האמת? אפשר לגמרי להבין את החיות. גם לנו לפעמים נוח בתיבה שלנו

אחד הדברים הכי מעניינים בכל מה שקשור לתיבת נח, זו העובדה שהחיות בכלל לא רצו לצאת ממנה. היה להן טוב, חם, נעים, וכמובן לא חסר להן מזון. בינינו, מה רע? ובכל זאת הקדוש ברוך הוא מצווה על נח - "צא מן התיבה", ולא רק אתה - תוציא גם את החיות ("אם אינם רוצים לצאת, הוציאם אתה", רש"י).

האמת? אפשר לגמרי להבין את החיות. גם לנו לפעמים נוח בתיבה שלנו. "אני אשאר בבית, ככה לא אצטרך להתמודד עם אנשים מעצבנים". מוכר? "כל כך השתדלתי לא לדבר לשון הרע, בשביל מה לצאת לדבר עם אנשים, אם אני עלולה להרוס עכשיו הכל?". נשמע אפילו הגיוני, לא?! ובכן, אם זה היה עובד ככה, היינו כולנו סגורים כל היום בבית בלי לצאת. רק מה? האדם הוא יצור חברתי. אנחנו זקוקים לחברים, למשפחה, לשיחות, לפגישות. בסופו של דבר, חלק גדול מהחיים שלנו זה "בין אדם לחברו". ואיך נצליח לקיים "בין אדם לחברו" אם נהיה סגורים בתוך ארבע קירות?

אז נכון, השתדלנו המון בחודש האחרון, קיבלנו על עצמנו כל מיני קבלות והנהגות. ועכשיו? צריך לצאת מהתיבה חזרה לעולם האמיתי. דווקא היציאה מהתיבה הפרטית אל העולם החיצוני, היא מה שאנחנו צריכים כדי להגיע למקום אמיתי, יציב ובריא בנפש. דרך מפגשים עם בני אדם, ודרך נפילות ("אוף, למה כעסתי עליו? שוב ריכלתי?") אנחנו לומדים מה נכון, מה לא נכון, ומקיימים באמת בין אדם לחברו.

ואם בכל זאת בא לי להשתבלל בתיבה הפרטית שלי בלי לצאת? אין בעיה, כל עוד זה במידה. כי בסופו של דבר – לצאת אל העולם, לדבר, לצחוק, לעבוד – הכל חלק מהחיים. אז גם אם יש לך "תיבת נח" פרטית, כדאי ללמוד מתי לצאת ממנה בחזרה לעולם.