"אל תבכי אמא, הגעתי לתקן לשון הרע": המסר שקיבלה האם מהבן שהפך לצמח

"כבר כשהייתי ילדה צעירה הבנתי שאם קוברים מישהו באדמה, חייב להיות לכך גם המשך. כילדה שגדלה בבית חילוני לא הכרתי את המושגים 'רוח' ו'נשמה', אבל הרגשתי שפשוט לא ייתכן אחרת", כך אומרת יפעת חדד, אשר כיום, בגיל 51. אחרי שנאלצה לקבור את בנה הבכור, היא מבינה טוב יותר את עומק הדברים. "סיפור החיים שלי מאוד מורכב", היא מקדימה, "יש כאלו שיראו בו התמודדות גדולה, אבל בעיניי זו לא התמודדות, אלא המסלול שבחר עבורי בורא עולם, ואני מודה עליו בכל יום ויום".

יפעת חדד

"לא אקח את החיים של בני"

כאמור, הבית בו גדלה יפעת היה רחוק מלהיקרא דתי. "הוריי התגרשו כשהייתי ילדה צעירה, ואני חושבת שדווקא בגלל זה חיפשתי את האמת. הרגשתי שחייב להיות מישהו שאחראי על ניהול העולם שלנו, ובגיל 12 התחלתי לשמור שבת ככל יכולתי. סביבי היו מוזיקה, סיגריות וחילולי שבת, אבל הנשמה שלי לא ויתרה, ובכל ערב שבת הייתי בוכה מחדש לקב"ה: 'אבא, עזור לי לשמור את השבת ולא לחלל אותה'. היום אני יודעת שזכות שמירת השבת בוודאי הלכה איתי גם הלאה, והיא זו ששמרה עליי גם בהמשך החיים".

בגיל 17 הכירה יפעת את מי שהפך לימים להיות בעלה, הם התחתנו ועד מהרה גילתה שהיא בהיריון. "זה לא היה מתוכנן בכלל", היא מספרת. "הייתי עוד לפני גיל 18, ובהתחילה היה ברור לנו שהדרך היחידה היא הפסקת היריון. אפילו קבענו תור לוועדה שמאשרת זאת. אך כשבאתי לבקר את אמא שלי ערב קודם לכן, בלי שסיפרתי לה על הבשורה, היא בדיוק הראתה לי מכתב שקיבלנו בדואר, של עמותה שעוסקת במניעת הפלות, ובו נראה תינוק מתוק-מתוק עם המשפט: 'בבקשה, אני רוצה לחיות'. זה פגע לי ישירות בלב. הרמתי עיניים לבורא עולם ואמרתי לו: 'אני לא אקח את החיים של הבן שלי, אמשיך עם ההיריון, ואתה תדאג לי ולו בהמשך החיים'".

אז היא לא העלתה בדעתה איזו נשמה מיוחדת היא הולכת לגדל בבית. "הייתי בת 18 וחצי, כשנולד לנו בננו הבכור מאיר חי והפך אותנו להורים",  מספרת יפעת. "הדבר המעניין הוא שדווקא הלידה נסכה בי כוחות מחודשים. כי במשך החיים התמודדתי עם הרבה מאוד אתגרים, ובמידה מסוימת איבדתי אמון בגוף שלי ובעצמי. כשראיתי שמתוך הגוף שלי יוצא תינוק בריא ושלם, ואנו הופכים להורים, זה חיזק אותי במיוחד, וכך התקרבתי עוד ועוד לבורא עולם.

"קצת יותר משנה לאחר מכן קיבלנו שוב מתנה ענקית – הפעם זו הייתה תינוקת ששימחה אותנו מאוד והפכה אותנו למשפחה – הורים עם בן ובת. באותם  ימים קיבלתי על עצמי להתחזק בנושא צניעות, התחלתי לכסות את הראש וגם ללבוש חצאיות.

"עברו עלינו כמה חודשים הכי מאושרים שיש, ואז באחד הלילות חלמתי חלום בו ראיתי את שמו של מאיר חי מופיע על הכותל המערבי. אני זוכרת שהרגשתי שהקב"ה מנסה לשדר לי בכך מסר כלשהו, אך לא ידעתי מה הוא. עבר חודש, והילד חלה בדלקת קרום המוח. המצב שלו התדרדר במהירות, וכשהגענו איתו לבית החולים שלחו אותו הרופאים במהירות לבדיקות סי.טי ואם. אר. איי, שבסיומן קבעו כי המוח אכן ניזוק. הוא אושפז בטיפול נמרץ ומאז התחילה מסכת של ייסורים, דקירות וצינורות, כשמאיר חי כל הזמן מורדם ומונשם".

מה עובר עלייך כאמא באותו זמן?

"בתחילה ניסיתי להתמודד במלוא הכוחות, כשאני מאמינה שהכל זמני ועומד לחלוף. השתדלתי להיות לצידו של מאיר חי ככל שאני יכולה, אך לא לשכוח גם את התינוקת הקטנה שמצפה לי בבית. אבל אחרי שלושה חודשים בהן נרשמה אך ורק התדרדרות, הבהירו לי שהמצב אינו משתפר, אין לרופאים איך לעזור לילד, והם מעבירים אותו לשיקום, למרות שלא רואים שיש סיכוי לקדם אותו".

מאיר חי ז"ל בבית החולים

מסכת של ייסורים

יפעת נאנחת כשהיא מציינת, שהילד ששוחרר מבית החולים והועבר לשיקום בתל השומר לא היה הילד שהכירה. "מאיר חי, שהיה תינוק כל כך תוסס, תקשורתי ומדהים, איבד את כל היכולות שהיו לו, הוא לא דיבר ולא תקשר, רק בהה באוויר, וגם בשיקום הבהירו לנו שככל הנראה הוא לא ייצא מהמצב שבו הוא נמצא, ויישאר צמח לאורך כל חייו.

"אבל אני לא ויתרתי", היא נזכרת. "רצתי לרבנים וביקשתי ברכות ותפילות, ניסיתי גם לקדם ולפתח את מאיר חי בכוחות עצמי, ובתוך כך גיליתי שנכנסתי להיריון שלישי, והרופאים אבחנו שזהו היריון בסיכון ועליי להתאשפז. זה היה הרגע שכבר נשברתי, לא הצלחתי בשום אופן להבין מה בורא עולם רוצה ממני, וכששכבתי במחלקה וחשבתי על כך שהשארתי בבית 'ילד-צמח' יחד עם תינוקת בת שנה, כבר לא ידעתי מה מוטל עליי לעשות".

שלושה ימים אחרי שיפעת אושפזה בבית החולים, הגיע אליו גם בנה מאיר חי, כשהוא מתאשפז במחלקת הילדים בעקבות הרעה במצבו. "אמא שלי שהתה איתו כל הזמן, וגם עדכנה אותי בכך שהרופאים אומרים שמצבו בלתי הפיך ושהם לא מבינים איך הוא בכלל חי. בכל פעם הם אמרו שיש לו 'עוד 24 שעות', ואחר כך 'עוד 24 שעות'. בסתר ליבי שאלתי את עצמי מה יקרה קודם – הלידה של התינוק החדש, או הפרידה ממאיר חי. אבל הקב"ה תכנן אחרת: ילדתי את בננו השלישי – תינוק בריא ושלם ברוך ה', והשתחררתי מבית החולים כשמאיר חי נשאר שם עם אמא שלי שנמצאת לצידו כל הזמן.

"מאז חלפו שנים שבמהלכן הבאתי עוד ילדים, אך מצבו של מאיר חי לא אפשר לו להשתחרר מבית החולים. הוא נשאר שם, מחובר למכשירי הנשמה והזנה, כשאין יום שאני לא חושבת עליו ומהרהרת במסכת הייסורים שעוברת עליו וגם עלינו. הכאב המשיך להיות יום-יומי, והמחשבה על הבן שלך שנמצא רחוק, שוכב על המיטה ואפילו לא ממקד מבט, מפלחת את הנפש.

"אחרי עשר שנים בורא עולם ברוב רחמיו העביר לי מסר חשוב, כשמאיר חי נגלה אליי בחלום ואמר לי: 'אל תבכי אמא, הגעתי לעולם כדי לתקן לשון הרע, וזה התיקון שלי. הקב"ה לא כועס עלייך, את צדיקה, ועוד מעט אסיים את התיקון'. החלום הזה צמרר אותי, ויחד עם זה העניק לי כוחות מחודשים. זה חיזק אצלי את מה שידעתי כל הזמן – שום דבר מבורא עולם לא מגיע במקרה, הכל מתוכנן ויש סיבה לכל דבר.

"בינתיים קיבלתי על עצמי באופן אישי להתחזק בשמירת הלשון, כי אם בני הגיע לעולם כדי לתקן עבירה של לשון הרע, אני מוכנה לעשות כל דבר כדי למנוע דיבורים אסורים. השתדלתי גם להפיץ סביבי את העניין ולהעלות לכך את המודעות. מאז ועד היום אני עוסקת בכך, ומשתדלת לחזק את נושא הלכות שמירת הלשון כמה שיותר. אני ממש רואה בכך את השליחות שלי".

מאיר חי בגיל שנתיים ו-9 חודשים, זמן קצר לפני שחלה

להיטיב עם העולם

עשרים וארבע שנים לאחר שנולד, ועשרים ושלוש שנים לאחר שחלה ואושפז, הסתלק מאיר חי מהעולם באופן מפתיע. "זה היה ללא שום התרעה, כי לא היה שום שינוי במצב שלו", מציינת יפעת. "אבל בורא עולם פשוט החליט לקחת אותו מאיתנו, וזה קרה בדיוק בתאריך ה' באב, יום ההילולה של האר"י הקדוש. זה היה שלב בו חדלנו להיות הורים לילד-צמח, והפכנו להורים שכולים שזו התמודדות בפני עצמה".

יפעת עוצרת לרגע, ומבקשת להדגיש: "הסיפור שלי אולי נשמע כואב, אבל אני חייבת לציין שככל שחולף הזמן אני מרגישה דווקא את הזכות הגדולה בכך שבורא עולם בחר בנו לגדל את הנשמה הטהורה הזו במשך 24 שנה, ולא פחות מכך – שהוא בחר להעביר דרכי את המסר החשוב כל כך של שמירה על הלשון. מאז אני מנצלת כל הזדמנות כדי לשתף בסיפור שלנו, לא כדי להכאיב חלילה, אלא כדי להמחיש – החיים שלנו בעולם הם מוגבלים, בואו ננצל אותם כדי לראות את הטוב אצל הזולת ולדבר עליו אך ורק טוב. בסופו של דבר הרווח יהיה של כולנו, והעולם בוודאי יהפוך לטוב יותר".