כשהכל נראה שחור: מה עושים כשאין אוויר?

הרגשת פעם שהכול פשוט נופל עליך בבת אחת?
המבחן לא הלך, חברים כועסים, לחץ, תחושה של "כל העולם סוגר עלי" ואין אוויר לנשום. "לפעמים נתבלבל דעת האדם בשעת ייסורין וצער... ונדמה לו כאלו כל העולם נפל עליו. ברגעים כאלה, נדמה שאין תקווה. אבל האמת היא שהדבר הכי מסוכן הוא לא הבעיות עצמן, אלא הצער שלנו. כשאנחנו שוקעים עמוק מדי בכאב, הוא יכול לשאוב אותנו פנימה, כמו שכתוב: "כל הנמשך אחר צערו – הצער נמשך אחריו".
אבל מה יקרה אם נצליח, אפילו לרגע, להרים את הראש? נגלה שלא הכל שחור.

יש סדק קטן של אור, רווח, וחשוב מאוד לחפש ולמצוא את הרווח הזה. לפעמים זה אומר להיזכר בדברים טובים שקרו בעבר. לפעמים זה אומר לעצור רגע ולהודות על משהו קטן, אפילו ממש קטן – שיר שפותח את הלב, שקיעה יפה, שווה לחפש משהו להודות עליו.

ברגע שנמצא את הרווח הזה, ונודה עליו – נתחיל לצאת מהצער. אולי לא מייד, ודאי לא בשנייה אחת, אבל זו ההתחלה. כמו בפרשת השבוע, אז ביקש יעקב: "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר". גם אנחנו יכולים לשים רווחים קטנים, סדקים של אור בין כל מה שעובר עלינו. ניתן מקום לצער, אבל לא ניתן לו להשתלט. מתוך הפעולה הזו של מציאת הרווח, ההרחבה, נצליח לדבר עם השם יתברך, לספר לו מה שעובר עלינו ונצא מהמצב המבאס הזה. למה? פשוט כי הצלחנו לדבר ולספר להשם יתברך כל מה שעובר עלינו. ומה יקרה אז? "יהיה ניצול לגמרי מכל הצרות בחסדו ונפלאותיו יתברך". (אוצר היראה, יסורין וישועה כ"ג). שווה.