"בקטנה" עם איציק בונצל: "אני בוכה ארבע-חמש פעמים ביום לכמה שניות, ומתאפס על עצמי"

מאכל שמחזיר אותך לילדות.

"קיגל של אבא".

שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"תמונה של עמית בני, נייד וסכין גדולה - על מנת לחתוך, לסדר, לצוד וכדומה. סכין היא חפץ מאוד שימושי באי בודד".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"גלידה".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"מנוחה וסרט טוב".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"שאני מנגן בחצוצרה ובעל תפילה".

מה הכי מפחיד אותך?

"מלחמות".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"לפני שעה. אלו הם החיים של משפחה שכולה. הזיכרונות עולים, אתה בוכה ארבע-חמש פעמים ביום לכמה שניות, ואחר כך מתאפס על עצמך. אין לי סיבה להתבייש בכך".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך?

"להקשיב יותר לפני שאני מגיב ולדבר יותר ברכות. וכמובן, יש עוד הרבה עבודה גם בתחומים נוספים. כל הזמן צריך לעשות מקצה שיפורים".

מה הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם?

"בלוויה של חייל בשם יונתן מלכה, שנפל יממה לפני עמית. כשעמדתי שם, בהר הרצל, פניתי לקב"ה ואמרתי לו: 'הקב"ה, זה איציק הקטן. יש לי שני בנים שכעת בלחימה, בבקשה, אל תעמיד אותי בניסיון דומה. אני לא אעמוד בכך'. כשדיברתי איתו, לא ידעתי שבשעה הזאת עמית כבר לא היה בין החיים".

על איזה חלום עוד לא ויתרת?
"שעמית יבוא אליי בחלום. זה קרה אצל אנשים אחרים, אבל אצלי זה עוד לא קרה. באופן כללי, אני לרוב לא מוותר על שום חלום שלי, ועושה הכול על מנת להשיג אותו. כזה אני, מאז ומתמיד".

התכונה שאתה מעריך באנשים.

"חמלה".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"עם עמית".

מה היית רוצה שיישאר ממך כאן בעולם אחרי 120?

"שאדע שמבחינתי עשיתי הכול למען המשפחות השכולות. ששיניתי את מצבן והבאתי את מדינת ישראל למציאות בה אפשר לחיות כאן טוב יותר, עם פחות איומים צבאיים. ובעיקר שהמחיר ששילמנו כמשפחה לא יהיה לריק".