"מלך המועדונים" של שנות ה-80 חושף סיפור מטלטל: "פחדתי לאבד את המשפחה"

זה היה אחד מלהיטי האייטיז: עם קול עמוק וסלסולים שלא היו מביישים זמר בן 80, השיר "נחש העיר" של עופר בדיחי כבש את הפלייליסט הישראלי. ככל שזה יישמע מפתיע, הוא הפך במהירות להמנון של המועדונים, וזאת למרות מילותיו הנוקבות על חיי הזוהר השקריים שיש לעולם הזה להציע.

אולי השם עופר בדיחי לא אומר לכם הרבה, אבל בשנים דאז, זמן קצר לאחר פריצתו לתעשיית המוזיקה, השירים שלו הפכו במהירות ללהיטים. אלא שאחרי שנים ספורות של חיים לאור הזרקורים, מי שזכה לכינוי "מלך המועדונים" נעלם בפתאומיות. יודעי דבר התלחששו שהוא הפך לנהג הסעות, ומעריציו ידעו לדווח כי ניתן לראות אותו בשעות הערב בבית כנסת ירושלמי, לומד ספר חסידות עם עצמו.

תן לי דף תניא ואני מסודר

"פחדתי לאבד את המשפחה"

מתוך עשרות השירים של בדיחי (61), "נחש העיר" הפך לשיר המזוהה איתו במיוחד. "כשהשיר התפוצץ ברדיו, הוא הפך מיד ללהיט", הוא נזכר.

הופתעת מההצלחה?

"ודאי שהופתעתי. במבט לאחור, הכול קרה מהר מדי, עד שכמעט התמוטטתי מהעומס. לך תעשה שישים הופעות בחודש, אחרי שהתרגלת לעשות מקסימום עשרים. הגעתי למצב של שלוש-ארבע הופעות ביום, בכל רחבי הארץ. פי שלושה ממה שהייתי רגיל. הייתי מגיע הביתה בשתיים בלילה, כולם כבר ישנים ואני גמור מעייפות. הבנתי שאני צריך לחתוך, להיעלם מהתעשייה".

חתכת בפתאומיות, בבת-אחת. לא בהדרגתיות.

"נכון. איך אומרים? תליתי את הנעליים. לא יכולתי יותר, לא רציתי יותר. זה גמר אותי. אמרתי לעצמי 'תשנה כיוון, חלאס עם הקריירה הזאת'. במקום להמשיך לנסוע לכיוון הקריירה, שברתי את ההגה בבת אחת לכיוון המשפחה. היו לי קולגות שהצליחו לשלב ביחד קריירה עם משפחה, אבל אני הייתי שונה מהם".

אילוסטרציה

אם היית ממשיך, היית מאבד את המשפחה?

"כן, ממש כך. הייתי טיפוס שובב כזה, ילד רע, והבנתי שאני חייב להתאפס על עצמי וכמה שיותר מהר. לפעמים הייתי מגיע הביתה מאוחר בלילה, אחרי הופעה במועדון, נשכב על הספה ואומר לעצמי 'מה הקטע שלך בעולם? בחוץ הכול טוב ויפה, כולם מעריצים אותך, אבל מה עם הבית? מה עם האישה? מה עם הילדים?'. פחדתי לאבד אותם".

זו מסקנה שכלתנית, אבל מה עם הרגש? איך מוותרים על קריירה מוצלחת שהשקעת בה כל כך?

"אגלה לך סוד: הגיטרות עדיין אצלי בבית, וכשאני מרגיש צורך - אני יושב ומנגן. לפעמים אני קורא לכל הילדים, ומרים חפלה יחד איתם. אנחנו שרים שירי קדושה להקב"ה. תכלס, לא עזבתי את המוזיקה, עזבתי רק את התעשייה. המוזיקה עדיין בתוכי, היא חלק בלתי נפרד ממני".

עטיפת האלבום

"טעם גן עדן"

חוץ מהקול שלו, שנותר אותו הדבר, בדיחי של אז הוא לא בדיחי של היום. האמונה בקב"ה נוכחת יותר ויותר בחייו, ותופסת חלק ניכר מסדר יומו. "אם זה בתפילות, בשיעורי תורה או בלימוד של ספר התניא", הוא מפרט. "זה ספר עמוק שאני מאוד מחובר אליו".

בימים ההם של הקריירה, הייתה לך זיקה לדת?

"תמיד, מאז שאני זוכר את עצמי. גדלתי במשפחה מסורתית, עם ערכים בלתי מתפשרים שעברו אצלנו מדור לדור. סבא שלי היה מארי, והייתי לומד איתו ביחד. בדרך כלל הכיפה הייתה עליי, וגם תפילין הנחתי מדי יום. על הופעות בשבת מי מדבר בכלל, השבת הייתה ונותרה קודש קודשים בשבילי".

איך זה מסתדר עם העובדה שהרשית לעצמך להופיע במועדונים? הצניעות לא חוגגת בהם, בלשון המעטה.

"אתה צודק, אבל עדיין לא הייתי חזק ברמה של שמירת עיניים. הייתי רחוק מכך. הייתי שקוע בתוך עצמי, בתוך הקריירה שלי, והחיבור למסורת היה רק בהיבט המשפחתי. הייתי מסורתי פלוס, כמו שאומרים. כיום החיבור שלי לדת הפך להיות חיבור יותר עמוק. היום אני לומד חסידות, ואפילו סיימתי את ספר התניא. כשאתה טועם גן עדן, אתה בורח מהגיהינום".

אילוסטרציה

"מחייך וממשיך ללכת"

כשהחלטת לפרוש מהקריירה, עשית חשבון כמה אתה הולך להפסיד?

"כן, אבל אתה יודע מה הקטע? ברגע שהפסקתי להופיע - פתאום נפתחו לי שערי הפרנסה. ביום שהפסקתי לשיר בניתי וילה. אין לי מושג איך זה קרה. בכל הכסף של ההופעות לא הייתה לי ברכה. רק כשסגרתי את הבסטה המוזיקלית, הגיעה אליי הברכה. פתאום השתחררו לי כספים מפה, כספים משם. פתאום אבא שלי נתן לי בוכטה ואמר לי 'לך תבנה לעצמך בית'".

איפה הלכת לעבוד? ממה התפרנסת?

"התחלתי לעשות הסעות. שלושים שנה הייתי נהג עצמאי, עובד כל יום מהבוקר עד הערב. מעלה אנשים בתחנות, מסיע, מוריד. רק לפני שנתיים הוצאתי את עצמי לפנסיה".

איך הכלת את השינוי? "מלך המועדונים", שהיו לו מעריצים ברחוב, הפך לנהג מיניבוס?

"בתוך תוכי תמיד הייתי פשוט. עד היום, כשעוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי 'אתה עופר בדיחי?', אני אומר להם 'ממה אתם מתלהבים? אני בן אדם רגיל, בדיוק כמוכם'. לפעמים אני מגיע למקומות ושומע מאחוריי 'הנה עופר בדיחי'. להגיד לך שאני עוצר ומתנפח מרוב כבוד? לא, אני מחייך וממשיך ללכת. לכן כשעברתי להיות נהג הסעות, פחות הפריע לי מה יגידו עליי".

עופר בדיחי כיום

"הדרך האמיתית ביותר"

שלושים שנה לאחר שעזב את עולם המוזיקה וההופעות במועדונים, בדיחי לא מתחרט לרגע. "אין אושר שיכול להשתוות לאושר שהילדים שלך הולכים בדרך התורה", הוא אומר בגאווה. "כל אחד, עם מסלול החיים שלו, הגיע בסופו של דבר לאותה מסקנה: זו הדרך האמיתית ביותר".

היום, כשאתה מסתכל אחורה, מה הלקח העיקרי שלך מסיפור חייך?

"המקום שאני נמצא בו היום הרבה יותר משמעותי מהמקום בו הייתי בעבר. החיים שלי כיום הפכו לבעלי משמעות. אני מתפלל, לומד חסידות, והאור של התורה מאיר את החושך של עולם השקר בו אנחנו חיים. אם אני נמצא בתוך עולם רוחני, מה חסר לי בחיים? יש לי יותר טוב מכך?".

אתה חולם לשוב יום אחד?

"יש לי חלומות להמשיך להקליט. אבל לחזור להופיע במועדונים? חס וחלילה. תן לי לשבת ביציע ולמחוא כפיים לזמרים החדשים של היום. והאמת? תן לי ללמוד במקום זה דף של ספר תניא, ואני בכלל מסודר".