"אני לא בדיוק יודע מי אני באמת": ממוקה מ"שנות ה-80" בריאיון מפתיע

בליל כיפור האחרון עמד גרא סנדלר מול ההיכל הפתוח, והדמעות החלו לזלוג. תפילת "כל נדרי" החלה, ובית הכנסת היה מלא מפה לפה במתפללים עטופי טליתות. "ברגע הזה נפל לי האסימון", מתרגש סנדלר. "פתאום הבנתי את המשמעות האמיתית של החיים. וכשאתה מבין את המשמעות, קשה שלא לדמוע".

סנדלר, הלא הוא ממוקה מהסדרה הפופולרית שנות ה-80, שונה כל כך במציאות מהדמות אותה הוא מגלם. על הסט הוא משחק בצורה האותנטית ביותר את אנשי האייטיז: צבעוניים, פשוטים, לא מעונבים, ועם מילים לא בדיוק מכובסות. אבל מסתבר שהדמות הצבעונית והטיפ-טיפה "מטורללת" של ממוקה נשארת רק על המסך. בריאיון מארה"ב, שם הוא מתגורר בשנים האחרונות, סנדלר (52) פתח את הלב לשיחה אמיתית ורצינית על חייו האישיים.

אומרים שאני אינני אני

מי אתה באמת, גרא? הדמות "ממוקה" מייצגת אותך בעצם?

"לגמרי לא. ממוקה זה ממש בנאדם נפרד, ישות נפרדת ממני. היא רק בפן המקצועי שלי. הסיבה היחידה שהדמות הזו זכתה לאהבה לא נורמלית מצד הקהל הישראלי היא אך ורק רצון הבורא. הוא זה שרצה שאנשים יאהבו את ממוקה, יעריצו אותו, ויצחקו איתו או עליו. אין בדמות הזו שום תכונה שדומה לי.

"האמת, קשה לי להגדיר את עצמי. אני לא בדיוק יודע מי אני באמת. אני בסך הכול כלי שבורא עולם מביא אליו כל מיני דברים, חלקם טובים וחלקם לא טובים. המטרה שלי היא לבחור בדברים הטובים, הנכונים, ולהפוך אותם לכלים שבאמצעותם אני משדר לעולם מסרים של טוב".

מהם הדברים הלא טובים אליהם אתה מתכוון?

"לעולם שלנו יש בעיה: יצרנו חזיתות של מלחמה בינינו לבין עצמנו. פתאום כולנו יודעים להצביע מה טוב ומה לא טוב, ומי שלא חושב כמוני הוא האויב שלי. זו מחלוקת מפחידה, ומה שהכי מפחיד הוא שאתה מוצא את עצמך תופס צד בלי לבדוק קודם את הצד השני. אתה מקבל את הדברים כמו שהם. הדבר היחיד שאני יכול לקבל כמו שהוא זה את בורא עולם. אני יודע שהכוח שלו והאור שלו הוא מעלינו, ואת זה אני מקבל בלי ספק. כל שאר הדברים בעולם הם ממש לא ככה, ובפרט לא מחלוקות. צריך לברוח מהן".

אתה רומז למה שקורה במדינת ישראל?

"גם, אבל לא רק. זה קורה בכל העולם. בישראל זה בולט יותר, אבל אני לא חי בינתיים בישראל ולכן לא יכול לשפוט מהצד. אני יכול רק לכאוב את הכאב של מדינת ישראל, כי אני רואה אותה כמולדת שלי, אפילו שפיזית לא נולדתי בה. דווקא כיהודי שמתגורר בחו"ל, אני יכול לומר שהיחס ליהודים ברחבי העולם הידרדר באופן משמעותי, וקשה לי לחשוב שגם בינינו לבין עצמנו היחסים מידרדרים בצורה כזו קיצונית.

"קח, למשל, אנשים מסוימים בישראל שמייחלים לשלום. הם לא יודעים שזה לא יקרה לעולם. העולם המערבי מבין רק כוח, ואתה יכול להתמודד מולו רק אם אתה חזק. היהודים חייבים להיות חזקים, והחוזק הזה מתבטא בעצם היהדות שלנו. זה מה שמייצג אותנו כלפי העולם כולו. יש ישראלים שרואים את התמונה בצורה מעוותת, מייחלים לשלום, אבל לא כדאי להם להשלות את עצמם".

אתה יודע שברגע שאמרת את המשפט הזה, אתה שרוף אוטומטית אצל חלק לא קטן במדינת ישראל.

"אני גם ככה שרוף אצלם. הם לא מבינים איפה הם נמצאים, ובוא נאמר שאני בעצמי מעדיף שלא להיות לצד אנשים שלא יודעים את מקומם בעולם. אני יכול לחשוף בפניך שהפסקתי לעבוד עם הפקות שהן נגד ישראל או נגד יהודים - כי אני לא מפחד ללכת עם האמת שלי. יש יהודים שחיים באשליה, שאם הם יהיו ילדים טובים ויסכימו לכל מה שעושים איתם - זה ייטיב להם. דבר אחד הם שכחו: את ההיסטוריה שלנו. היא מוכיחה ההיפך לגמרי ממה שהם חושבים".

במהלך צילומי הסדרה ''שנות ה-80''

יהודי עד הסוף

עד כמה התחברת באמת לדמות של ממוקה? כי אם לומר את האמת, אתה מתגלה כאדם מאוד רציני.

"בשביל לשחק דמות לא חייבים להתחבר אליה", הוא מתחמק בקריצה. "אני פשוט לומד את הדמות ומשחק אותה. אבל יש נקודות חיבור ביני לבין ממוקה. אני אוהב, למשל, את העובדה שלמרות שממוקה הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר, הוא מאוד רגיש. נכון, מדי פעם נפלטות לו קללות. נכון, הוא אוהב לומר לאנשים 'כלב בן כלב', אבל השאלה היא איך הוא עושה את זה. ממוקה עושה את זה מתוך מקום של רגישות דווקא, לא מתוך רוע".

אולי הדמות של ממוקה נהפכה להיות אהובה אצל אנשים כל כך רבים, כי בתוך תוכם הם היו רוצים להיות ממוקה אבל הם לא יכולים כי הנורמות החברתיות מגבילות אותם?

"אני מסכים איתך. בממוקה יש תכונה כזו שלא מעניין אותו מה יחשבו עליו, הוא חי את החיים שלו כמו שהם. הוא לא סופר אף אחד, הוא אומר מה שבא לו ואיך שבא לו. אין לו נורמות חברתיות, הוא שובר את כל המוסכמות. יכול להיות שזה מה שמוצא חן בעיני האנשים".

בתפקידים שלך בקולנוע הבינלאומי אתה משחק בעיקר תפקידים יהודיים. יש לכך הסבר?

"אין לי הסבר, אבל אני בהחלט שמח שזה מה שיצא. זו לא ממש בחירה שלי את מי לשחק, כי זה יותר מה שתופרים לי ומלבישים עליי. אולי משהו באישיות שלי גורם לכך שישדכו אותי דווקא עם תפקידים יהודיים אותנטיים".

משחק בתפקיד יהודי אותנטי בסדרה אמריקאית

אבא שלי

מה הקשר שלך עם הקב"ה?

"אני אמנם לא דתי, אבל בורא עולם זה משהו שנותן לחיים שלי משמעות. אנחנו באנו לעולם הזה לבד, אנחנו נלך מכאן לבד, ויש כאלה שאפילו בחיים עצמם מרגישים לבד. אם אתה איתו - אתה לא לבד. מישהו איתך כל הזמן.

"הקב"ה מחבר אותי לעצמי, הוא נותן לי להרגיש חלק מסיפור אחד גדול. זו תחושה מיוחדת. אני לא יודע להסביר בדיוק מהו הסיפור הגדול הזה, אבל זה מה שאני מרגיש, שאני חלק ממנו".

יש מצוות מסוימות שאתה עושה כדי להתחבר לקב"ה?

"לא מוותר על הנחת תפילין, ומתפלל מדי פעם. אני אוהב מאוד את תפילת 'אנא בכוח'. זו התפילה האהובה עליי. באופן כללי, אני מנסה לקיים את המצוות מתוך תחושת חיבור, ואת התפילות מתוך כוונה. אין עניין לעשות אותם על אוטומט".

והם עובדים, הניסיונות הללו?

"נראה לי שכן, אבל זה כבר לא עניין שלי. אנחנו יהודים, ואצלנו אומרים קודם כל 'נעשה', ורק לאחר מכן 'נשמע'".

אני בוכה לבד בחדר

"אני לא יודע אם זו מצווה או לא", פותח ממוקה את הלב, "אבל אני לא אוותר לעולם על עזרה ליהודי, על תמיכה בבן העם שלי. נכון, ייתכן שזו בעצם מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', אבל בשבילי זה קודם כל להיות בנאדם. זו המטרה העליונה שלי בחיים האלה: להיות בנאדם, ועל זה לא הייתי מוותר לעולם".

אפשר לשאול אותך מתי בכית לאחרונה?

"בשנתיים האחרונות בכיתי לא מעט. כן, גם אני בוכה", הוא אומר בכאב. "לפעמים חברים שלי מארה"ב מארחים לוחמים או הורים שכולים מישראל, ואני מגיע לשבת איתם ביחד. ממש לפני שבועיים אחד מהלוחמים, סיפר שביום הקשה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל הוא השתתף במסיבה בנובה אבל הצליח לברוח ברגע האחרון לפני שרצחו אותו. יום למחרת הוא כבר עלה על מדים וחזר לאותו מקום בשביל להילחם. כשאני רואה אותו, אי אפשר שלא לבכות. זה החוזק של העם שלנו".