"אבא, איפה אתה?": אבישג בק מספרת על אביה שנרצח בפיגוע בגוש עציון

כמדי שבוע, בשעות הבוקר המאוחרות של יום שלישי, אהרון כהן הי"ד העמיס את סלי הקניות ויצא מביתו שבקרית ארבע לתחנת האוטובוס. היעד היה סניף רמי לוי שבצומת גוש עציון, שם אהב לבחור בעצמו את המוצרים לביתו ולנכדיו. בשעות הצהריים נודע לבתו, אבישג בק, על פיגוע שהתרחש בצומת.

אהרון כהן הי''ד עם אחת מנכדותיו

"אבא, איפה אתה?"

אבישג היא אם לשבעה, מתגוררת בקריית ארבע ומחנכת בחטיבת הביניים. בריאיון להידברות, היא משחזרת את קורות היום הקשה: "אחותי התקשרה ואמרה שאחי, שהיה במילואים, שלח לה הודעה. הוא ביקש שנבדוק מה קורה עם אבא, כי היה פיגוע והוא לא עונה לו לטלפון. הרגעתי אותה שכנראה אבא באמצע הקניות ולא שמע, ושננסה עוד מעט שוב".

ניסיונות נוספים לתפוס את כהן בטלפון נחלו אף הם כישלון. חלפו שעתיים וחצי מהפיגוע, בחדשות הודיעו על נרצח בן 30 ואילו אביהם בן 71, אך ילדיו של אהרון לא הצליחו להשיגו. "אחי שלומי, שמלמד בישיבה סמוכה, נהג להחזיר מדי שבוע את אבא הביתה עם הקניות. הוא הגיע לצומת, נכנס לרמי לוי והודיע לנו שבסניף אין אף אחד".

שלומי לא התייאש. בעוד אחיותיו מנסות לערוך טלפונים, הוא המשיך להסתובב בצומת, ופגש דמות מוכרת מקריית ארבע. אבישג מציינת, כי מדובר באיש חסד שהם מעריכים עד מאוד. "אחי שאל אותו: 'אתה יודע אולי איפה אבא שלי? אנחנו מחפשים אותו'. והוא ענה לו: 'מה, לא אמרו לך שאבא שלך נרצח?'".

אבישג בק

מצמרר. ומתי את קיבלת את הבשורה?

"אחי נסע לזהות את הגופה, ומאותו רגע הפסיק לענות לנו לטלפונים. בינתיים אחותי המתינה בבית הוריי, למקרה שאבי יחזור. פתאום היא ראתה דרך החלון שוטרים וצוות צח"י.

"היא התקשרה אליי מיד ואמרה לי: 'אבישג, שוטרים בדרך לבית של אבא ואימא, תבואי עכשיו'. מיהרתי לכיוון הבית, ובמהלך הנסיעה, שנמשכה שתיים-שלוש דקות, אמרתי תהילים ומלמלתי: 'אבא, איפה אתה? מה קורה איתך?'.

"הגעתי לבניין, רצתי במדרגות, וראיתי שהדלת פתוחה. בכניסה לבית היו אחיינים שלי, בגילאי גן ובית ספר יסודי. הם בכו וצעקו: 'סבא מת, סבא מת'".

כהן הי''ד בהכנסת ספר תורה לע''נ הוריו

"תשאירי, אני אעבוד על זה"

ספרי על אביך הי"ד.

"ההורים שלי הגיעו לקריית ארבע לפני כ-43 שנה. אמנם הם לא נמנים על התושבים הראשונים, אבל הם יחסית מהוותיקים". היא מוסיפה כי להוריה שישה ילדים, ארבעה מהם נשואים ומתגוררים גם הם בקריית ארבע.

"אימא שלי נפטרה לפני כחמש שנים ממחלת הסרטן. היא הייתה מטפלת במעון - מחנכת ברמ"ח איבריה ומאוד מוערכת. רבים מילדי הקריה גדלו אצלה.

"אבא שלי היה טיפוס שקט, אבל גם הוא היה מאוד מוכר. היה לו סדר יום קבוע, שכלל תפילת ותיקין ואחריה לימוד בכולל. הוא הקפיד למלא את עצמו בצד הרוחני. הייתי שואלת אותו: 'אבא, למה אתה צריך לקום לוותיקין? אין לך לאן לרוץ. אולי תקום לתפילה קצת יותר מאוחר?'. והוא היה מתפלא: 'מה פתאום, מה השאלה? ככה פותחים את היום בקדושה'.

"הוא היה איש נעים הליכות באופן לא רגיל", ממשיכה אבישג. "תמיד עוזר לכולם, לכל מי שרק אפשר. היה לו חשוב שכולם יהיו שמחים. במקצועו הוא היה חשמלאי. בכל פעם שלילדים שלי היה מתקלקל משהו - הייתי מביאה לו.

"אלו היו כל מיני שטויות מסין באיכות נמוכה, והייתי אומרת לו: 'אבא, בוא נסכם שאני אגיד לילדים בשמך שהחפץ לא בר-תיקון'. הוא היה משיב: 'לא, תשאירי, אני אעבוד על זה'. בצניעות ובשקט הוא היה מפרק את החפצים, לפעמים במשך שעות. אחר כך היה מתקשר ומודיע לי: 'את יכולה להגיד לילדים שתהיה להם מנורה, אין להם מה לדאוג'.

"לפעמים הייתי הולכת איתו ברחוב, ומישהו היה מדבר איתנו. כשהייתי שואלת את אבא במי מדובר, הוא היה עונה: 'אה, חבר טוב שלי, תיקנתי לו כמה דברים'. כולם היו חברים טובים שלו, ולכולם הוא היה מתקן ועוזר".

בהכנסת ספר תורה לע''נ אשתו (קרדיט: עמיחי מעטוף)

היא מספרת שאביה עבד כאחראי על מערכות החשמל במפעל בירושלים, ובהמשך שימש בתפקיד דומה ביקבי חברון. "כשהיקב נסגר, בדיוק גילו אצל אימא שלי את המחלה, והיה לו חשוב ללוות אותה". אבישג מוסיפה כי האם הייתה חולה שנתיים וחצי, ובכל התקופה הזאת בעלה וילדיה היו סביבה, ליוו אותה לטיפולים ועשו מה שנדרש כדי לסייע.

"אחרי שהיא נפטרה - לא היה פשוט לאבא", היא נזכרת. היא משתפת שכמשפחה הם השתדלו לעטוף אותו ולשהות איתו בתורנות בשבתות, ובהדרגה הוא חזר לעצמו. "לפני כמה חודשים הייתה בדיקה מאוד רצינית שהוא היה צריך לעבור, וברוך ה' היא יצאה תקינה. מאותו רגע ועד ליום מותו, אבא היה בשמחה ובתחושת הודיה לה'".

"חסד של ה'"

כהן נקבר בו ביום, ואבישג מתארת את השתלשלות האירועים שהובילה לכך: לקח זמן עד שכל אחיה קיבלו את הידיעה, משום שאחד מהם שירת במילואים בעזה. הוא הגיע לקריה רק לפנות ערב, ושם קיבל את הבשורה מאחיותיו.

"הרב שלנו, הרב של הקריה, הכיר את אבא ואימא. הוא הגיע לחזק אותנו, ושאל לגבי מועד הלוויה". הרב הסביר לבני המשפחה שיש משמעות גדולה לנשמה להיקבר כמה שיותר סמוך למיתה. "כששמענו, אמרנו שאם כך אז ברור שהלוויה תהיה היום".

בשל היותו בן למשפחת כהונה, אהרון הי"ד היה צריך להיקבר בחלקת כהנים. בית העלמין העתיק של חברון, שם רצו ילדיו לקוברו, הוא מקום קטן. לא פשוט לאתר במקום חלקה פנויה, על אחת כמה וכמה בחלקת הכהנים. "אחרי שאימא שלי נפטרה, אבא שלי ביקש מאיתנו לדאוג שיהיה לו קבר לידה. ניסינו לדבר עם המועצה הדתית, והתברר שבגלל אופי המקום אין אפשרות לרכוש קברים מראש.

"כשרב הקריה היה אצלנו, הוא עדכן אותנו שנותר מקום פנוי אחד בחלקת הכהנים - בדיוק במקום שצמוד לאימא ז"ל. זה הרגיש לי חסד של ה'", אבישג אומרת בהתרגשות.

במהלך השבעה גילו ילדיו של כהן כמה עובדות שלא הכירו עליו. "יש בקריה ארגון בשם 'חסדי אבות', שדואג לסלים ומארזים למשפחות נזקקות ולאנשים מבוגרים. במהלך השבעה הגיע האחראי של הארגון ואמר לנו: 'אתם יודעים שאבא שלכם היה אחד מהמתנדבים של הארגון שלנו?'.

"הסתכלנו עליו כולנו ושאלנו: 'מתי זה קרה?'. והוא ענה: 'נכון שאבא שלכם היה עושה הליכות? אז באמצע ההליכה הוא היה עוצר אצלנו במחסן, לוחץ ידיים, ומתחיל לעבוד - לארוז, לשים מצרכים ולעשות כל מה שצריך. כשסיים, המשיך את ההליכה שלו'. היינו בהלם".

אהרון הי''ד במפגש עם חבר ילדות

"לתת מעצמך בפשטות"

אחרי הפיגוע, התפרסם פוסט של בת שבע סדן, שהיא עצמה בת שכולה שאיבדה את שני הוריה בפיגוע. בפוסט היא תיארה את הבניין של הורייך והוריה, בניין 35, שאיבד כמה וכמה מדייריו במהלך השנים בפעולות טרור. הזדמן לך לקרוא את הפוסט המדובר?

"קראתי את הפוסט במהלך השבעה, וחשבתי לעצמי: 'איזו ראייה מדהימה. איזה אנשים קדושים ומיוחדים יש כאן. ממש הזדהיתי איתה", אבישג עונה.

"אחר כך ראיתי מה זה גרר בעיתונות ובתקשורת. פתאום הבניין כונה 'בניין הדמים', ועוד ביטויים דומים. לקחו את הנאמר לכיוון כל כך לא נכון, ומאוד הצטערתי על כך. אני התחברתי לנקודה שיש כאן אנשים קדושים, שהקב"ה בחר אותם כקורבן ציבור של עם ישראל. ברור לי במאת האחוזים שזו גם הייתה כוונתה של בת שבע - להעצים את הקדושה שיש במקום הזה".

איפה החוסר של אביך הכי מורגש בימים אלו?

"אחרי הפטירה של אימא, אבא השתדל מאוד להיכנס במידה מסוימת למקום שלה - לדאוג לנו ולעטוף אותנו. הוא היה מתקשר לשאול בשלום כולם, ובכלל מאוד השתדל לעזור לנו. מה שחסר לי היום הן בעיקר שיחות העומק איתו".

מה היית רוצה שילדייך ילמדו הלאה מאביך?

"שיזכרו את החסד של אבא, את המתן בסתר, ואת הרצון להיות אדם טוב ולתת מעצמך - בפשטות ומבלי לעשות הרבה רעש.

"זכינו ששני ההורים שלנו היו מדהימים. אני מאמינה שהקב"ה נותן את הניסיונות הללו למי שיש לו את הכוחות לעמוד בהם, ומתפללת שישלח לנו כוחות והכוונה, ויראה לנו את הדרך לבנות ולהיבנות מחדש".