יצור עצום ומפחיד: הכירו את שור הבר

הנוסע האנגלי וילבלד ביקר בארץ ישראל בשנת 724, לפני 1300 שנים. בהגיעו לגליל גילה להפתעתו מין שור לא מוכר לו, וכך תיאר: "הם מגדלים שם בקר יוצא דופן: גבו ארוך, רגליו קצרות וקרניו עצומות, כולם בעלי גוון סגלגל. במקום זה יש ביצות עמוקות, וכאשר מגיע הקיץ והשמש מכה בחזקה וחושפת את הקרקע, הבקר הזה נע לעבר הביצות וטובל את כל גופו ורק ראשו מבצבץ".

זה תיאור של שור הבר, הג'אמוס השוכן בימת החולה. אם השור שאנו מכירים, המצוי ברפת, נראה כמו פרה, רק שקרניו גדולות מעט יותר, הרי ששור הבר הוא יצור עצום ומפחיד.

השוורים הקדומים בארץ ישראל היו דומים יותר לג'אמוס. על פי תיאורים קדומים וממצאים ארכיאולוגיים, הבקר המבוית של החברה הישראלית היה לרוב שור הבר, שור אדיר ממדים באורך של שלושה מטרים ובגובה של כמעט 2 מטרים. השתמשו בו בעיקר במזרח, והוא חדר גם למזרח אירופה, אך מינים אחרים, פרקטיים יותר, החליפו אותו. קשה מאד להשתלט על שור בגודל ובעוצמה של משאית... אין פלא ש"שור שנגח" הוא מקרה שכיח בהלכה. הפריט האחרון של השור הקדום נצפה בפולין ב-1627, ומאז כנראה נכחד.

אמנם כשור בר פראי בטבע, עדיין ניתן לצפות במקומות שונים בעולם בשור עצום וכביר זה. כדי להבין את עוצמתו, כדאי להיזכר איך הגיעו הג'אמוסים לאזור: בשנת 710 התרבו התלונות על היעדרן של שיירות שנסעו מאנטיוכיה לקיליקיה (שתי ערים מרכזיות בימי הביניים, שכיום שוכנות בשטח טורקיה), למרבה האימה התברר כי השיירות נטרפו בידי אריות שהלכו והתרבו באזור. ובכן, מי מסוגל לנצח אריות? החליף הגדול אלווליד בן עבד אלמלכ החליט להביא לאזור עדר של ג'אמוסים! לח'ליפים העבאסיים היו עדרי ג'אמוסים משלהם, שרעו בערבות בגדד, ושליחיו של החליף העבירו לאזור אנטיוכיה 4000 ג'אמוסים. קצות קרניהם של הג'אמוסים צופו בנחושת, וכך כל נגיחה שלהם הפכה לקטלנית הרבה יותר. עד מהרה שיפדו הג'אמוסים את האריות ונהנו מבשרם, וליושבי אנטיוכיה וקיליקיה שלום. ג'אמוסים אינם תוקפים בני אדם.

אגדות נפוצו על גבורתם של הג'אמוסים. הסופר הערבי א-נווירי מספר כי במצרים, הג'אמוסים מרימים תנין בקרניהם ומנענעים אותו עד שהוא מתבקע. התנין מושך את אויביו לתוך המים כיוון שיש לו יכולת לחיות תחת המים, אך הג'אמוס אינו נבהל ממים. גם הוא חי תחת המים. בכפותיו העצומות הוא דוהר אל הביצה, מכניע את התנין בקרניו, וממשיך בדרכו.

הג'אמוס הוא חיה חזקה כל כך, עד שאין לו אויבים, וכל חיה שאין לה אויבים – עשויה להתרבות עד אין קץ. הג'אמוסים הציפו את אזורי הביצות של עיראק ומילאו אותם בעשרות אלפים, עד שהח'ליפים נאלצו להגלות אותם לארצות אחרות. וכך הגיעו לארץ ישראל עדרים רבים של ג'אמוסים, ושכנו בימת החולה. בשנות החמישים ייבשה מדינת ישראל את ימת החולה, מתוך מחשבה שהאתר ישמש כר חקלאי פורה, אך בדיעבד התברר שהאדמה אינה פוריה, ושייבוש הים היה טעות אקולוגית. חלקים מהים הוצפו מחדש, וג'אמוסים הובאו כדי לשכון בה כמו בתיאורים הקדומים. גם לביצות עין אפק שעל יד קריית אתא הוחזרו כמה ג'אמוסים לטבע, וניתן לצפות בגדלם הפראי, ולהיזכר בתיאורים של איוב על שור הבר הענק: "הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ; חָצִיר, כַּבָּקָר יאכֵל. הִנֵּה-נָא כחוֹ בְמָתְנָיו; וְאוֹנוֹ, בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ. יַחְפּץ זְנָבוֹ כְמוֹ-אָרֶז; גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ. עֲצָמָיו, אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה; גְּרָמָיו, כִּמְטִיל בַּרְזֶל. הוּא, רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל; הָעשׂוֹ, יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ. כִּי-בוּל, הָרִים יִשְׂאוּ-לוֹ; וְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה, יְשַׂחֲקוּ-שָׁם. תַּחַת-צֶאֱלִים יִשְׁכָּב-- בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה. יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ; יְסֻבּוּהוּ, עַרְבֵי-נָחַל. הֵן יַעֲשׁק נָהָר, לא יַחְפּוֹז; יִבְטַח, כִּי-יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל-פִּיהוּ. בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ; בְּמוֹקְשִׁים, יִנְקָב-אָף".

זהו שור הבר, היחידי שיש לו סיכוי לנצח את הלווייתן בקרב העתיד לבוא המפורסם...