"מה טוב בזה שהשלכתי אותך לבית הסוהר?!"

מעשה במלך שהיה לו עוזר יהודי צמוד ונאמן, שהכל היו מכנים אותו "כל-טוב", כיוון שכל מה שהיה עובר עליו, בין טוב ובין רע – על הכל היה רגיל לומר "הכל לטובה".

יום אחד יצאו המלך וכל-טוב לציד ביער. לפתע זינק עליהם נמר טורף. כל-טוב שלף במהירות את חרבו והרג את הנמר. תוך כדי השליפה המהירה, חתך בטעות את אצבעו של המלך.

התנצל כל-טוב, מיהר להוציא מכיסו מטפחת, עצר בזריזות את הדם ולא שכח להפטיר "הכל לטובה אדוני המלך, ה' אוהב אותך!".

אלא שהפעם היה זה יותר מדי. מילותיו של היהודי רק זרו מלח על אצבעו הבְּתוּרה של המלך, והוא שאג למולו: "אינך מתבייש? מה טוב בזה שאיבדתי אצבע?! גם חתכת לי את האצבע, וגם אתה אומר לי הכל לטובה...".

ברוב כעסו, גזר עליו המלך מאסר לשלש שנים. ומה אומר על זה כל-טוב? נו, ניחשתם... "גם זה לטובה – הכל טוב".

כעבור חודשיים יצא שוב המלך למסע ציד, והפעם בלי כל-טוב. חייליו של המלך שמרו עליו מכל משמר, עד שצדו עיניו של המלך צבי גדול ויפה. דהר אחריו המלך ונעלם מעיני חייליו, וכך רדף אחריו עד לב היער, שם תפסו אותו קניבלים (אוכלי אדם) והכינו אותו לארוחת הצהרים.

כשהגיע ראש השבט, בחן ובדק את גופו, היות שמנהגם היה לאכול רק אנשים שלמים שאינם בעלי מום. כשהבחין שאצבעו חתוכה, שחררו לחופשי.

כששב המלך לארמון כל עוד נפשו בו, מיד ציווה לשחרר את כל-טוב. "צדקת בדבריך שהכל לטובה", הודה המלך "בזכות אצבעי הקטועה נשארתי בחיים. אני מתנצל ששמתי אותך במאסר וגרמתי לך צער".

"מה פתאום צער?", הגיב היהודי "הכל לטובה!".

"מה לטובה אם ישבת במאסר?", לא הבין המלך.

"אין פשוט מזה", חייך היהודי בשובבות "אם לא היית משליכני לבית האסורים, הייתי מתלווה אליך לציד, והשודדים היו עושים בי מה שלא יכלו לעשות לך. בכך שזרקת אותי לכלא – הצלת את חיי! אצבע אלוקים היא!".

*

עוברים עליך ימים קשים, משברים, הפסדים, ביזיונות וצער – האמן בכל לבך שכל מה שעושה ה', הכל לטובה, ואין רע יורד מהשמים. הפסדת את האוטובוס? כי באוטובוס הבא תפגוש שליח של ההשגחה לעזור לך בעניין מסוים. לא קיבלו אותך לעבודה? כי מחכה לך עבודה טובה יותר. הלך המנוע? ה' יתברך מנע ממך תאונה בעוד כמה ק"מ.

הבעיה היא שאין לנו עיניים לראות את הטוב וההצלה שמציל אותנו ה'. רק לעתים מגלה לנו ה' טפח מאהבתו הרבה אלינו.

ונסיים בדבריו של רבי חיים ויטאל זצ"ל (עץ חיים, שער הכללים - פרק א'): "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו [בדרך זה] להיות מרכבה [למה ששורה] למעלה, [היינו] להדבק בו יתברך". שואל על זה הנתיבות שלום: מדוע, אם כן, אנשים סובלים בחייהם? ומבאר נפלא, שטוב גשמי אינו בגדר טוב. הטוב האמיתי שיכירו בו וידבקו בו – וכן אומר דוד המלך ע"ה בתהילים (ע"ג, כ"ח) – "ואני קרבת אלוקים לי טוב".