ינון מגל פותח את הלב: "ככה בורא עולם רצה"

עולם התקשורת בישראל עבר לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות. לאחר עשורים רבים בהם השיח התקשורתי נשלט, כמעט בלעדית, בידי קולו של מחנה השמאל, הצליחו אנשי תקשורת מהימין לשנות את כללי המשחק, ולהביא לקדמת הבמה קול ימני-יהודי שהודר והושתק במשך שנים. ינון מגל היה מהראשונים שפרצו את הדרך למהפכה הזו.

מגל נמנה כיום עם הדמויות המשפיעות ביותר בתקשורת הישראלית, ומזוהה היטב עם המסרים הימניים והאמוניים שהוא מקדם. אך מעבר לדמותו הציבורית הבולטת, הוא נוטה לשמור את חייו האישיים הרחק מאור הזרקורים. מה הקשר שלו עם הקב"ה? אילו מצוות הן חלק בלתי נפרד משגרת יומו? ואיזו תקווה נותנת לו כוח להמשיך? אחרי שנתיים של שידורים בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל, ישבנו איתו לשיחה אישית וגלויה במיוחד.

"מעדיף להיות הזאב"

מגל (56) הוא, ללא ספק, הסלב של המדיה הימנית בישראל. יוכיחו על כך נתוני הרייטינג הגבוהים לה זוכה תוכנית הדגל של ערוץ 14, "הפטריוטים", אותה הוא מגיש. בנוסף, הוא מגיש תוכנית יומית עם בן כספית ברדיו FM103, הבולטת בהתנצחויות ההדדיות ביניהם על רקע תפיסת עולמם השונה. בעשור הקודם כיהן מגל כחבר כנסת, אולם פרש ממנה לאחר תקופה קצרה.

מי אתה, ינון מגל? מה הקטע שלך בעולם?

"אני קורא לעצמי יהודי, ישראלי, בת-ימי לשעבר, ירושלמי בדרך, ושוב בת-ימי. חייל טוב ששירת בסיירת מטכ"ל, נסע להודו, חזר לארץ, התחיל לעבוד בתקשורת, ואז חזר בתשובה. הקטע שלי בעולם הוא לנסות לקרב את עם ישראל למסורת שלו. זה כל הייעוד שלי, וזוהי המטרה העיקרית שאני שואף אליה".

יצאת לקריירה עיתונאית בשביל סיפוק וכיף? בשביל כסף טוב? או בשביל השליחות?

"האמת שמלכתחילה יצאתי בשביל לעבוד. זו האמת. התחלתי כקריין, ואז השתעממתי ועברתי להיות כתב בתחום ההתיישבות מתוך מטרה לשנות את הסיקור העיתונאי השלילי שהייתה לי עליו ביקורת. הניסיון הראשון שלי הצליח, ותחום ההתיישבות התחיל לקבל סיקור טיפה יותר חיובי. אחרי ההצלחה הזו ניסיתי לשנות את הסיקור התקשורתי כלפי הזהות היהודית שלנו והמסורת".

האם לפעילות התקשורתית שלך יש מטרה להעביר מסר מסוים וספציפי? כלומר, לו יצויר שהצלחת להעביר את המסר אותו שאפת להעביר, אתה תפרוש?

"בוא נאמר שכשאני אצליח להעביר את המסר שאני שואף אליו – כבר יבוא המשיח. אבל למרות שבזמן הזה כבר יגור זאב עם כבש, עדיין יהיו מלחמות, ולכן אני אעדיף להיות הזאב. מלחמות פנימיות תמיד יהיו כל עוד לא נבצע תיקון עמוק בחברה, ואני מקווה שנוכל לעשות אותו כמה שיותר מהר ושיהיה כבר שלום בינינו. עם ישראל הלך והתנתק מהזהות שלו, מהחיבור שלו למסורת, מהתפקיד האמיתי שלו בעולם. אני עושה צעדים כדי לתקן ולשנות את החברה הישראלית, להחזיר אותה למסלול היהודי שלה בכל המובנים: במובן העדתי, החברתי, המסורתי, הדתי. זה התחביב שלי, זה מה שאני אוהב לעשות, ולכן אני לא רואה את עצמי פורש מהמקצוע הזה בזמן הקרוב".

מגל (צילום: אלוני מור)

ברכה מהקב"ה

למרות פעילויותיו הרבות בעבר ובהווה, מגל מזוהה בעיקר עם "הפטריוטים". במסגרת התוכנית, הוא נותן במה לזהות היהודית ולמסורת, ומקדם אג'נדת ימין מובהקת הזוכה לאהדה בקרב צופים רבים.

האמת, הפתיעה אותך ההצלחה של "הפטריוטים"?

"לא יודע", הוא מודה. "אין לי כל כך מה להגיד לך. אולי הפתעה זו לא בדיוק ההגדרה המדויקת, כי זו יותר ברכה מהקב"ה. התכנית מצליחה כי ככה בורא עולם רצה".

איך אתה מסביר את האהבה של הציבור ל"פטריוטים"? אחרי הכול, זו רק תוכנית.

"יש לנו פאנל מאוד אינטליגנטי, וביחד אנחנו עושים טלוויזיה מעניינת וזורמת. אנחנו מדברים על כל מה שלא מדברים במקומות אחרים, מעבירים מסרים אחרים מתקשורת המיינסטרים, ובאופן כללי הקונספט שלנו שונה מתוכניות אחרות. שברנו לא מעט מחסומים בדרך להצלחה הזו, ולא פלא שיש לתוכנית הזו ביקוש. אנשים רוצים את זה. הם רוצים משהו שיהיה כיף להם לראות אותו, להתחבר אליו. תוסיף לזה את העובדה שהתוכנית מתובלת בהומור. מכיוון שהנושאים שאנו עוסקים בהם יכולים להיות כבדים, אנחנו מנסים להקליל. אנשים שפותחים טלוויזיה בתשע בערב לא רוצים לראות משהו כבד, ואין ספק שההומור תורם לזה".

איך מצליחים לשמור על הגבול הדק שבין הומור לליצנות?

"טאקט. זה הכול".

"בעם ישראל יש תזוזה"

אם ל"פטריוטים"היה רייטינג נמוך ביותר, היית ממשיך לשדר?

"לא נראה לי. כי אם אין ביקוש אז בשביל מה לשדר. אני באמת מצליח לדמיין סיטואציה כזו שהרייטינג נמוך, כי אם משהו לא עובד – אז הוא לא עובד. בסוף יש כאן ברכה מהקב"ה. נכון שהוא נתן לי את הכישורים העיתונאיים, נכון שעבדתי ואני עובד קשה, נכון שהושקעו אינסוף מאמצים, אבל בלי סייעתא דשמיא זה פשוט לא היה עובד. יש הרבה אנשים שעובדים קשה, אבל אם אין להם סייעתא דשמיא הם לא מצליחים".

האם לדעתך משהו בתפיסת העולם של תקשורת השמאל השתנה בשנתיים האחרונות?

"אני חושב שהם מתחילים להבין מה קורה. תחשוב שכמעט אף פעם לא הייתה עליהם ביקורת, כי לא היו ערוצים אלטרנטיביים שנתנו להם פייט. חלק מהתפקיד שלנו, כפי שאני רואה אותו, הוא לחשוף את המניפולציות ואת השקר והעיוות שעושים בתקשורת, ואנחנו עושים את זה ערב ערב".

אתה אופטימי שתקשורת השמאל תשתנה מתי שהוא, או ש"ערוצי התרעלה", כפי שאתה מכנה אותם, ימשיכו בדרכם?

"אני לא רואה שינוי בינתיים. הם נאחזים בכל כוחם בתפיסת העולם שלהם, ולא נראה שהם מתכוונים לעזוב אותה בזמן הקרוב. אבל בעם ישראל יש תזוזה, והיא מורגשת. אני מקווה שלאט לאט השינוי יהפוך להיות מהותי יותר".

במהלך המלחמה, נחשפת בתוכניתך לסיפורים עצובים, כואבים, מטלטלים. כמה יצא לך לבכות בשנתיים האחרונות? בלילות, כשהיית עולה לישון ופתאום אתה לבד עם עצמך – זה היה תופס אותך?

"יצא לא פעם ולא פעמיים שהתרגשתי", הוא אומר ומתחמק מלייצר דרמה. "לפעמים היה לי קשה בשידור, כשההתרגשות הייתה מתפרצת בי. זה קורה, אין מה לעשות".

"האסון חיזק לי את האמונה"

מה הקשר שלך עם הקב"ה?

"קשר טוב, אבל אני משתדל לשפר אותו כל הזמן. אני מאמין בו, מתפלל אליו, ומנסה להתחזק כל יום מחדש ובלי הפסקה. לא באתי מבית דתי, אז החיבור שלי אליו לא מולד בי באופן טבעי. זה חיבור שאימצתי לעצמי ולמהות של החיים שלי, וכך בניתי בעצם את ההוויה החדשה שלי. אני כל החיים בתהליך בלתי פוסק של התקרבות אליו".

איפה הקשר שלכם בעיקר? מהי נקודת החיבור ביניכם?

"אני חושב שהחיבור המהותי התחיל כשנפלתי בפרשיית ינון מגל, כשאמרתי לו תודה על מה שקרה. אמרתי לו שאני מבין את מה שהוא עושה. דווקא מתוך המשבר, החל חיבור עמוק ביני לבינו. עכשיו, בתוך כל ההצלחה הזאת, אני לא שוכח אותו. אני כל הזמן מזכיר לעצמי להודות לו ולדבר איתו כל הזמן".

האם השביעי לאוקטובר שינה אצלך משהו בתפיסה כלפי חיי הדת? כלפי העולם הרוחני שלך?

"האסון הקשה הזה חיזק לי את האמונה, את הזהות היהודית שלי, את הזהות הישראלית שלי, את החיבור שלי לעצמי ולעולם. האמת, זה חיזק אותי בכל המובנים".

האם לדעתך אפשר לחיות במדינת ישראל בלי להיות יהודי מאמין בקב"ה?

"הבעיה היא שאף אחד לא שואל אותך אם אפשר. זו עובדה קיימת. יש אנשים שחיים כאן, במדינה שלנו, והם עדיין לא מאמינים בהקב"ה. אני חושב שאי אפשר לשרוד כעם בלי אמונה בקב"ה. זה בוודאי שאי אפשר".

מהי המצווה עליה לא תוותר לעולם?

"על כל המצוות לא אוותר, מה זאת אומרת", הוא לא מבין את השאלה. "אם אתה מתכוון למצווה שאני אלחם עליה – זו שאלה קצת קשה. אני חושב שעל שמע ישראל לא אוותר אף פעם. בנוסף אני לא אוותר על מודה אני, על נטילת ידיים, על תפילין, על שבת. על כל המצוות בעצם", הוא מחייך.

מה נותן לך תקווה?

"קודם כל האמונה בקב"ה. המשפחה שלי נותנת לי תקווה, הפעילות שלי. עם ישראל כולו נותן לי פוש של תקווה ששום דבר לא יכול לשבור אותה".

לסיום: מה החלום שלך?

"שיבוא המשיח וייבנה בית המקדש. זה החלום, ועם התפילות שלנו – הוא יתממש בקרוב".