"הייתי בטוח שאני מת": סיפור ההישרדות המצמרר של שגב כלפון

שגב כלפון, שורד השבי שחזר לביתו בדימונה, תיאר את התקופה הקשה שעבר בעזה. בראיון לחדשות 12 ששודר אמש (מוצאי שבת) הוא חשף פרטים מהחטיפה ממסיבת הנובה, דרך ימי הרעב והעינויים ועד הרגע שבו הועבר לידי הצלב האדום.

כלפון שיחזר את הרגע בו נחטף ממסיבת הנובה: "אני קולט שביל של אנשים, מאות אנשים רצים בשטח. אנחנו לא רצינו לברוח לשמה, הם רצו לכיוון עזה. ברחנו לצד שני. אנחנו מתחילים לשמוע את הירי מתקרב ומצטמצם לכיווננו. באיזשהו שלב הגעתי ליד איזה עץ, מוצל כזה, הייתי חייב אוויר. ואז ענף שהיה לידי פתאום מקבל כדור. הענף ממש התפוצץ לי מול העיניים. זה היה ממש בגובה של הראש שלי. כאילו, 10 סנטים וזה היה בתוך הראש שלי".

הוא המשיך: "התחילו להגיע מלא טנדרים, ממש היו שם משהו כמו 100 מחבלים. הם פשוט פיצצו אותי מכות. הם שברו לי שתי שיניים עם הקת של הנשק, ובוקסים. ואזרחים גם שהיו שם, אזרחים עזתים, נותנים. ואני כבר לא מרגיש את זה. הם הרימו אותי, דחפו אותי באמצע של הטנדר. אנחנו מקבלים כדורים לטנדר, מחכה למוות שלי. אני יודע שכל רגע אני מת. אני סיימתי את החיים שלי באותם רגעים. אני יודע שעכשיו אם לא הרגו אותי בכביש, אז יהרגו אותי בתוך עזה. אני בטוח שאני מת".

לאחר שנגרר לתוך מבנה ברצועה, שורד השבי תיאר איך באותם הרגעים הוא חשב שהוא היחיד שנחטף: "אני בטוח שאני היחיד בתוך עזה", והוסיף: "ואז הם מפוצצים אותי שמה בתוך המבנה הזה. באיזשהו שלב אני כבר לא מרגיש את המכות, אני לא צועק, לא כלום. ואני מבין שככה הורגים אותי, זהו, עכשיו אני בדרך למוות". 

כלפון שיתף איך באיזשהו שלב המכות נעצרו: "זה נעצר כי הם ראו כבר שהייתי במצב עוד שנייה מאבד את ההכרה. אני כבר לא מגיב, לא מתקפל, לא זז. פשוט מקבל מכות ולא מרגיש גם את הכאב".

בהמשך כלפון הבין שיש איתו חטופים נוספים: "ואז אני שומע, 'יוסף'. ואני מבין שיש איתי עוד מישהו. ואז הוא שואל עוד פעם, 'איך קוראים לך?' ואז אני שומע, 'מקסים'. ואז אני מבין שיש איתי את יוסף (חיים אוחנה) ואת מקסים (הרקין). אני לא לבד".

בתקופה הראשונה הוחזקו השלושה בדירה במרכז עזה בתנאים קשים: "פעם אחת ביקשתי ממנו ללכת לעשות פיפי, והשירותים היה ממש דלת ממול. והדרך לשירותים הפכה לסיוט. מ-3 מטר, מעשר שניות להגיע לשירותים, לקח לי שעה. עם שוט של חמור, שוט גומי כזה, הוא היה מצליף בי עם השוט. ואז אני נופל והוא מרים אותי מהשיער, מצליף בי שוב, בכל הכוח. ואמרתי לעצמי, טוב גם אם יש לי שירותים, אני לא מבקש ללכת לשירותים, כי הדרך הזאתי לשירותים מפוצץ אותי מכות. לא רציתי כבר שירותים, אמרתי, אני אשתין על עצמי ואני לא אלך לשירותים. וזה מה שקרה".

מעבר לאלימות הפיזית שספג, סיפר כלפון שהשבויים עונו גם ברעב: "היו מרעיבים אותנו. הייתי רואה מה הם אוכלים: קערת גבינה, קערת פול, חבילה כזאתי של סאג'. סאג' זה כמו פיתה דקה. והם תופרים. אנחנו קיבלנו סאג' אחד. והרעב מתחיל לאכול את הגוף. בבוקר הוא בא, מביא לנו עגבנייה, זה ארוחת בוקר. חותך אותה לארבע, פלח אחד הוא אוכל, ואת השלושה הוא מחלק לנו".

על הטרור הפסיכולגי שחוו בשבי, שיתף כלפון: "יום אחד אני רואה בחור חדש עצבני, פותח אל-ג'זירה, אומר לנו, אתם רואים את זה? הצבא שלכם הרג לנו שלושה אזרחים, ואנחנו קיבלנו החלטה בחמאס, להרוג שלושה אסירים. תבחרו מי מבינכם יוצא להורג". לדבריו, "הוא לקח את הקלאץ', דרך אותו, כיוון אלינו, אנחנו מפוחדים, קפואים, לא מבינים מה לעשות, אני רואה כבר את הכדור משתחרר. ואז הוא אמר לנו, טוב אני רואה שאתם לא בוחרים עכשיו. הושיבו אותנו שלושה מול שלושה, מסתכלים אחד לשני בעיניים, מבינים, שלושה מפה לא יישארו בחיים, לא יצאו בחיים, באנו לפה שישה, אבל יצאו שלושה".

כלפון המשיך: "הוא משחק איתנו. הוא אמר, טוב, צד ימין זה הפצועים, צד שמאל זה מי שהוא מוציא להורג, ואז הוא אומר, אתה, תעבור אתה לפה, אתה, תעבור אתה לפה, לא, בעצם, אתה, תעבור אתה לפה. הוא משחק איתנו, כאילו פעם אחת הוא נותן לך את התחושה שאתה הפצוע, פעם אחת הוא נותן לך את התחושה שאתה מת. את ההצגה הזאתי הוא עשה לנו במשך שש שעות".

בשלב מאוחר יותר, במנהרה אחרת, שקל כלפון לנסות לברוח: "הנשקים שלהם היו לי בשלוף", אמר. "הם פשוט לא האמינו שאתה תעשה את הצעד הזה. הייתי יכול ממש בדילוג אחד לקחת את הקלאץ', להרוג את כולם במנהרה, אף אחד לא שומע בחוץ ולברוח. חשבתי כבר לעשות את זה, לקחתי שק, רוקנתי אותו מחול. אני רציתי לעשות מגן דוד ולרשום 'אסיר' או 'חטוף', וזו הייתה תוכנית הבריחה שלי. הייתי ממש קרוב לעשות את זה, אם לא היה יוצא עסקה, סביר להניח שהייתי עושה את זה".

בסיום הראיון אמר כלפון: "אחרי ששוחררתי הרגשתי שניצחתי את החיים, ושעכשיו מי יכול עליי? עברתי את הדבר הכי רע שבן-אדם יכול לעבור, הייתי במקום הכי נמוך שבן-אדם יכול להיות, המוות, הוא היה החבר הכי טוב שלי והינה עכשיו אני בידיים טובות, אני חוזר לחיים".