החטוף החלל יוסי שרעבי הי״ד מובא למנוחות בבארי

הלווייתו של יוסי שרעבי שנחטף מביתו בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 ונהרג בשבי חמאס, נערכה היום (שני) בבית העלמין בבארי. גופתו הושבה לישראל לפני כשבועיים. שרעבי, בן 53 מקיבוץ בארי, נחטף מהממ"ד יחד עם אופיר אנגל ועם עמית שני. אחיו אלי נחטף אף הוא ושוחרר מוקדם יותר השנה. בתחילת ינואר 2024 הותר לפרסום כי יוסי נהרג, וב-9 בפברואר הודיע צה"ל כי מותו נקבע בוודאות גבוהה כתוצאה מתקיפות ישראליות ברצועת עזה.

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, נשא הספד וביקש סליחה בשם עם ישראל: "כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני מבקש ממך יוסי, מכם משפחת שרעבי ומקיבוץ בארי כולו - סליחה ומחילה. סליחה יוסי שלא הצלנו אותך ושלא השבנו אותך קודם. סליחה שלא הצלחנו להגן עליכם באותו יום ארור. סליחה שלא עמדנו כאן לצידכם אל מול מפלצות האדם. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן להשיב את יוסי לנוף מולדתו".

אחיו אלי שרעבי, ששב מהשבי בפברואר האחרון: "יוסי אחי, היום, אחרי יותר משנתיים של המתנה, של חרדה, של חוסר ודאות, אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית, באדמת בארי. זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום, של מקום לבכות. יוסי, היית יותר מאח, היית עוגן. אדם של לב ענק, של מסירות שקטה, איש משפחה. אבא לשלוש בנות שתמיד היה שם עם מילה טובה, עם חיוך ועם לב רחב. לא חיפשת כותרות, רק להיות טוב, והיית טוב, הכי טוב".

רעייתו נירה שרעבי, ספדה לו: "שנתיים שאני לא נושמת. שנתיים שאני זועקת בתוך הלב פנימה ושואלת למה. באיזה עולם בנות צריכות לקבור את אביהן מוקדם כל כך. באיזה עולם אמא צריכה לקבור את בנה. באיזה עולם אישה צריכה לקבור את אהוב ליבה כשעוד נשאר כל כך הרבה להספיק. הכרתי אותך אחרי המון זמן שחיכיתי, וכשהגעת מיד ידעתי שזה זה. זה אתה. איש שיש בו את הכל. לא הצלחתי להבין איך יכול להיות אדם עם לב טוב כל כך. עם השנים הכרתי אותך יותר ויותר, והבנתי שאין בך צדדים נסתרים, רק עוד ועוד מהטוב הזה. נועדנו זה לזו". 

נירה הוסיפה: "אני יודעת שאתה מסתכל עלינו ושומר עלינו מלמעלה. אשא עיני אל ההרים- מאין יבוא עזרי. אני סומכת עליך, שכמו שהיה תמיד, עזרי יבוא ממך. תהיה מנוחתך עדן, איש אהוב שלי".

בתו של יוסי, יובל, סיפרה: "אחרי שנתיים זו הפעם הראשונה שאני באמת מצליחה לנשום. אתה סוף סוף חזרת הביתה, לא בדרך שבה רציתי שתחזור אליי, אבל לפחות עכשיו תוכל לנוח ולהתחבר לשלווה שתמיד הייתה בך". יובל הוסיפה: "אתה הבן אדם הכי משמעותי בחיים שלי, ממי שנתן לי את השם ואת הצבע של העיניים. ב-14 בינואר כשהודיעו שנרצחת, משהו בי מת איתך. ועדיין, כשאני מסתכלת במראה אני רואה אותך בי, אז אני לא אפרד ממך".

בתו השנייה, אופיר, נפרדה: "כל כך קשה פה אבא. קשה לי. משהו בתוכי מת באותו היום. רציתי לבכות לך אבא, ולא עליך. רציתי שתחזור אליי לחבק אותי, לחכות לי בסלון כל לילה עד שאחזור הביתה. תמיד היית אומר שאתה רגוע רק כשראית אותנו חוזרות הביתה. לא ראיתי אותך חוזר הביתה, לא יכולתי להגיד לילה טוב ולא לנעול את הדלת". אופיר המשיכה: "אני חולמת על עוד חיבוק קטן, על עוד מבט שאומר לי שיהיה בסדר. אני עוד מחכה לך אבא, תבוא לי בחלומות. תודה על 14 השנים הטובות בחיי. תודה על מי שאני בזכותך. לכל מקום שאלך אנציח אותך אבא".

שורד השבי אופיר אנגל, שהיה בשבי עם יוסי: "בחודשיים שהיינו ביחד, סגורים בחדר קטן, רעבים ומפחדים - דאגת לי. חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו שם כדי שנהיה פחות רעבים. דיברת על הים, כמה אתה אוהב אותו, כמה אתה מתגעגע אליו וכמה אתה רוצה כבר לחזור ולגלוש".

אופיר הוסיף: "ביום ההוא, כשבאו המחבלים וביקשו מאיתנו לכתוב מכתב פרידה למשפחות כי מחר יהרגו אותנו, לא הספקתי לראות את המכתב שכתבת. אני כל כך מצטער על המילים שלא קראתי. אני רואה את נירה, את הבנות שלך, הן נלחמו עליך כמו לביאות. לא ויתרו, לא התייאשו, עשו הכל כדי להחזיר אותך הביתה. יוסי, משהו ממך תמיד יישאר בי".