הכוכבים, החול והעפר: פירוש מרתק של ה"כלי יקר" לפרשת וירא

"כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים". (בראשית כ"ב, י"ז)

אנו מוצאים במקרא שלושה דימויים לעם ישראל: לכוכבים, לחול ולעפר – שניים מתוכם מופיעים בפסוק זה שבפרשת העקידה. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל ה"כלי יקר" על התורה, מפרש שדימויים אלו מלמדים על שלושה מצבים לאומיים שונים של עם ישראל לאורך ההיסטוריה.

"ככוכבי השמים וכחול וגו'. מצינו לפעמים שמדמה את ישראל לכוכבים, ולפעמים לחול אשר על שפת הים, ולפעמים לעפר, שנאמר (בראשית כ"ח י"ד) והיה זרעך כעפר הארץ.

כי הכל מורה על זמן אחר, כי בזמן השלוה וההצלחה הוא ממשילם לכוכבים לשון גדולה כמו שפירש"י על פסוק 'ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב' (דברים א' י') הרבה והגדיל אתכם, כך 'הרבה ארבה' האמור כאן הוא לשון גדולה".

הכוכבים, המצויים בגובה רב, נראים למרחוק ומאירים לכל העולם. הדימוי של עם ישראל לכוכבים מתייחס למצבו בזמנים של שגשוג והצלחה, רוגע ושלווה.

"ודמיון החול הוא מורה על הזמן שהאומות קמים על ישראל לכלותם ולא יוכלו להם, כמו הגלים המתנשאים כאילו רצו לשטוף את כל העולם ומיד כאשר יגיעו אל החול הם נשברים, כך באומות, כמו שנאמר (תהילים מ"ב ח') 'כל משבריך וגליך עלי עברו'. אמנם לא יוכלו להם כי שם נפלו ונשברו, לכך קראם משבריך. לכך נמשלו ישראל לחול זה השובר הגלים שלא יוכלו לעבור את החול, כי החול הוא חק וגבול הים, כך לא יוכלו האומות לישראל לכלותם".

אך יש תקופות קשות ומרות, שעם ישראל חווה לא אחת לאורך ההיסטוריה, בהן אומות העולים עולות עליו כגלים סוערים, ומאיימות להטביעו ולהשמידו. בזמנים אלו, אומר ה"כלי יקר", עם ישראל נמשל לחול אשר על שפת הים – החול אומנם נמוך, אך בכוחו לשבור את הגלים ולמנוע מהם לפרוץ ליבשה ולשטוף את העולם כולו.

"לפיכך כשבא עשו לקראת יעקב, אמר יעקב בתפילתו (בראשית ל"ב י"ג) 'ואתה אמרת היטב אטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים'. למה זכר דווקא הבטחת החול, ולא הזכיר הכוכבים שיש בהם תרתי לטיבותא הריבוי והגדולה? גם לא הזכיר לשון ריבוי, אלא ושמתי זרעך כחול הים. אלא שלפי שזה הבטחה שלא יוכלו להם שונאיהם, כך לא יוכל עשו להזיקו.

ומטעם זה הזכיר דווקא החול שעל שפת הים. וכי אין חול אחר בעולם זולתו? אלא לפי שהוא שובר הגלים כאמור, לכך נאמר כאן 'וכחול אשר על שפת הים, וירש זרעך את שער אויביו', מה ענין זה לזה? אלא שהוא דרך לא זו אף זו, כי לא זו שיהיו כחול שלא יוכלו להם הגלים דהיינו השונאים, אלא אף זו שהמה יירשו שער אויביהם ויוכלו להם".

יעקב, הירא מהמפגש עם עשו אחיו, מזכיר בתפילתו לקב"ה את ההבטחה שעם ישראל יהיה כחול הים. ה"כלי יקר" מדייק בלשון הכתוב, כי הדימוי בתפילה זו, כמו גם בדברי המלאך לאברהם אבינו, הוא דווקא לחול ים, "אשר על שפת הים". יעקב מתפלל לקיום ההבטחה האלוקית, שגם בזמנים הקשים של ישראל, בהם אויביהם מצרים להם וקמים עליהם לכלותם, הם יוכלו לעמוד על נפשם, "כחול אשר על שפת הים" הבולם את הגלים הסוערים.

"ודמיון העפר מורה על זמן השפלות, כי בזמן שיהיו כעפר לדוש בדיוטה תחתונה, משם יעלו משפל מצבם ויפרצו לכל רוח כמ"ש (שם כ"ח י"ד) 'והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה' וכמ"ש (תהילים מ"ד כ"ו) 'כי שחה לעפר נפשינו' ומה כתיב בתריה 'קומה עזרתה לנו'.

וטעמו של דבר לפי שאין ישראל דורשים את ה' בכל לבבם כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות, כידוע מדרכי כל הדורות ודורינו...".

עם ישראל נמשל גם לעפר. דימוי זה מלמד על הזמנים בהם הוא מושפל, מדוכא, נרמס תחת רגליהן של האומות, שפל כעפר הארץ. דווקא מתוך שפל המדרגה, מתוך המצב בו נדמה שאין תקווה ואין תקומה, בני ישראל מתנערים. שכן דווקא אז, בזמנים של מצוקה, הם מתפללים אל ה' בכל לבבם ובכל מאודם – ובחסדי שמיים יוצאים מן המצר ונושעים.