"קניבלים רצו לאכול אותי": הרב יוסף גרמון חושף סודות מהמסעות המסוכנים בעולם

בוקר חורפי עלה על גואטמלה, כאשר רבה הראשי של המדינה, הרב יוסף גרמון, פסע בין סמטאות העיר אנטיגואה. על פי הנתונים שקיבל קודם צאתו לדרך, ברחוב אוריינטה, בקצה הרובע הנוצרי באנטיגואה, קיימת כנסייה מרכזית עתיקה בתוכה מצוירים סמלים יהודיים מובהקים: המנורה וכלי המשכן.

הרב גרמון פסע במהירות בין הסמטאות הפתלתלות. הוא חצה את הרחובות המרכזיים, עבר בין הבתים הצבעוניים, ואז ראה את מבנה הכנסייה העתיק. הוא עמד דקות ארוכות מולו והמתין לבאות. שני כמרים לבושי שחורים התקרבו לעבר הכנסייה, נעצרו בכניסה, הרימו את ידם בפתאומיות ונישקו את החלק העליון של המשקוף הימני. הרב גרמון לא האמין למראה עיניו: בין האבנים המשורטטות של המשקוף התחבאה מזוזה קטנה.

לאחר שאזר אומץ והתקרב מעט לעבר הכמרים, הבחין הרב גרמון כי הם ממלמלים לעצמם בשקט. כשהתקרב יותר, נדהם לשמוע אותם מצטטים את הפסוק "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא".

הרב יוסף גרמון

פחד ברחובות גואטמלה

הסיפור המסתורי של הכנסייה העתיקה בגואטמלה הוא אנקדוטה אחת מתוך הפאזל שמרכיב את דמותו של הרב יוסף גרמון, "אזרח ישראל, אבל מעביר חצי מהזמן בטיסות", כלשונו. הוא אמנם רק בן 37, אבל הספיק לכהן כבר בתפקיד הרב הראשי של גואטמלה, לבקר ב-142 מדינות ברחבי העולם ולצבור יותר ממיליון עוקבים ברשתות החברתיות המרותקים להרצאותיו על העם היהודי והתנ"ך.

אז מה הסיפור של הכנסייה המוזרה הזו?

"במאה השש עשרה, במהלך האינקוויזיציה, יהודים רבים ברחו מספרד לגואטמלה", הוא מסביר. "למרות ההימלטות, הם המשיכו להחביא את הדת שלהם, כי הם פחדו שהאינקוויזיציה רודפת אחריהם. הם התערבבו בין הנוצרים המקומיים, וככל הנראה הם אלו שהקימו את הכנסייה הזו כדי להיטמע בין התושבים. הם העבירו מפה לאוזן לומר את הפסוק 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו' בכל פעם בה נכנסים לכנסייה - כדי לזכור שזהו מקום טמא שהיהדות משקצת ומתעבת אותו".

בוא נחזור להתחלה: מה לך ולגואטמלה בכלל?

"האמת שהפעילות שלי בכלל לא התחילה בגואטמלה", הוא משחזר. "הטיסות הראשונות שלי בעולם היו למדינות באירופה, והמדינה הלטינית הראשונה שבה ביקרתי הייתה מקסיקו. הייתה לי פעילות קטנה במקום, משם עברתי לקולומביה למשך כשנתיים, ולאחר מכן הגעתי לקהילה היהודית בגואטמלה הסמוכה".

הקהילה בגואטמלה היא מהקהילות היהודיות הקטנות ביותר באמריקה הלטינית: פחות מאלף יהודים, המרוכזים סביב בית הכנסת הספרדי "מגן דוד" בעיר הבירה גואטמלה סיטי. הרב גרמון קשר קשרים הדוקים עם הנשיא לשעבר ג'ימי מוראלס, עמו למד בחברותא. גם עם הנשיא אלחנדרו ג'יאמטיי, שסיים את תפקידו לפני כשנה וחצי, הוא שומר על קשר הדוק. קשריו של הרב גרמון עם הצמרת הגואטמלית סייעו בקידום ההחלטה להעביר את שגרירות גואטמלה לירושלים.

גואטמלה אמנם לא מוגדרת כמדינה אנטישמית, אבל היא מתמודדת עם פשע ואלימות ברחובות. "באחת מלילות השבת צעדתי לבד לכיוון בית הכנסת, והרגשתי שעוקבים אחריי", הוא מספר. "לא טעיתי: באחת מהפינות החשוכות התנפלה עליי קבוצת שודדים וניסתה לשדוד אותי. הכיסים שלי היו ריקים כמובן, כי למזלם הרע הם נפלו עליי בשבת. כדי שלא יפגעו בי פיזית, עשיתי את עצמי מסכן ואמרתי להם 'בדיוק לפני כמה רגעים שדדו אותי, לקחו לי הכול. זה לא הוגן שכל השודדים באים רק אליי, תלכו גם למקומות אחרים'. למרבה הפלא, ההתמסכנות שלי עבדה. הם התחילו לנחם אותי ואז ברחו המקום".

נהגת להסתובב ברחובות לבד?

"בדרך כלל הייתי מוקף במאבטחים שהקהילה הצמידה לי. מה שקרה באותה שבת הוא שהייתי אמור להיות בכלל בהונדורס, לאחר סדרת פגישות שקיימתי עם נשיא המדינה. ברגע האחרון, כיוון שלא מצאתי מניין יהודים להתפלל איתם, חזרתי לגואטמלה. הגעתי רגע לפני כניסת השבת, כך שהקהילה לא הספיקה לסדר לי אבטחה".

עם מנהיגי דתות מרחבי העולם

בתוך כת "לב טהור"

בגואטמלה נחשף הרב גרמון לכת "לב טהור", שהתמקמה במתחם סגור סמוך לגואטמלה סיטי. הוא נפגש עם מייסד הכת ומנהיגה הקודם, שלמה הלברנץ. "ניהלתי איתו שיחה מעניינת מאוד", הוא חושף. "הוא היה איש שיחה שידע להתבטא, והפגין שליטה בכל מה שקורה בעולם. כשראיתי איך הוא מעודכן באקטואליה ושולט בה, שאלתי אותו '‫איך יכול להיות שאתה כל כך קיצוני?'. זה פשוט יצא לי מהפה.

"‫הלברנץ החל להתווכח איתי ואמר לי 'אני בכלל לא קיצוני'. ‫אמרתי לו שהקיצוניות זועקת מכל פינה כאן במתחם הסגור שלו, והוא לא יכול לעבוד עליי כל עוד אני רואה את הכול מול העיניים. הוא שתק רגע ואז אמר לי כך: 'נח בנה תיבה וכולם קראו לו קיצוני, אבל הוא ידע שהוא מציל את המשפחה שלו מהמבול. היום יורד מבול בעולם, מבול רוחני, ואני בונה תיבה כדי להציל את העולם'. למרבה האירוניה, שבועיים אחרי המפגש איתו, הלברנץ עצמו טבע במבול. הוא ירד לטבול בנהר במקסיקו, נסחף ומת".

למרות הניסיונות לפרקה, כת "לב טהור" עדיין פועלת. נחמן הלברנץ, בנו של המייסד, ירש את מקומו כמנהיג הכת. לפני שבע שנים הוא נעצר במקסיקו והוסגר לארה"ב, אך ממשיך להנהיג את הכת מתוך תא המעצר באמצעות הטלפון. "עשיתי כל מה שיכולתי לדאוג לילדי הכת, לאוכל, לשתייה ולשיקום נפשי", אומר הרב גרמון. "הם עברו טראומות קשות מאוד, ואין ספק שזה סיפור עצוב מאוד שצריך להסתיים כמה שיותר מהר".

‫

עם נשיא אל סלוודור, נאיב בוקילה: ''אוהב אותנו, למרות שהוא ממוצא פלסטיני''

בתוך בקתה עם קניבלים

כחלק מפעילותו בגואטמלה, הקים הרב גרמון את הסניף הראשון של זק"א באמריקה הלטינית. לאחר התפרצותו של הר הגעש פואגו ב-2018, הפרמדיקים של זק"א גואטמלה היו הראשונים להגיע לזירה, לחלץ ולהעניק עזרה רפואית. הוא יזם את הקמתו של הכפר המקומי "ירושלים החדשה", בו התאכלסו כל מפוני הכפרים שנפגעו מההתפרצות. "כיום יש כבר אלף בתים בכפר, ובקרוב אנחנו פותחים מוסד לימוד לילדים - 'בית ספר ישראל'".

בהמשך הקים הרב גרמון את הקואליציה ההומניטרית. "הקואליציה מורכבת מאלפי מתנדבים ברחבי העולם. באל סלוודור, למשל, הקמנו שכונות מגורים בחינם לנזקקים וחילקנו תרופות לחולים. יש לנו קשר טוב עם נשיא אל סלוודור, נאיב בוקלה, למרות שהוא ממוצא פלסטיני. הוא כתב לנו שבזכותנו זו הפעם הראשונה שלא חסרות תרופות במדינה שלו. במדינות אפריקה, למשל, חילקנו מזון לנזקקים. ילדים רבים באפריקה סובלים מתת-תזונה, ודאגנו להם למזון שיוכל להעלות את רמת התזונה שלהם ולחזק אותם".

עם ילדים באוגנדה

למה אתה עושה את כל זה?

"אם נסתכל בהיסטוריה היהודית, נראה שספר בראשית הוא בעצם המדריך להומניטריות. כל הפעילות ההומניטרית מתבססת על הערכים היהודיים שמופיעים בתורה, ואחד מהערכים הללו הוא הדאגה לעולם כולו, לא רק לעם היהודי. היהדות מביאה מסר של דאגה לעולם, ובמקום לשאול 'למה יש רע' היא פשוט עושה טוב. זו הסיבה שהענקתי סיוע אפילו לשבטים קניבליים בפפואה גינאה החדשה".

איך ההרגשה באמת לעמוד מול קניבלים?

"זה היה מפחיד מאוד", הוא חוזר אל הרגעים המוזרים אותם חווה בפפואה גינאה. "ביקרתי בכפר נידח של שבט עתיק, והסתובבתי בין הבקתות. באחד הבתים אליהם נכנסתי, בעל הבית התקרב אליי ואמר לי 'אבא שלי היה קניבל, ואם הוא רק היה כאן - הוא היה אוכל אותך'. לרגע השתררה דממה, הוא הסתכל עליי ואמר 'רק שתדע, אבא שלי מגיע תיכף לביקור".

הצלחת להישאר נורמלי באותם רגעים?

"אתה לא יכול לתאר לעצמך מה הרגשתי באותו רגע. עמדתי בתוך הבית, מוקף בעשרות ילידי השבט שהצטופפו לידי, והסתכלתי לתוך העיניים שלו. ניסיתי לשכנע את עצמי שהוא צוחק איתי, אבל הוא היה רציני מאוד. כמה רגעים לאחר מכן אבא שלו נכנס, ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לחצנו ידיים, הסתכלנו אחד על השני, והוא שאל אותי מהיכן אני. אמרתי לו בשקט 'אני מישראל', ופתאום המבט שלו השתנה. הוא לא הפסיק להתרגש, ואמר לי: 'פעם היינו אוכלים רק את השונאים שלנו, אבל ישראל מעולם לא הייתה שונא שלנו'".

מפתיע למצוא קניבל שמתחשב במוצא שלך.

"כן", הוא צוחק. "לך תדע, יכול להיות שהוא כל כך התרגש לראות אותי, כי זו הייתה ההזדמנות הראשונה שלו לאכול בשר כשר, של יהודי".

זה לא חלום

הרב גרמון חווה מאורעות מפחידים רבים במהלך פעילותו ברחבי העולם. במדינות מוסלמיות, שעל הביקור בחלקן לא ניתן לספר, הוא ניהל דיאלוגים עם אימאמים בתוך מסגדים עוינים. באפריקה הוא מצא את עצמו משתתף בטקסים מוזרים, ובסומליה אף ניצל ממוות בעינויים. "הם חשדו בי שאני מרגל. כמעט דנו אותי נשפטתי למוות בתלייה".

לפפואה גינאה החדשה הגיע הרב גרמון כדי להעניק סיוע לשבטים עניים. במשך ימים ולילות הוא הסתובב בפרוורים נידחים, ואת השבת הוא תכנן להעביר באוסטרליה הקרובה. "ביום חמישי סיימתי את הביקור האחרון באיזשהו כפר נידח, ובשעות הצהריים המאוחרות עלינו, אני והמלווה שלי, על סוסים ודהרנו לכיוון החוף. על החוף המתינה לנו ספינה שהייתה אמורה להוביל אותנו לעיר הבירה פורט מורסבי".

כמה חוויות בשעה אחת...

"זו הייתה יכולה להיות באמת חוויה, אבל הספינה הייתה רעועה וההפלגה איטית מאוד", הוא מתאר. "ואם חשבתי שההרפתקאות הסתיימו, כשהגעתי לשדה התעופה קרה הבלתי צפוי: הדיילים הודיעו לנו שהטייס לא הגיע ואי אפשר להשיג אותו. הלכנו לחפש אותו בשווקים וברחובות, אבל הוא פשוט נעלם. הם אמרו לנו שעלינו לחזור למחרת, ביום שישי, ולקוות שהוא יגיע".

התחלת לתכנן היכן תעשה את השבת במידה ולא תהיה טיסה?

"לא היה לי מושג מה לעשות במקרה שאפספס", הוא משחזר, "אבל זה בדיוק מה שקרה. הטייס הגיע מאוחר, ולא היה סיכוי להספיק להגיע לפני שבת לאוסטרליה. כך נאלצנו לעשות שבת במקום נידח, במלון עלוב, מוזנח ומלוכלך שסידרה לנו חברת התעופה. אני והמלווה שלי היינו מעוצבנים על כל הסיטואציה אליה נקלענו, אבל הצלחנו להתארגן על המינימום שהיה ניתן לארגן ויצאנו לערוך קבלת שבת ברחובה של עיר. פתאום, תוך כדי שאנחנו מזמרים את הפיוט 'לכה דודי', עוצר מולנו תושב מקומי ומברך אותנו בברכת 'שבת שלום'. זה היה רגע של הלם ותדהמה.

"כשהתאוששתי מההלם, הסתכלתי עליו ושאלתי 'מאיפה אתה יודע בכלל מה זה שבת שלום?'. הוא לא ענה, אלא סימן לנו לבוא אחריו. הוא הוריד אותנו לרחוב מתחת, ומה שראיתי מול העיניים גרם לי לחשוב שאני הוזה: מאות אנשים, נשים וילדים ממוצא מקומי ישבו אחד ליד השני, לבושים בחגיגיות ושרים 'שבת שלום' בעברית".

הרב גרמון מסביר כי מדובר בבני שפט אפריקאי, הרואים בעצמם יהודים: "אותו מקומי סיפר לי כי מידי יום שישי הם מתקבצים מהכפרים הסמוכים, והחל מליל שבת ועד מוצאי שבת הם מקדשים ביחד, אוכלים ביחד, שרים ביחד, ולאחר מכן מתפזרים בחזרה לכפרים. את השבת הם מוציאים רק אחרי שרואים חמישה כוכבים בשמיים".

הם קיבלו אתכם בהתרגשות?

"אני לא יכול לתאר את ההתרגשות שהייתה להם. הם לא הפסיקו לשיר ולשמוח, וישבנו איתם ביחד כמעט כל הלילה. בבוקר, לאור הזריחה, המנהיג הזקן שלהם לקח אותי הצידה והצביע לעבר הר רחוק. הוא אמר לי בהתרגשות 'אנחנו קוראים לו הר סיני'".