קין והבל: רעיון נפלא לפרשת בראשית מצקלונו של ה"כלי יקר"

סיפור קין והבל, המובא בפרשת בראשית, מעסיק את פרשני התורה לא רק בניסיון להבין את המניעים מאחורי הרצח הראשון בהיסטוריה אלא גם בשאלה מדוע ה' לא שעה אל מנחתו של קין והעדיף את זו של אחיו הבל.

לרבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בספרו "כלי יקר", מהלך שלם לפיו קין והבל חלקו בשאלה האם יש משהו מעבר לעולם הזה. ונביא מלשונו היקרה:

"ונראה לומר על צד הרמז כי קין והבל היו חלוקים בשלימות האדם מה הוא. אם העולם הזה והצלחותיו סוף שלימות האדם ואין שלימות אחריו, או אם יש עוד עולם אחר נצחי.

וכפי הנראה שקין היה אוהב אדמה סבר שאין חשבון בשאול, והעולם הזה אינו משאיר אחריו מאומה, על כן בחר לו לחלקו כל חמדות העולם הזה והצלחותיו בחשבו כי יתרון ארץ בכל היא. והבל סבר כי יש עוד עולם אחר נצחי אשר בו ישיג האדם התכלית האחרון, על כן בחר לו להיות רועה צאן הגורם ההתבודדות כדרך שעשו הרבה נביאים כמשה ודוד וזולתם וכדי להקריב מהם קרבן לה'".

המחלוקת בין האחים בשאלה האם יש עולם הבא – עולם שהוא מעבר לקיום האנושי בעולם הזה, עולם שהוא נצחי ובו גנוזה לצדיקים התכלית האמיתית – הביאה אותם לבחור בעיסוקים שונים. במדרש רבה מובא:

"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה וגו'. על מה היו מידיינים? אמרו בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין". [בראשית רבה, פרשה כ"ב, ז']

בהמשך לפירושו, ה"כלי יקר" מעניק למדרש, המתאר את חלוקת נכסי העולם בין קין והבל, את ההסבר הבא: קין, שכפר בקיומו של עולם הבא, העדיף לעסוק בקניינים ארציים חומריים – לעבוד את האדמה. הבל, לעומת זאת, פנה אל רעיית הצאן – הן כדי להתבודד ולהעמיק במושכלות, והן כדי שיוכל להקריב קרבן לה' מהצאן.

"וזה כוונת המדרש האומר שקין לקח לחלקו קרקעות והבל לקח מטלטלין כו'. הורו בזה מה שהיה בלבם בחלוקת שכר העולם הזה והעולם הבא, כי כל חמדות העולם הזה אין האדם יכול לטלטלן וליקח מהם מאומה להוליכם לעבר עולם הירידה אלא הם כקרקע העומדת במקומה, דומה למי שהולך ליריד וקונה שם במעותיו קרקעות ובתים שאינו יכול להוליכם עמו לביתו. ואין לו מהם כי אם מה שהוא אוכל מפריה בעודו בארץ נכריה, ובלכתו לביתו ישוב ריקם ומאומה לא ישא בעמלו אשר בנה ואשר נטע, ויעזוב לאחרים חיל וחומה אשר יסד. כך העושה העולם הזה עיקר אין לו ממנו כי אם מלוא כף נחת המושג ממלוא חופניים עמל ורעות רוח, ואינו משתמש בהם כי אם משך זמן גרותו בעולם הזה זה שבתו בבית מעט כגר וכאורח נטה ללון, ומאומה לא יוליך עמו אל העולם הנצחי כי שם ביתו. וזהו דעת קין וחביריו אוהבי קניני הזמן. והבל, הוא המהביל כל קנייני הזמן כי מוסר הבלים המה, בחר לו במטלטלין, וזהו קיום מצות השם יתברך שהאדם יכול לטלטל עמו מן המקום אשר הוא עומד בו כאורח וכגר אל המקום אשר הוא שם תושב ואזרח כי בית יעשה לו שם".

הקרקעות, סמל בעולם הזה לקביעות ויציבות, מסמלות למעשה את מוגבלותו של עולם החומר ואת הבנתם המוטעית של קין ודומיו המקדישים את חייהם לאהבת הממון ולעיסוק האובססיבי בצבירתו. שכן אחרי מאה ועשרים של האדם, הקרקע נותרת בעולם הזה ולא ניתן להעבירה הלאה אל העולם הנצחי. המטלטלין, לעומת זאת, מסמלים את קיום מצוות ה', שכן הזכויות שצבר האדם עוברות איתו לעולם הבא. הבל, ששמו מעיד עליו שהבין שבעולם הזה "הכל הבל", דגל בהשקפה זו.

מאליה עולה השאלה: מדוע קין, המייצג כאמור את אוהבי קניין הממון, את אלו שלא מוכנים להשקיע את כספם במצוות ובצדקה, הביא בכלל קרבן לה'? ה"כלי יקר" מסביר:

"וכבר נודע שכל אוהבי קנין הממון, לעולם אין עושים שום מצוה וצדקה מן ממונם כל ימי חייהם, במזימות זו אשר חשבו הן עוד היום גדול כאן לאכול לשבעה להשתמש בממונם. וכל זמן שהם רואים את עצמם חזקים אף בריאים וככוחם אז כן עתה אין נותנים כלום מהונם ורכושם לצורך עבודת ה' בחשבם מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני.

אך מקץ ימי חלדם, בראותם את עצמם קרובים לשערי מוות וכי לא במותו יקח הכל, אז יעבור עליו רוח קנאה לקנא בחבריו עושי דבר ה' ויעשה גם הוא מעט מזער ויסכים להביא מנחה לה', הן דרך קרבן, הן ליתן לעניים, או בדרך אחר... ואף גם זאת בהיותו קרוב לשערי מוות אינו נותן לשם מצוה כי אם החלק הפחות שבממונו זעיר שם ובורר לו הפסולת ושולחו מנחה לה', וכל מלאכה נמבזה ונמס זה חלק גבוה, וכל כתף נתח טוב הוא חלקו כי מאנו ידיו לעשות לנגוע בחלק המובחר ורעה עינו בשלו ליתן מנה הגונה מנחה לה'.

לכן נאמר בקין שהיה מן כתות אלו 'ויהי מקץ ימים', דהיינו קץ ימי חלדו או בסופם ממש או זכירת סופם הוא שגרם לו התעוררות זה המעט, שהרגיש בעצמו שיהיה קץ לכל עמלו בעולם הזה. ואילו לא הרגיש בעצמו שיבוא קץ כל בשר ולא הרבה יזכור ימי חייו, אז לעולם לא היה מביא שום מנחה לה'. ואף גם זאת שזכירת קץ הימים לא הועילה כי אם להפריש מן הפחות והגרוע דהיינו זרע פשתן".

גם קין, איש העולם הזה, הגיע בסופו של דבר למסקנה שהעיסוק הבלעדי בממון אינו מספיק. אליבא דה"כלי יקר", אנשים הנמצאים בשלב האחרון של חייהם עושים חשבון נפש ומביעים נכונות "להביא מנחה לה'" – אם בצורת קורבן, אם בצורת מתן צדקה לעניים. עם זאת, גם כעת, על סף שערי מוות, הם לא מוכנים לנטוש את הרכוש שצברו כל השנים, ולצורכי מצווה ייתנו בקמצנות ובעין רעה – הן בכמות והן באיכות. וזה מה שעשה קין, כפי שאומר המדרש:

"ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. מן הפסולת. לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות ומכבד למלך את הסייפות...". [בראשית רבה, פרשה כ"ב, ה']

בפשט הבנת דברי המדרש, הבכורות הן הפירות הטובים, שמתבשלים תחילה, בעוד הסייפות הן הפירות הרעים שמתבשלים בשלב מאוחר יותר. על פי ה"כלי יקר", הבכורות והסייפות מייצגות לא רק את איכות הנתינה של קין אלא גם את פרקי הזמן בחייו של האדם אוהב הממון:

"רצה לומר שבבחרותו, דהיינו הימים הראשונים אשר להם משפט הבכורה והראשי, אז הוא אוכל ממונו ככל אשר ימצא בכוחו לאכול, ושיגר למלך מלכו של עולם ברוך הוא הסייפות היינו סוף ימי חלדו. כי אותן הימים אשר יאמר אין לי בהם חפץ וחשק ותאווה גופניות – אותם שיגר למלך לעשות בהם עבודת ה' נכריה בעיניו, וסייפות היינו מקץ ימים שהזכיר".

קין הביא את הקורבן לה' רק מתוך הרהוריו בקץ המצפה לו בסוף חייו, וגם אז לא טרח להשקיע והביא אותו מאיכות גרועה. בניגוד אליו, הקורבן של הבל היה המשך טבעי וישיר לאמונתו בעולם הבא ובחשיבות צבירת "צידה לדרך" לקראתו:

"והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, לא מצד זכירת הקץ וסוף ימי חלדו אלא לשם התכלית האמיתי להביא טרף לביתו הנצחי לקץ הימין, כדרך ההולך למרחקים שאינו מקפיד על אכילתו כל זמן היותו אורח ושולח החלק המובחר לביתו הנצחי".

אין פלא, אם כן, מדוע ה' קיבל דווקא את מנחתו של הבל:

"לכך וישע ה' אל הבל ואל מנחתו רצה לומר אל הבל כי כוונתו היתה רצויה אליו יתברך ואל מנחתו כי גם המעשה רצוי". ואל קין ואל מנחתו לא שעה, כי גם מעשיו גם כוונתו שניהם היו בלתי רצויים".