"זה נשמע הזוי - אבל המגבלה היא זו שנותנת לי כוח"

תמיר אטיאס, בן 32 שלו סיפור חיים יוצא דופן, נמצא בימים אלו בשיא התרגשותו. אחרי עבודת עומק שנמשכה יותר משנה, הוא משיק את אלבום הבכורה שלו, "חיים על גלגלים" – פרויקט שהופק מוזיקלית על ידי חן הררי, ומספר את סיפור חייו הייחודי כאדם המתמודד עם שיתוק מוחין ומתנייד בכיסא גלגלים.

"נולדתי עם שיתוק מוחין, שזו מגבלה שקשורה למוטוריקה עדינה, הליכה ויציבה", פותח אטיאס, "אבל למדתי, התנהלתי ועשיתי הכול במסגרות רגילות. עשיתי צבא, סיימתי תואר ראשון, ואני מדבר ושולט בארבע שפות. אף פעם לא נתתי למגבלה לשבור אותי. תמיד אמרתי לעצמי: 'אני זה שחי בעולם, ואני זה שאכתוב את התפריט לחיים שלי'. ברוך השם קיבלתי מתנה – יכולת כתיבה וניסוח, ויש לי מטרה להעביר באמצעותה משהו בעולם הזה".

עבור אטיאס, הכתיבה הייתה תמיד כלי של כוח: "מגיל צעיר אהבתי לכתוב, וגם עשיתי זאת במגוון הזדמנויות, כאשר מבחינתי הדף הוא סוג של פסיכולוג, שאתה יכול לספר לו הכל. אבל תמיד חיפשתי דרך לפרוץ ולהוציא את הדברים החוצה. האלבום הזה נולד בסופו של דבר מתוך כוונה לבוא ולשקף לעולם בכלל, ולדבר על העולם שממנו אני בא – עולם בעלי המוגבלויות, שלפעמים נראה כל כך אחר ושונה, כאילו נמצא ביקום מקביל. אבל זה לא ככה, וזו גם המטרה שלי – להעביר את המסר הזה, ולומר לאנשים ששומעים את השירים: 'תראו אותנו, תסתכלו עליי כאדם ותראו אותי מעבר למגבלה, תראו את הפנימיות שלי'".

"לראות מה שדומה בינינו"

באלבום "חיים על גלגלים", אטיאס משתמש במוזיקה כגשר, כאשר הוא מנהל באמצעות השירים דיאלוגים אישיים מאוד – חלקם מול הקב"ה, וחלקם מול הסביבה, כשהמוטו העובר בכולם הוא בחירה בדרך אמונה ובכוח הרצון.

"אני חושב שכיום, אחרי תקופת המלחמה וכל מה שעברנו כעם, אנחנו צריכים משהו שיאחד אותנו ושיגרום לנו להיות באחדות", הוא מסביר את נקודת המוצא. "אני מנסה לעשות זאת דרך האלבום, כשהמטרה שלי היא לשמש קול לעוד בעלי מוגבלויות. אני מרגיש בכך שליחות גדולה. בתחושה שלי, אפילו אם אדם אחד ישמע את השירים, יתחבר לטקסטים ויקבל כוח ועוצמה – עשיתי את שלי, והעבודה המסיבית שנמשכה יותר משנה הייתה שווה ומשתלמת. מוזיקה ידועה כדבר מחבר, והמטרה שלי היא לנצל אותה כדי ליצור את הפתח הזה לשינוי, לעורר את התקווה, ולהראות שהנה, אפשר לבודד את החיצוניות, ולהסתכל רגע מעבר לאדם עצמו, להביט אל הנשמה, ולהבין אותו קצת יותר".

אתה באמת מרגיש שלא תמיד מבינים אותך?

"לצערי זה קורה לעיתים קרובות", הוא משיב, ומביא דוגמה אישית, פשוטה אך נוקבת, מהחיים: "כשאני יוצא לדייט עם בחורה – הדבר הראשון שעולה זה לדבר על המגבלה או לא לדבר עליה. זהו הנושא הראשון שאנו עוסקים בו במהלך הדייט, בזמן שהחיים שלי כל כך עשירים ומלאים. זה לא שהמגבלה לא קיימת, אך לצערי אנשים לעיתים קרובות רואים רק את החיצוניות, ומסתכלים רק על המעטפת".

המטרה של אטיאס, דרך המוזיקה והטקסטים, היא לשנות את זווית הראייה הזו. "אני רוצה לגרום להם לבוא ולהסתכל פנימה", הוא אומר בהתרגשות, "להסתכל על מה שדומה בינינו, ולא על מה ששונה. להיות מחוברים אחד לשני ממקום אמיתי, ממקום כנה. זאת גם אחת המטרות שלי בחיים: בגיל 32, למצוא בת זוג ולהקים משפחה בעזרת השם".

אתה מאמין שאפשר לשנות את נקודת המבט של העולם כלפי אנשים עם מוגבלויות?

"כן, אני אופטימי ומאמין שכן. בפרט אחרי התקופה הקשה שעברנו בשנתיים האחרונות, בה הבנו כולנו עד כמה חשוב שנהיה מאוחדים ונדע לקבל זה את זה, גם אם אנחנו שונים, גם אם אנחנו מתמודדים".

תמיר אטיאס (צילום: שי דמבוביץ)

נתינה שהיא קבלה

הייחודיות והעוצמה של הפרויקט שמוביל אטיאס נובעות מכך שלאלבום הצטרפו אמנים מהשורה הראשונה שתרמו את קולם למיזם, ביניהם בן ארצי, דוד ד'אור, דור שמעון, חנן יובל ומני בגר.

"זאת זכות אדירה בשבילי," אומר אטיאס, "שאומנים בסדר גודל כזה באים ושרים טקסטים של כותב צעיר, שמנסה לספר את סיפורו. אני לא חושב שיש עוד דבר דומה, זהו פרויקט ראשון מסוגו".

תוכל לשתף בחוויות מהכנת האלבום?

"אני חייב לציין שהאומנים ריגשו אותי מאוד לאורך כל הדרך, כאשר עם כל בקשה שפניתי אליהם הם נענו מיד בחיוב, הגיעו להקלטות שוב ושוב ועשו מעל ומעבר. עם חלקם נוצרו לי קשרי חברות אמיתיים, שרק המחישו לי עד כמה שהדמיון בינינו עולה על השוני, ושהמסר של השירים באמת נקלט ועובר הלאה. היו הרבה רגעים של צחוק וחוויה בתוך ההקלטות, ועם כל הלחץ שהגיע בשל ההשקעה הרבה, השעות האלו הפכו לבלתי נשכחות".

הזמר בן ארצי, אחד האומנים שמשתתפים בשיר מרגש באלבום, מספר על כך: "תמיר יצר איתי קשר דרך הרשתות החברתיות וסיפר לי על הפרויקט. כמובן שהשבתי בחיוב. זה עוד לפני שפגשתי את תמיר מקרוב והוקסמתי ממנו באופן מיוחד".

(בן ארצי על הקלידים. צילום: עופרי ישראלי)

ארצי מספר על אטיאס בהתפעלות: "יש לו עוצמה אדירה, ומדהים לראות שהוא לא מתייחס למגבלה הפיזית בה הוא חי כמחסום או כמעצור לשום דבר. הוא לא רואה בקושי קושי, אלא דווקא אתגר, תמריץ ותשוקה גדולה לחיים".

מה הוביל אותך להיענות בחיוב להצעה?

"אני רואה חשיבות עצומה להעלאת מודעות לצרכים השונים של האוכלוסייה. כי זה נוגע לכל אחד מאיתנו. הרי לכולנו יש סיפור שאנחנו סוחבים – יש שנראה לעין ויש שלא. לצערי, בעקבות המלחמה יש כל כך הרבה הלומי קרב שלא נפגעו פיזית, אך מסתובבים עם פגיעה נפשית, שלעיתים לא פחות קשה מהפגיעה הגופנית. כי כולנו בסופו של דבר מתמודדים. המפגש עם תמיר היה עבורי סוג של שיעור או תזכורת לעוצמה האנושית, ולכמה הכל תלוי בזווית הראייה שלנו. הוא מסוג האנשים שאתה בא כדי לתת לו, אך בסופו של דבר אתה מרגיש שהוא נתן לך".

בן ארצי ותמיר אטיאס (צילום: חן הררי)

אחד הרגעים המיוחדים הגיע כשנולד שמו של האלבום - "חיים על גלגלים". "זה הגיע מתוך המילים שלי", מסביר אטיאס, "כי תמיד כשהמפיק חן הררי היה מתקשר אליי ושואל 'מה קורה תמיר?', הייתי עונה לו: 'מתגלגלים, חיים'. כי ככה זה אצלי תמיד – בין ההליכון לכיסא הגלגלים, וחוזר חלילה. אבל בעצם כולנו מתגלגלים תמיד ממקום למקום, והחיים הם כמו גלגל, עם כל המשמעויות הנלוות. חן ואני הרגשנו שזה השם הכי מיוחד שיכול להיות לאלבום, כי הוא כל כך נכון, מחבר ופנימי. את הצעקה הזו של הרצון לחיות ולהתגלגל באופן הנכון, אני מנסה להביא דרך האלבום הזה".

(טל שגב על הקלידים. צילום: חן הררי)

השמיים הם הגבול

הראייה החיובית של אטיאס אינה מובנת מאליה, אלא מגיעה כתוצאה מעבודה פנימית עמוקה. "אחרי שאתה מסתובב במשך שנים עם מגבלה, ורואה את התגובות סביבך, אתה מבין שהדרך היחידה להתמודדות היא פשוט ללמוד להעריך את עצמך, כי אם אתה לא תזכיר לעצמך כל הזמן את החוזקות והיכולות שלך, לא יהיה אף אחד אחר שיעשה זאת במקומך", הוא מסביר.

מאיפה מגיעים הכוחות שלך?

אטיאס מהרהר לרגע. "לפעמים גם לי קשה להבין מאיפה הכוחות", הוא משיב לבסוף. "כי החיים שלי באמת מתישים, ופעולות רבות שאנשים רגילים מבצעים בקלות דורשות ממני מאמץ רב והשקעה. אבל בסופו של דבר אני חושב, שהכוח האמיתי מגיע מכך שאני מזכיר לעצמי כל הזמן שהמגבלה שמלווה אותי אינה משהו שמגביל, אלא היא אתגר שאני צריך לקום אליו ולהתמודד איתו. ההבנה הזו היא שנותנת את הכוחות.

"ראיתי זאת באופן בולט בתקופת הצבא, כשהייתי מעביר הרצאות על המגבלה שלי וקורא לה 'אמלי' – ראשי תיבות של 'אני מוותר לא יכול'. הסברתי לחיילים, שלמרות שזה נשמע לכאורה הזוי – המגבלה שלי היא בעצמה הכוח והעוצמה. זו בדיוק גם הסיבה שאני יוצא בימים אלו באלבום, כי לדעתי העובדה שאני חווה בעצמי את ההתמודדות היא בדיוק זו שגורמת לי לכתוב את השירים בצורה הכי אמיתית ולשקף אותם יותר מכפי שישקף אותם אדם רגיל. דרך זה אני מנסה להעביר את המסר, וגם לתת כוח, אופטימיות והשראה לאחרים, כי כידוע – כולנו זקוקים לכך".

ולמי אתה מייעד את האלבום?

בסופו של דבר, האלבום מיועד לכולנו כחברה. אני מתפלל לכך שכל אחד ימצא את עצמו בתוך העולם הזה, ובפעם הבאה שיפגוש אדם – לא משנה אם יש לו מגבלה ועם מה בדיוק הוא מתמודד – שיראה את ה'מעבר' שיש בו. ולאנשים שמתמודדים אני אומר: 'תרדפו אחרי החלומות שלכם, ואל תוותרו, כי רק השמיים הם הגבול'".