גבי אלונקה לבית החולים.

"כשפינו אותי לא הייתי לגמרי צלול, כי הייתי אחרי זעזוע המוח השני שלי, אבל אני זוכר שהייתי מאוד מבואס", מספר חיימוב בריאיון להידברות. "אמרתי לעצמי: 'מה הסיכוי תוך רבע שעה לקבל פעמיים זעזוע מוח?'. זה לא משהו שקורה בדרך כלל. לא הבנתי באותו זמן שיש פה משהו גדול יותר".

לאחר זכייה

גילוי ערב הלידה

המגרש היה ביתו השני של חיימוב, בן 39, נשוי פלוס שלושה. "שיחקתי כדורגל מגיל שש. הייתי שחקן במכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל באר שבע, קריית שמונה, לרנקה בקפריסין ונבחרת ישראל.

"בגיל 13 נבחרתי לייצג את ישראל בנבחרת ישראל בכדורגל לנערים. מתוך אלפי ילדים נהייתי פתאום מספר 1. שיחקנו בטורניר, סיימנו מקום ראשון, ובן רגע כבר יש עלינו 'טיקט'". הוא מספר בכנות כי החוויות הללו היו יוצאות דופן ובנו את מי שהוא היום, אך מצד שני הם העמידו אותו בפני לחצים כבדים, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר. הסטרס המשיך ללוות אותו גם בבגרותו.

"צריך כל הזמן להביא תוצאות, כי יש לך איזשהו 'טיקט' להצדיק. כמו בכל עבודה ומקצוע, כן? הרי כל מנכ"ל, כל עובד, צריכים להביא תוצאות. צריך כל הזמן להיות יותר טוב, או לפחות לשמור על ההישגים. לקחת עוד אליפות ועוד תואר, וזה לא נגמר".

מבחינה אמונית, איך היה הקשר שלך עם בורא עולם בשנים הללו?

"סביב גיל בר מצווה והעלייה לתורה התחזקתי למשך תקופה ואחר כך הפסקתי", משיב חיימוב. הוא מתאר, כי בסביבות גיל 18 הניצוץ נדלק אצלו בשנית. "התחתנתי בגיל 24, ושם התחזקתי עוד טיפה, אם כי עדיין שיחקתי בשבת לצערי".

המהפך קרה לראשונה בהיותו בן 27, אז עמדו חיימוב ורעייתו ערב לידת בתם השנייה. "כמה ימים לפני תאריך הלידה המשוער, אשתי הלכה לבדיקה שגרתית, ושם אמרו לה שיש איזושהי בעיה במוח של הילדה - אחד מחדרי המוח התגלה כמוגדל. לצורך ההבנה, חדר סטנדרטי במוח רוחבו 10 מילימטר, ואילו אצלה הוא היה 15 מילימטרים".

התחזיות שניבאו להם הרופאים היו שחורות במיוחד ומחרידות – החל מצורך בניקוז קבוע של נוזלים מהמוח לעמוד השדרה ועד לנכות קשה. כשעלתה על השולחן האופציה להפלה, על אף השבוע המתקדם – הוא תמך בה.

בדיקה נוספת גילתה שגודלו של החדר במוח הגיע ל-22 מ"מ, ולחיימוב כבר לא היה ספק שזו דעתו. "דיברתי עם שני רבנים שאיתם אני נוהג להתייעץ, ושניהם אמרו לי חד-משמעית לא להפיל. אבל ידעתי שאנחנו מדברים על מוגבלות שתלווה אותנו שנים, והחיים שלנו הולכים להשתנות.

גיא וסינדי רעייתו

גידול בגודל של גרגר אפונה

"אשתי, ה' ישמור אותה, אמרה לי: 'תשמע, גיא. אני לא הולכת להפיל את הילדה הזאת, לא משנה מה. אני מאמינה בבורא עולם שאין לה כלום'". הנחרצות של אשתו הכריעה את הכף, והם התכוננו ללידה שנקבעה כניתוח קיסרי.

התינוקת נולדה בדממה, ללא בכי, ונלקחה מיד לטיפול והשגחה. בדיקות שנערכו לה אחרי הלידה גילו, כי מדובר בציסטה שהתיישבה באותו חדר במוח. היא הייתה תחת מעקבים שבועיים, עד שכעבור שמונה חודשים הציסטה נעלמה לגמרי. "ברוך ה', כיום הילדה בריאה. היא בת 12, וחגגה לא מזמן בת מצווה.

"לקחתי מאוד קשה את האירוע הזה", הוא מספר. "שאלתי את עצמי איך אני, כבן אדם מאמין, רציתי לעשות דבר כזה ולהפיל את הילדה שלי. עוד לפני שהציסטה נעלמה, מיד כשהתינוקת השתחררה מבית החולים, אמרתי לבורא עולם: 'מה שיש לה - שיבוא עליי'. רציתי שיהיה לה טוב".

בהמשך הריאיון ישתף חיימוב, שלמד לשים לב יותר ליוצא מפיו. באותה תקופה הוא התחזק בקיום מצוות. "אבל לא הבנתי את השיעור שלי. זה היה רק בגלל ייסורי המצפון שהיו לי".

כמה שנים קדימה, חיימוב המשיך בקריירה שלו ככדורגלן, ואז הגיע המשחק הגורלי ששינה את חייו. "זה היה משחק עונה בין מכבי תל אביב ומכבי חיפה. אחד המשחקים הגדולים בענף שלנו", הוא נזכר. לאחר שפונה לטיפול רפואי, הבדיקות איששו שהוא אכן חטף זעזוע מוח, והרופאים המליצו לו על מנוחה של שבועיים. "אני לוקח לי שבוע-שבועיים, מתאושש ומגיע לבדיקת MRI לוודא שהכול בסדר.

"בבדיקה הרופאים ראו משהו אחר, שלא קשור למכות שחטפתי. הם קראו לממצא 'תהליך מודולרי'. היה שם גידול קטן בגודל של גרגר אפונה. בשלב זה הממצא לא אמר להם כלום, ורק התבקשתי לבוא לביקורת בעוד חצי שנה. המשכתי בחיי".

"יש מצב שלא תוכל ללכת"

כעבור חצי שנה, הגיע חיימוב לביקורת כפי שהתבקש, ושם גילו הרופאים כי הגידול הקטן הפך לגידול של ממש. "אני מבין שהייתה לי פה השגחה פרטית מדויקת. החלטתי לפרוש לעת עתה מהספורט, ולהתפנות לעניין הרפואי שלי. ושם מתחילה הסאגה שנמשכה כשלוש שנים".

מה היו התחזיות הרפואיות בנוגע לגידול?

"אני לא אשכח את הרגע בו קיבלתי אותן. זה היה בנר שני של חנוכה, וכל המשפחה שלי הייתה צפויה להגיע אלינו הביתה למסיבת חנוכה. שעתיים לפני כן, קבעתי עם איזה פרופסור בתל אביב.

"הגעתי אליו עם הדיסק, עליו היו צרובות תוצאות ה-MRI האחרון. הוא הסתכל עליהן ואמר לי: 'גיא, הגענו לנקודת האל-חזור. הגידול יושב בתוך חוט השדרה, והוא גדול מאוד'". לחיימוב הוסבר כי צפוי לו ניתוח רגיש שאורך כחמש שעות, ושגם בו ככל הנראה לא יתאפשר להוציא את כל חלקי הגידול.  

"ואז הוא אומר לי, ככה בפשטות: 'יש מצב שלא תחזור ללכת'. לא האמנתי. מה פירוש לא לחזור ללכת? אני הרי ספורטאי בנפשי".

חיימוב חזר הביתה, שם המתינו לנו האורחים, הנרות והסופגניות. "ואני מתנהג כאילו כלום. אחרי שהם הלכו, נכנסתי למקלחת ולא יצאתי ממנה במשך שעה". חודשיים אחר כך הוא כבר שכב על מיטת הניתוחים, ועבר כריתה של שמונים אחוזים מהגידול.

בבית החולים

מה הסיבה שמנעה מהרופאים להסיר את הגידול בשלמותו?

"לא רצו לפגוע לי באזורים נוספים. כשאשתי בישרה לי שנותרו לי עשרים אחוזים מהגידול בגוף, המשפט הראשון שיצא לי מהפה היה: 'אני יודע למה נשארה לי שארית – כדי לחזק אותי באמונה'".

תהליך השיקום לא היה פשוט עבור חיימוב. הניתוח היה בעמוד השדרה, ובעקבותיו הוא סבל מתחושה של "הליכה על שקיות מים", כהגדרתו. "פחדתי לרוץ וחשתי חוסר שליטה וחוסר שיווי משקל". הוא מציין, כי בגלל ממדי הגידול גופו סבל מחוסרים במאגרים חיוניים שגררו תופעות לוואי נוספות.

אחרי הניתוח הראשון וכמעט ללא תחושה ברגליים

"איך אתה יכול להיות כפוי טובה?"

"אחרי ההחלמה, כשחשבתי שכבר סיימתי, באו ובישרו לי שעליי להתחיל טיפולי הקרנות  בגלל השארית. כאן נכנסתי לדיכאון. לא רציתי לעשות את ההקרנות". הוא מסביר, כי אמנם הגידול התגלה כגידול שפיר, אך מיקומו וגודלו היו בעייתיים.

מה היו ההשלכות הצפויות לאחר ההקרנות שמהן חששת?

"השארית של הגידול הייתה בתוך עמוד השדרה, ולכן ההקרנות היו עלולות לגרום לי נזק בלתי הפיך. הרי כל מוליכי החשמל שלנו בגוף – הכול נמצא שם".

במשך חודשיים חיימוב היה שקוע בדיכאון, ולאחריהם קם בהחלטה נחושה שיעשה הכול כדי להחלים. "התחלתי תהליך של בריאות טבעית – הפסקתי לחלוטין לצרוך סוכרים ופחמימות ועברתי ליוגורטים ומשקאות פרוביוטיים".

בהמשך, הוא לקח את התהליך כמה צעדים קדימה והיה תחת תפריט מוקפד במשך חודשיים. לסיום, הוא קינח בעשרה ימי צום בצפון, בהם התנתק מהכול ושתה מים בלבד. "בתקופה הזאת התחברתי מאוד לנפש שלי, בלי הסחות דעת. רק התפילות וספר התניא – שמאוד חיבר אותי לנפש. שם הפכתי לבן אדם אחר לחלוטין. התחלתי לשמור שבת וללכת לבית הכנסת בשבתות".

בסיומו של תהליך ההתנקות, חיימוב פנה לבצע בדיקת MRI בתקווה לראות שיפור משמעותי. "בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר הגיעו התוצאות. כבר הייתי מיומן לפענח אותן. פתחתי וגיליתי שהגידול נמצא. אמנם הוא לא גדל, אבל הוא גם לא נעלם".

בבית הכנסת

מה הרגשת כשגילית שהגידול עדיין קיים?

"כאילו קיבלתי סטירת לחי. היה לי אפילו כעס כלפי בורא עולם. שאלתי אותו: 'מה עוד הייתי צריך לעשות?'.

"בבוקר קמתי, גללתי בנייד, והיה שם משפט: 'תזכור את הדברים שהתפללת עליהם, ואת הדברים שיש לך היום'. המשפט הדהד בי. פתאום הסתכלתי על הכול במבט מלמעלה, ואמרתי לעצמי: 'איך אתה יכול להיות כפוי טובה? הרי קיבלת מבורא עולם כל מה שביקשת – קריירה מדהימה, אישה לחיים, ילדים ברוך ה', פרנסה, הצלחה, ואתה עומד על הרגליים ומתפקד. למה להתמקד באיזושהי נקודה שחורה על דף לבן ענק?

"פניתי לקב"ה ואמרתי לו: 'תודה, בורא עולם, על הכול – גם על זה'. החלטתי שאטפל במה שצריך". הוא מציין, כי עדיין העדיף לטפל בגידול בדרכים טבעיות. לדבריו, העובדה שהגידול לא גדל אלא נשאר בגודלו הראתה לו כי הניקוי שעשה הועיל לו. בנוסף, הוא מתאר כי תופעות הלוואי של הניתוח הראשון היו לא פשוטות, ולכן העדיף להימנע מניתוח נוסף עד כמה שאפשר.

בהבדלה

"אם זה שלך – זה שלך"

אחרי שקיבל המלצות חוזרות ונשנות, מאנשים שונים, על נוירוכיכורג בשם פרופ' קונסטנטיני, אשתו המליצה לו שלמרות התנגדותו הנחרצת לניתוח, לפחות ייפגש איתו על מנת לקבל חוות דעת. חיימוב החליט לפנות אליו.

קונסטנטיני התגלה כמי שהיה אמור לנתח את בתם אביגיל, אם התחזיות השחורות שניבאו לה בהיותה עוברית היו מתגשמות. "עלינו לחדר, ראינו את השם שלו, ופתאום הבנתי מהיכן הוא מוכר לי. שם הבנתי שזה התיקון שלי, ושיש פה סגירת מעגל. הבנתי גם עד כמה מילים שיוצאות לנו מהפה משפיעות.

"באוגוסט 2023 נכנסתי לניתוח, באמונה שלמה ואמיתית שהקב"ה ייטיב איתי, ושפה אני רוצה לתת לו את ההוכחה שאני מאמין בו במאה אחוז. ברוך ה', פרופ' קונסטנטיני הוציא לי את כל הגידול".

עם פרופסור קונסטנטיני שהוציא את הגידול בשלמותו והיה אמור לנתח את אביגיל

מאז חיימוב עשה שינוי מקיף באורחות חייו. "כיום אני עובד עם ספורטאים על הצד המנטלי ומעביר הרצאות. יש לי הרצאה על לחצים והשפעתם עלינו ביום-יום, בעבודה ובחיים, ויש לי גם הרצאה לבתי ספר ומועדונים – על התמודדות בגיל ההתבגרות, אמונה וטכנולוגיה".

באילו תחומים ההתמודדות שעברת שינתה אותך?

"קודם כל, אני מכיר את האמת שהיא קיומו של בורא עולם – הרי ראיתי כל כך הרבה ניסים בעיניים שלי. החיים שלי מאוד השתנו. אני הולך קבוע עם כיפה, מתפלל שלוש תפילות ביום, וברוך ה' משתדל ללמוד תורה.

"כשיצאתי מהניתוח, הבנתי שאני צריך להתחזק באמונה. אם לא הייתי עובר את כל התהליך הזה, כולל ההתמודדות והקושי, בוודאות לא הייתי מתחזק כך.

בהכנסת ספר תורה שהכניס לאחר החלמתו

"מלבד זה, אני חושב שהחיים שלי כבר יותר רגועים. האמונה בבורא עולם נותנת לי מבט אחר על הפרנסה – אני יותר לא מכניס את עצמי לאזורים של סיכונים מיותרים, והחיים שלי מתנהלים בצורה מאוד מדויקת.

"היום אני כבר יודע לא לקחת ללב דברים שלא תלויים בי. בעבר הייתי מתעסק בהם, חושב עליהם ומכניס את עצמי ללחץ. כיום אני עושה השתדלות ומשאיר את היתר לבורא עולם. מבחינתי אלו חיים יותר איכותיים. אם אתה באמת משאיר את המקום לבורא העולם, אתה עושה את ההשתדלות – ואם זה שלך, זה שלך. אם לא, כנראה שזה לא צריך להיות שלך".