"אחרי הפיגוע, הבטתי בתמונה של משפחה ברוכת ילדים וחשבתי: 'לי כבר לא תהיה תמונה כזאת'"

בעלה של מרים, הרב איתמר בן גל הי"ד, נרצח בצומת אריאל לפני כשמונה שנים, בדרכו לברית המילה של אחיין. היא נותרה לגדל לבדה את ארבעת ילדיהם, הבכורה בכיתה א' והקטן בן תשעה חודשים.

שמונה שנים לאחר מכן, ומרים נשואה בשנית לאלעד רביע, שהתאלמן מאשתו, ואמא לעשרה - ארבעת ילדיה, חמשת ילדיו ובנם המשותף. בריאיון להידברות היא משתפת בכנות על ההתמודדות, האתגרים והבחירה בחיים.

הרב איתמר בן גל הי" (קרדיט: ברצי גולדבלט)

"החלום התגשם - עם נתונים אחרים"

"אני זוכרת שכמה שבועות אחרי הפיגוע, נכנסתי לגן של הבן שלי", מספרת מרים. "זה היה סביב יום המשפחה, וקיר הכניסה היה מלא בתמונות משפחתיות של ילדי הגן. ראיתי שם תמונה של איזו משפחה מהיישוב. משפחה גדולה, עם עשרה ילדים, שאני מאוד אוהבת ומעריכה. הסתכלתי על התמונה ונחמץ לי הלב. אמרתי לעצמי: 'לי כבר לא תהיה משפחה גדולה כזאת'.

"הרבה יותר מהר מכפי שדמיינתי, הפכנו למשפחה של אבא, אימא ועשרה ילדים. נכון, לא כמו שחשבתי שזה יקרה - עם נתונים אחרים לגמרי. אבל אם אנחנו מסכימים להגמיש את עצמנו לאפשרויות נוספות, אפשר להגיע למהות של המטרה גם בעוד דרכים".

הרב איתמר ומרים התחתנו בתחילת שנות העשרים לחייהם, והספיקו להיות נשואים שבע שנים. מרים מספרת על זוגיות טובה. "היה לנו כיף ביחד - מפרה, נעים ומעניין. איתמר היה חבר ופרטנר. בן אדם חרוץ, חכם וחושב, ומלא אכפתיות לסובבים אותו. הוא חשב כל הזמן איך ניתן לשפר דברים, והיה מוכן להשקיע כדי שדברים יהיו כמו שצריך".

את הבשורה על מות בעלה היא קיבלה בצהרי היום, לאחר שהגישה את ארוחת הצהריים לילדיה. "הגיעו שני אנשים מצוות צח"י, ואמרו לי שאיתמר נפצע בפיגוע. שלושה שבועות קודם לכן נרצח הרב רזיאל שבח, וראינו מול העיניים את הפצוע האנוש בחדשות הופך לנרצח. הבנתי שהכיוון לא טוב". בדרך לבית החולים מרים תגלה כי בעלה אינו בין החיים.

משפחת בן גל לפני הפיגוע

"לקבל את סיפור החיים החדש"

נותרת לבד עם ארבעה ילדים קטנים. מה נתן לך את הכוח לקום בבוקר אחרי השבעה?

"קודם כל, הכוחות הגיעו מכך שהילדים צריכים אותי כמובן, וגם ההבנה שהשליחות שלי בעולם לא הסתיימה פה. מצד אחד, כל מה שחשבתי שהוא העתיד שלי התרסק. היה בי רצון לא להסכים, לא להשלים ולא לנסות להתאים את עצמי לסיטואציה. 'למות' יחד עם איתמר. במקביל, נבטה בי ההבנה שאם אני רוצה לחיות, עליי להסכים לקבל שזה ה'סיפור' שלי עכשיו.

"אמרתי לעצמי: "דמיינת שתחיי עם איתמר עשרות שנים ותגדלו יחד משפחה. כנראה שזה לא מה שהיה מדויק בשבילך. הקב"ה לקח אותו, ואותך שם פה. כנראה שכך הכי טוב בשבילך, וכאן את צריכה להיות'. הבנתי גם שהקבלה הזאת לא צריכה להגיע מתוך תחושת אין ברירה. היא צריכה לבוא מתוך בחירה, ואמונה שזה באמת המקום הכי טוב בשבילי.

"מדובר בתהליך ארוך ומורכב, כמובן", מרים מבהירה. "לא בחירה של רגע אחד, אלא בכל פעם מזדמנת עוד סיטואציה ועוד סיטואציה".

"לא מוכנה לחיות בדיעבד"

מתי החלטת להמשיך הלאה ולהינשא בשנית?

"מהרגע הראשון, אולי כבר כשקיבלנו את ההודעה בבית החולים, היה לי ברור שמתישהו אתחתן עוד פעם ואבנה את הבית מחדש. ידעתי שזה מה שאני רוצה, ושכך גם איתמר היה רוצה".

מרים נזכרת בשיחה לילית מצמררת שנערכה בינה לבין הרב איתמר, כשבועיים לפני הפיגוע ולאחר הירצחו של הרב רזיאל שבח הי"ד. "איתמר אמר לי: 'מרים, נכון אם קורה משהו כזה ברור שמתחתנים שוב?'. עניתי לו שאי אפשר לחשוב על כך, אבל ברור שזה מה שצריכים לעשות". חשוב לה, עם זאת, לתת תמונה מדויקת: "הכיוון החד-משמעי נתן מעט אור ותקווה בקצה המנהרה, אך מצד שני הרגשתי שזה עוד תיק שנפל עליי".

ההיכרות עם בעלה הנוכחי, אלעד, קרתה כשנה לאחר הפיגוע. "הייתי בשלב שבו הייתי מאוד בודדה וחסרה, ולא היה לי קל בכלל. יחד עם זאת, הרגשתי בן אדם שמח ואוהב את החיים. הייתי מוכנה ורוצה לחזור לעולם ולטרוף את החיים - עם כל הקושי, החוסר וההתמודדות".

מרים ואלעד ביום חתונתם כשילדיהם סביבם (קרדיט: הילל לדרמן)

איך את מסבירה את הניגודיות הזאת?

"אני חושבת שהדברים מתחברים. יש משהו במפגש עם המוות שיש בו פוטנציאל. כשאתה נפגש עם העצב בעוצמה, גם השמחה שלך נהיית יותר עוצמתית.

"עם הזמן מחלחלת ההבנה שאנחנו פה לפרק זמן מוגבל, וכדאי שנעשה אותו טוב באופן המקסימלי ונספיק כמה שיותר. המשפט שליווה אותי מההתחלה היה: 'אני לא מוכנה להרגיש שהחיים שלי הם בדיעבד'.

"היו לי שיחות עם הקב"ה בהן אמרתי לו שאמנם אני עכשיו 'בקרשים', וחייבת לעבור את גיהינום הפרידה. אבל אף אחד לא יהפוך אותי מאישה מאושרת, שטוב לה בחיים, למעין אישה מסכנה שהחיים שלה הם מסלול סוג ב'".

"לבוא עם מוכנות לעבוד"

כשהגיעה ההצעה לשידוך עם אלעד, נאמר לה שמדובר באלמן עם חמישה ילדים. "כשנה אחרי הרצח של איתמר, הרגשתי שאני כבר מוכנה להכיר מישהו. לקח לו שבועיים עד שהחזיר תשובה. בהתחלה, אמרתי לעצמי שהלוואי שהוא יגיד לא ושהרעיון ירד מהפרק. הרגשתי שהוא גדול עליי.

"פתאום, במהלך השבועיים האלה, החלטתי שהאתגר דווקא יכול להיות מעניין. נפגשנו, ודי מהר הקשר נהיה רציני". חמישה חודשים לאחר מכן בני הזוג עמדו תחת החופה, ולפני כשנתיים וחצי חבקו בן משותף.

כשמרים נשאלת במה היא עוסקת, היא עונה "העיסוק המרכזי שלי הוא אימא". אך לצד היותה אימא במשרה מלאה לעשרת ילדיהם, היא כיום גם יועצת זוגית מוסמכת, תחום אליו הגיעה בעקבות הנישואים השניים והתובנות שלמדה מהם.

"האתגרים בנישואים שניים לא דומים בשום צורה לנישואים ראשונים. זאת רמת מורכבות בדרגה אחרת לגמרי, מכל בחינה אפשרית", היא משתפת בכנות האופיינית לה. "הם דורשים הרבה כוחות גוף ונפש, ומוכנות לעבוד מאוד קשה. צריך מאוד לרצות את הנישואים הללו כדי שיתקיימו, גם כשממש מאתגר".

במה שונים נישואים שניים מנישואים ראשונים?

"קודם כל, לנישואים שניים מגיעים ממקום אחר - יותר בוגר. לפעמים ההתאמה בפרמטרים מסוימים היא שונה. בפרק ב', אנשים יכולים ללכת על דברים שבנישואים ראשונים הם לעולם לא היו חושבים בכיוון. יש יותר בשלות והבנה שהעניין הוא עצם הקשר הזוגי, ושיקולים אחרים הם פחות מרכזיים".

מרים ואלעד ביום חתונתם (קרדיט: הילל לדרמן)

"מורכבות שמזמנת עומק"

מרים מציינת, כי האתגרים לא פוסחים על כל מה שקשור בילדים של בני הזוג. "גם ככה יש אתגר בלגדל ילדים שהתייתמו ושלפעמים יותר מורכב להם, ללא קשר לנישואים. בטח ובטח כשבבית יש ילדים משתי משפחות שונות. המתחים ביניהם, המתחים בין בני הזוג עקב כך, וכל מה שאפשר לדמיין".

היא מזכירה, כי ברקע ישנן ארבע משפחות מוצא. "אנחנו מתחזקים פה מערכות יחסים עם ארבע משפחות, כאשר אין את הדמות הטבעית שתגשר עם שתיים מהן. כל העניינים הללו הופכים את הנישואים למשהו הרבה יותר מאתגר ומסובך. מצד שני, אני חושבת שדווקא האתגרים מזמנים אופציה לעומק אחר. עומק שמגיע כי לא הכול 'חלק', ויש צורך לגשר בכל מיני תחומים. המורכבות והשוני בנישואים השניים מכריחים כל אחד מבני הזוג לצאת מאזור הנוחות שלו, ויותר להתפתח - באופן אישי וביחד, כדי להמשיך להיות בזוגיות טובה.

"ברוך ה', יש לנו היום משפחה מאוד יפה וכיפית, עם הרבה רגעים משפחתיים מאוד משמעותיים, והרבה סוגים של 'ביחד' - גם של כולם, וגם כל מיני אינטראקציות בין שני אחים, בין אחד ההורים לאחד הילדים. כל סוגי הווריאציות המשפחתיות שאפשר לדמיין. וכן, חד משמעית, יש אתגרים משמעותיים שהם ברמה אחרת ממשפחה רגילה".

"בלי להסתיר"

איתמר נוכח בבית? איך משלבים את הזיכרון עם המשפחה החדשה והבעל החדש?

"הזכרתי קודם שכבר מההתחלה ידעתי שאתחתן. באותה נשימה ידעתי, שמי שיתחתן איתי יצטרך להתחתן גם עם איתמר. הוא חלק מהותי ובלתי נפרד ממי שאני ומהנפש שלי. מי שרוצה להיות בעלי - החבר הכי טוב שלי - חייב להיות מסוגל להכיל את העניין.

"בכלל, אני לא חושבת שבריא להיות בזוגיות עם מישהו שאתה צריך להסתיר ממנו או להתעלם לידו מחלק מאוד משמעותי ממך. לא התכוונתי להכניס את איתמר לשום מגירה".

מרים מדגישה, כי הדבר חשוב הן בפן הזוגי והן בפן המשפחתי. "ההורים שהלכו לעולמם הם דמות קריטית ומשמעותית עבור הילדים שלהם. אף אחד מאיתנו לא בא לאיים על המשמעותיות עבור הילדים של דמות ההורה החסר.

"כרגע עברנו דירה ועוד לא הספקתי לתלות, אבל יש לנו בבית קיר של תמונות משפחתיות. הוא גדוש בתמונות, וכולל תמונות של כל אחת מהמשפחות עם ובלי ההורה שנפטר, וכן תמונות של כולנו ביחד. אלו החיים שלנו.

"אנחנו מציינים את ימי ההולדת של ההורים שנפטרו", היא מפתיעה, "וכן את ימי הנישואים הראשונים של כל אחד מאיתנו. הם באמת תאריכים חשובים פה במשפחה. במהלך השנים היו לנו כבר בר-מצוות ובת-מצוות, וכמובן שההורה שנפטר היה דומיננטי בקליפ ובתמונות, והוזכר בכל מיני הקשרים".

"לתת לכל אחד את מקומו"

"בתחילת הדרך מישהי חכמה לימדה אותנו את המשפט לפיו 'מורכב' פירושו 'עשוי מהרבה רכיבים'. למילה מורכב יש הרבה פעמים קונוטציה שלילית. אבל אם מורכב עשוי מהרבה רכיבים, אז אמנם הוא מאתגר ודורש יותר אבל הוא גם משוכלל ועשיר יותר.

"לקחתי איתי את המשפט להסתכלות על הסיטואציה. עם כל הרצון לאחד את המשפחה - אין ניסיון לטשטש את העובדה שהמשפחה החדשה מורכבת מתתי-קבוצות, והדבר לא מאיים על האחדות של המשפחה.

"אם, למשל, נולד בן דוד לילדים של אלעד, ורק הם הולכים לברית והשאר נשארים בבית הדבר לא הופך אותנו לפחות משפחה. לתת לכל אחד את המקום שלו רק עושה את הכול יותר שלם ואמיתי".

יש לך מסר לזוגות לקראת פרק ב'?

"לא לצפות שיהיה פשוט או שיהיה דומה לנישואים הראשונים. זאת מערכת שדורשת כלים אחרים, ומזמנת אתגרים אחרים. כמובן, לא בגלל שבן הזוג הוא פחות מוצלח, אלא כי זו סיטואציה אחרת. צריכים לבוא לנישואים השניים עם הרבה רצון לעבוד. ובעיקר, לא לקוות שזה יצליח - אלא לדאוג שזה יצליח".