תליון עופרת בן כ-1,400 שנה עם סמל המנורה התגלה סמוך לכותל

ממצא ארכיאולוגי יוצא דופן נחשף לאחרונה סמוך לכותל המערבי בירושלים: תליון שרשרת מהמאה ה-7 לספירה, המעוטר בסמל המנורה בשני צדדיו. על פי הערכת החוקרים, התליון נענד ככל הנראה בידי יהודי שהגיע לירושלים, חרף האיסורים החמורים שהטילו השלטונות הביזנטיים על כניסת יהודים לעיר.

התליון התגלה במסגרת חפירה ארכיאולוגית רחבת היקף שמנהלת רשות העתיקות, בשיתוף עמותת עיר דוד והחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, בגן הארכיאולוגי של ירושלים ע״ש דוידסון. 

מי שחשף את הממצא היה איאיו בלטה, עובד עיר דוד, שתיאר בהתרגשות את רגע הגילוי: "יום אחד, בשעות הצהרים, בזמן שחפרתי בתוך מבנה קדום, פתאום אני רואה בין האבנים של הקיר משהו שונה, בצבע אפור. שלפתי את הממצא מתוך האדמה וראיתי שמדובר בתליון של שרשרת ועליו מופיעה המנורה. מיד הראיתי את הממצא לאסתר - מנהלת החפירה, והיא אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד".

התליון עצמו עוצב כדסקית עגולה, שבחלקה העליון לולאת השחלה לחוט או לשרשרת. על שני צידיה נטבעו שתי מנורות זהות בעלות שבעה קנים, המודגשות במסגרת עגולה בולטת. צד אחד של הדסקית השתמר היטב, ואילו הצד השני מכוסה בפטינה - שכבת בליה טבעית. דגם המנורה כולל שלושה קנים בכל צד של הקנה המרכזי, ובראשי הקנים קורת חיבור אופקית שמעליה שלהבות. בדיקת XRF שבוצעה במעבדות האנליטיות של רשות העתיקות העלתה כי התליון עשוי מכ-99% עופרת.

חוקרי רשות העתיקות ד"ר יובל ברוך, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ', אסתר ראקוב-מלט וד"ר שולמית טרם ציינו: "תליון עשוי עופרת טהורה, המעוטר במנורה, הוא ממצא נדיר ביותר. במחקר מוכרים תליונים מעוטרים במנורה שנעשו מזכוכית וממתכות אחרות, אבל ידוע לנו רק על עוד תליון אחד בעולם הנושא את סמל המנורה, שנעשה מעופרת. תליון זה, שמקורו אינו ידוע, שמור במוזיאון וולטר לאמנות שבבולטימור. הופעתה הכפולה של המנורה, בשני צידי הדסקית, מעידה על משמעותו העמוקה של הסמל ועל מקומה המרכזי של המנורה בהבעה חזותית של זיקה למקדש ולזיכרונו, גם בתקופה שלאחר חורבן הבית".

ד"ר יובל ברוך הוסיף: "מדובר בממצא יוצא דופן. תליון זה, הנושא את סמל המנורה, אינו רק אובייקט חומרי; הוא חותם אישי, תעודה של זיכרון ושל זהות, שכנראה היה שייך ליהודי אנונימי, שבחר לשאת אותו על צווארו. בחירה זו אינה רק תמצית של מחויבות אישית לאמונתו הדתית, אלא גם עדות לכך שבתקופות בהן פורסמו צווים קיסריים האוסרים על יהודים להתגורר בעיר, הם לא חדלו מלהגיע אליה. הבחירה להשתמש דווקא בעופרת, ולא באחת המתכות המקובלות יותר לייצור תכשיטים, עשויה להעיד כי בעל החפץ ענד אותו כקמע, ולא כתכשיט. זאת, משום שהעופרת נחשבה באותה תקופה לחומר נפוץ ומקובל במיוחד לייצור קמיעות".

שר המורשת עמיחי אליהו התייחס אף הוא לתגלית: "הממצא המרגש של תליון המנורה מצטרף לשורה של עדויות הממשיכות להתגלות בירושלים ומספרות את סיפורו המשכיותו ודבקותו של העם היהודי בעיר. גם בתקופות שבהן נאסרה על יהודים הכניסה לירושלים, החיבור למקום לא פסק".