"מלך הרשתות החברתיות": "החלפתי את האור הווירטואלי באור אמיתי"

אוראל ואחניש הגשים את חלומותיו כבר בגיל צעיר: כשהיה בן 12 הוא צעד מאחורי הקלעים של פסטיגלים ומופעים, והיה קרוב לאנשים הכי גדולים בתעשייה; בגיל 15 הוא ניצח על קמפיינים ברשת, ובגיל 16 פתח משרד פרסום עצמאי. נראה היה שהחיים מושלמים. הכסף והמתנות הגיעו מכל כיוון, ההצלחה והתהילה היו לצידו, אבל אז, בשיא הכל, הכתה בו ההבנה: הוא לא מחפש את כל זה, אלא משהו אחר לגמרי.

אוראל ואחניש כנער

הילד עם הכישרון

"האמת היא שכבר כילד קטן התחברתי למסורת, וגם הבית שאני מגיע ממנו הקנה לי היכרות עם היהדות", פותח ואחניש. "ההורים שלי אינם דתיים אך מסורתיים מאוד, ותמיד שמרנו על כשרות וחגים, והשתדלנו לשמור לפחות חלקית על קדושת השבת. כילד נשלחתי עד גיל שש לגנים של רשת 'בני יוסף', והתחברתי מאוד למסורת, אבל ככל שחלפו השנים זה בא פחות לידי ביטוי".

ואחניש מציין כי ככל שגדל, כך הבין שהוא מתחבר מאוד לתחום התיאטרון והמשחק. "ההורים שלחו אותי לחוגי משחק, והייתי גם שותף בהצגות בבית הספר וביישוב", הוא משתף. "בגיל 12 התחלתי להגיע למופעים רבים ולפסטיגלים, לאירועי השקה שונים ולעוד מקומות שידעתי שעומדים להשתתף בהם ידוענים ומפורסמים. הייתי מבקש רשות, נכנס מאחורי הקלעים ומצטלם איתם, לאחר מכן מעלה לאינסטגרם ונהנה לראות את התגובות הרבות של העוקבים. התמונות האלו נחשפו לקהל יעד רחב וזכו לפופולאריות רבה. ככל שחלף הזמן הפך מספר העוקבים שלי למכובד מאוד, ואז, כנער צעיר, בקושי בן 15, התחלתי לחשוב על כך שאני יכול לנצל זאת כדי לעשות קמפיינים ברשת בכוחות עצמי, עם פרסום של סדרות וסרטים, מותגים ומוצרים, וכדומה".

ואחניש אפילו לא שיער להיכן הדברים יובילו אותו. "בתחילה עשיתי את זה אך ורק לצרכי הנאה, בכלל בלי לחשוב על כסף, אבל מהר מאוד ובתוך זמן קצר התחלתי לעבוד עם כל משרדי הפרסום הגדולים שהוכרו באותם ימים, כשאני דורש מהם תשלום בתמורה לכך שאני מפרסם אותם. בחלק מהמשרדים גם תיווכתי בין כוכבי רשת שרצו להתפרסם לבין חברות שחיפשו פרזנטורים שילוו קמפיינים. כך הייתי בקשר עם שני צידי המתרס".

ומה אמרו המנהלים על הגיל הצעיר שלך?

"האמת היא שזה דווקא היווה סוג של יתרון, כי הייתי צעיר ונמרץ, עם כמות עצומה של חברים דרך הרשתות החברתיות - למעלה מ-50,000 אלף עוקבים באינסטגרם, והיכרות עם כוכבי רשת רבים בגילי ועם מגוון מפורסמים. בגיל 16, כבר הקמתי משרד פרסום משלי, כשאני מנהל שיווק של מותגים, חנויות ורשתות. באותם ימים הרווחתי בחודש כ-20,000 שקל, ובנוסף הרווחתי כבוד גדול והשתתפות חינם בהפקות שונות, קיבלתי שוברים לארוחות במסעדות, ביגוד, נעליים ואינספור מוצרים מגוונים, כשהכל ניתן לי במתנה, העיקר שאפרסם ואשווק".

בין שני עולמות

אבל אז, בגיל שש עשרה וחצי, במקביל לפעילותו הרבה בקמפיינים וברשתות, החל ואחניש להשתתף בשיעורי תורה. "התחלתי בתהליך בזכותו של אחי, שגם הוא התחזק מאוד באותה תקופה. היינו הולכים יחד לשיעורי תורה, לומדים, מקשיבים לרב ומשוחחים ביננו על כך שאנו שואפים ללמוד בישיבה.

"אחי עשה צבא ולאחר מכן המשיך לישיבת אור החיים. הגעתי לבקר אותו מידי פעם, וכשהוא הזמין אותי להגיע אליו לשבת לישיבה לא סירבתי. שם התחילה ההיחשפות האמיתית שלי ליהדות, כשאני רואה מקרוב איך נראית שבת שנשמרת כהלכתה, ומרגיש שזה מושך אותי מאוד. כך ביקרתי אצלו בישיבה כמעט מידי שבת, ובמהלך השבוע השתתפתי בשיעוריו של ראש הישיבה הרב ראובן אלבז שליט"א, וכן בסליחות בימי חודש אלול".

ההתמודדות לא הייתה פשוטה. "מצד אחד הרגשתי היכן נמצאת האמת, ודווקא כמי שראה את כל הזוהר והסגידה לפרסום, הבנתי שאני מחפש משהו אחר ורוצה לחיות חיים אמיתיים וטובים, לא רק כאלו שנראים כך כלפי חוץ", מסביר ואחניש, "גם אהבתי את הישיבה והתחברתי ללימוד. אבל יחד עם זאת נאלצתי לוותר על כל כך הרבה דברים – חברים, פרסום, תהילה, כסף, ועוד ועוד.

"גם המצב שלי בתיכון השתנה, כי עד אז הייתי אחראי על הפעילות החברתית, הטקסים והפרויקטים, ונחשב לתלמיד מאוד פעיל ובעל אישיות מורגשת, וכשהתחלתי לוותר על הזוהר, גם ההסתכלות של החברים עליי השתנתה. זה גרם לי להמון חששות ולבטים שליוו אותי כל הזמן".

אוראל ואחניש כיום

לא שוכח את העבר

"בתחילת כיתה י"ב כבר החלטתי באופן ברור על הדרך שאני בוחר", אומר ואחניש, "באותם ימים שוחחתי לעתים קרובות עם הרב שליווה אותי, וגם התחלתי לשמור נגיעה, מה שהיה לחלוטין בלתי מקובל בתיכון. בהדרגה הודעתי ללקוחות שהייתי מנהל הפרסום שלהם ולמשרדי הפרסום שבקרוב אעזוב אותם.

"החיים שלי השתנו לגמרי. מהתיכון עברתי לישיבה, כשאני נעזר באחי שכבר הרגיש שם בקיא ורגיל, ובעיקר זוכה לסייעתא דשמיא גדולה. העובדה שאחי עשה את התהליך לפניי הועילה מאוד גם מול ההורים, שבתחילה חששו מאוד מהשינוי שאני עושה, ובפרט כשהסברתי להם שאני לא מתכוון לעשות צבא. אבל כשהם ראו איך אחי שמח ומאושר הם לא אמרו מילה, ותמכו בי לאורך כל הדרך".

ואיך באופן אישי הרגשת עם השינוי?

"האמת היא שכאשר התחלתי ללמוד בישיבה הרגשתי כמו בתוך סרט דוקומנטרי, כביכול אני מחליף זהות – עד עכשיו הייתי מישהו אחד, ופתאום הופך להיות מישהו אחר. היו רגעים של אושר ושל תחושת סיפוק מדהימה, אבל היו גם קשיים רבים מאוד, ואפילו געגועים למה שהיה פעם.

"באותם ימים התייעצתי רבות עם הרב אורי זוהר זצ"ל, ובעיקר שאלתי אותו: 'מה אני צריך לעשות כדי לא לחשוב כל הזמן על העבר?'. התשובה שלו הייתה מרתקת: 'עד היום אין יום שאני לא נזכר בו בעבר', הוא גילה לי, 'אך כשאני נזכר בכך אני שוטף פנים במים קרים, מרענן את עצמי ומודה על המקום שבו אני נמצא כיום'. מאוד התחברתי לדברים, דווקא כששמעתי אותם ממי שעזב קריירה כל כך משמעותית ומצליחה, וזכה להתנתק ממנה לגמרי ולעסוק בחיים של תורה".

"אין דבר העומד בפני הרצון"

כיום מתגורר ואחניש בקריית גת, הוא נשוי (אשתו חרדית מבית, אם שאלתם) ואב לילדים קטנים שלומדים במוסדות החרדיים בעיר. "אני אברך ולומד תורה מהבוקר עד שעות הצהריים המאוחרות", הוא אומר בסיפוק, "ואין יום שאני לא מודה בו לקב"ה על הזכות לשבת וללמוד. זה לא שהקשיים לא קיימים, ובדיוק כפי שאמר לי הרב זוהר, אני נזכר בהם מידי פעם ולא יכול להימנע מלהשוות בין מלגת הכולל שאני מקבל לבין ה-20 אלף שקל שהרווחתי. אבל בכל פעם מחדש אני מזכיר לעצמי את הזכות הגדולה – לנהל בית של תורה ולחנך את הילדים בדרך התורה והמצוות. אולי זה מפתיע, אך כשאני נפגש עם חברים מן העבר, וזה קורה לא פעם, אני רואה שרבים מהם מביטים עליי בהערכה גדולה, שכן רובם טרם זכו להקים בית והם עדיין מחפשים את עצמם.

"יש לי גם שיעורי תורה שאני זוכה להעביר בקביעות, ביניהם שיעורים לבני נוער מתחזקים, ודווקא כשאני פוגש אותם אני יודע לדבר בשפה שלהם, ולגרום להם להבין שאני יודע בדיוק מה עובר עליהם. כי גם אני חוויתי את אותם דברים בדיוק. אבל אני גם מבהיר להם: 'מניסיוני, אין דבר העומד בפני הרצון, ואם אתם באמת רוצים לעשות שינוי בחיים – תגיעו לזה באמצעות רצון, מוטיבציה והשקעה, כי כל אחד יכול להפוך את החיים שלו, וזה תלוי אך ורק בו".