"הלב מבקש אהבה": כך הפך יוחאי מורנו את האובדן הכפול ליצירה נוגעת ללב

כאשר היוצר והמוזיקאי יוחאי מורנו היה ילד בן עשר, הוא חווה את המפגש הראשון שלו עם האובדן והשכול. היה זה כאשר דודו עמנואל מורנו, גיבור ישראל, נפל בקרב במלחמת לבנון השנייה, והותיר חלל עצום וסיפורי גבורה מעוררי הערצה, לצד זהותו ותמונתו שנותרו חסויות.

"זו הייתה תקופה משפחתית מאוד מורכבת", נזכר כיום יוחאי, "אני זוכר שעברו עלינו ימים מאוד לא פשוטים, בפרט שהתגוררנו במושב תלמים, בו התגורר גם עמנואל, ושמרנו על קשר הדוק איתו ועם משפחתו. אבל האמת היא שחשבתי שעברתי את זה והמשכתי קדימה, עד שלפני שנתיים, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נהרג בן דודי איתי מורנו, אף הוא אחיין של עמנואל, ואז זה הציף אצלי הכל – את הכאב, האובדן, וגם הרבה מחשבות על אמונה".

יוחאי מורנו (משמאל) עם בן דודו איתי מורנו ז"ל

הלב מבקש אהבה

יוחאי מורנו הוא מוזיקאי מוכשר שבשנים האחרונות עוסק רבות בכתיבת שירים, כמו גם בהדרכת נוער בסיכון ובהפקת תוצרים מוזיקליים. "אני כותב בעיקר על סיפורים אישיים שחוויתי ועל תובנות ומחשבות שצצו בי בעקבותיהם", הוא מסביר. "כך, למשל, בימים אלו אני יוצא עם שיר חדש על חודש אלול ועל ההתקרבות לבורא עולם. בזמן הכתיבה הרגשתי שהשיר יוצא ממש מתוכי – ממעמקי הנשמה; כי גדלתי בבית דתי, ומאז שאני זוכר את עצמי היה הכל ברור – צריכים לשמור שבת, ללכת לבית הכנסת ולהניח תפילין. ופתאום, כשאתה גדל, צצות ועולות השאלות, ומתעורר בך הרצון לעשות את הדברים לא רק כי 'צריך', אלא מתוך רצון אמיתי וחיפוש כוונה.

"השיר הזה נחתם בכך ש'הלב מבקש אהבה', כי זו בדיוק התחושה שלי – כיום, יותר מאי פעם, אני רוצה לזכות להתחבר לבורא עולם מתוך מקום של משמעות ואהבה. על פי התגובות הרבות שאני מקבל, נראה שיש עוד הרבה אנשים שמרגישים בדיוק כמוני".

מורנו ממשיך לדבר בגילוי לב: "השיר על חודש אלול הוא השיר הכי חשוף שלי, ובו אני מספר שבורא עולם הוא חלק ממני ואני לא רוצה להתנתק ממנו אף פעם. אני שר על כך שאני לפעמים לא רואה איך שהקב"ה עוזר לי, ולפעמים נדמה לי שרע לי, אבל זה רק נדמה. כיום ברור לי יותר מאי פעם שהקב"ה תמיד עושה זאת לטובתנו, ואך ורק מגודל אהבתו".

חצי רציני וחצי צוחק

מורנו גדל בבית דתי במושב תלמים. "החיים שלי היו שגרתיים ורגילים עד ליום בו נודע לנו על נפילתו של דודי עמנואל", הוא משתף. "הייתי אז ילד צעיר, לא הבנתי את כל הדיבורים סביב תמונתו וזהותו שנותרו חסויות, גם את גבורתו הבלתי נתפסת לא באמת קלטתי, אבל מכיוון שהוא היה דמות נוכחת מאוד בחיי, הרגשתי את הצער העמוק על הדוד שלא אפגוש עוד.

"עד היום אני זוכר כילד קטן שהייתי מגיע לדוד עמנואל לעתים קרובות כדי לעזור בניקיון הגינה, ועמנואל שהיה אדם מאוד רציני, אך גם מאוד ציני, היה יוצא אליי מהבית, 'תוקע' בדיחה טובה ומצליח להשרות אווירה שמחה סביבו. כיום אני יודע שאנשים הכירו בעיקר את הצד הרציני שלו, אך כילד פגשתי שוב ושוב את הצד ההומוריסטי הקליל, כי הוא היה באמת מצחיק ומשעשע. אני לא מסוגל לשכוח איך שהוא היה מסתכל עליי בבית הכנסת, כשהוא מחליף קריצות בין עין לעין בזמן שאני מנסה לחקות אותו ללא הצלחה. אגב, באזכרה האחרונה שלו התאספנו יחד עם כל הדודים למעגל משפחתי וסיפרתי על כך. אשתו מאיה הזדהתה מאוד עם הדברים ואמרה שדמותו של עמנואל הייתה 'חצי רציני וחצי צוחק', אך לא רבים הכירו אותו כך, אלא רק האנשים הקרובים".

איך השפיעה עליך נפילתו של עמנואל?

"האמת היא שעד היום אני לא יודע להשיב על כך, אבל כיום ברור לי שאני חווה התמודדות מאוד לא פשוטה עם מצבים של אובדן שאני פוגש במהלך חיי, כי שכול ואובדן אלו נושאים מורכבים, ואלו דברים שמלווים אותך ולא עוזבים, בפרט כשמדובר באנשים קרובים".

הפעם הבאה בה פגש יוחאי את השכול מקרוב הייתה, כאמור, עם נפילתו של בן דודו איתי מורנו בתחילת המלחמה. "איתי היה כמו אח שלי, והיינו קרובים מאוד", הוא מספר בגעגועים, "הוא גם היה 'הדבק של המשפחה', כשהוא תמיד מחבר בין כולם ודואג לכך שכולנו נהיה בקשר, נבקר זה אצל זה, נאכל יחד בשבתות ובחגים, וכדומה.

יוחאי מורנו עם בן דודו איתי מורנו ז"ל

"בתחילת המלחמה הוזעקתי כמו כולם למילואים, וממילא הייתי עסוק בלחימה ופחות התפניתי לחשוב על איך שהאובדן של איתי משפיע עליי. כיום אני יודע שהדחקתי, כי ברגע הראשון שיצאתי להפוגה, הרגשתי את הכאב בכל העוצמה. לכאורה היה כל כך טבעי שאפגוש ואדבר עם איתי, אבל הוא לא היה! באותו זמן צצו גם המחשבות על השכול של עמנואל, והרגשתי שהכאב גדול מדי ומשתלט עליי. באותם ימים נפגשתי עם מטפלת מקצועית שליוותה אותי, ועד היום אני מרגיש שלא סגרתי מעגלים, כל אחד ממקרי השכול האלו פוגש אותי בנפרד בהרבה אירועים בחיים, ואני מרגיש ששניהם טריים, כאילו התרחשו לא מזמן. קשה לי לעכל".

הכוח המרפא

אתה מרגיש שהכתיבה עוזרת לך להתגבר על הקושי?

"בוודאי, וזוהי הסיבה שאני כותב כל הזמן. כי עצם הכתיבה עוזרת לי להוציא את הרגשות מהלב וגם לפשט עבור עצמי את מה שאני חושב ומרגיש. כתבתי שירים על הרבה חוויות שעברתי בחיים, ותמיד הדברים עזרו לי להירגע ולעשות לעצמי סדר מחודש".

אתה לא חושש לפרסם שירים כל כך רגישים ואישיים?

"האמת היא שאני מוציא החוצה את השירים הכי אישיים שלי, וכן, בתחילה היו חששות גדולים. אבל כפי שאביתר בנאי כותב באחד משיריו: 'הפחד הוא שער', גם אני מרגיש שהפחד הוא טוב במהותו, וברגע שאני מתגבר עליו אני מצליח לעזור לא רק לעצמי, אלא להשפיע גם על אחרים. פגשתי לאחרונה לא מעט אנשים שאמרו לי: 'שמע, השיר שלך פגש אותי בנקודה כזו או אחרת', והם גם ציינו שהם נעזרו בו כדי לקבל נקודת מבט על החיים ותובנות. מרגש אותי לדעת שהצלחתי להתחבר ללב של אנשים".

מה היה השיר הראשון שכתבת?

"זהו השיר על דודי עמנואל. הוצאתי אותו 11 שנה בדיוק אחרי שהוא נפל, והאמת היא שכתבתי אותו עוד כילד, אך שמרתי במגירה, ורק אחרי שנים כשהתחלתי לעסוק במוזיקה ובהקלטות, התלבטתי עם המפיק איזה שיר להוציא ראשון והרגשתי דחיפה גדולה להוציא דווקא את השיר הזה. כך ביום הזיכרון 2021 יצא השיר הראשון שלי עם הרבה פחד וחששות, אך גם עם ציפייה גדולה. שבועיים לאחר שהשיר פורסם היה יום הזיכרון והשיר הושמע בו לא מעט. התגובות שקיבלתי מבני המשפחה על השיר היו פשוט מרגשות.

"בהמשך הגיע גם השיר על איתי, אותו כתבתי יחד עם אביה, בתו של עמנואל. הקדשנו את השיר לגל, אשתו של איתי, שסיפרה לנו על כך שכאשר היה בצבא והם התגעגעו, הם היו מסתכלים שניהם על הירח, ועל כך אנו גם מדברים בשיר שנקרא 'כשאני מתגעגעת'. השיר חושף הרבה כאב וגעגוע, הוא מרגש מאוד, וגם מנציח ומחיה את מה שאיתי היה בשביל המשפחה והחברים".

היית ממליץ על כתיבת שירים גם לאנשים אחרים לצרכי ריפוי?

"בהחלט כן. אני גם עובד כיום בין היתר עם בני נוער ומדריך אותם בכתיבת והפקת שירים, כשאני רואה בכל פעם מחדש עד כמה שעצם הכתיבה מחזקת אותם ונותנת להם כוחות ועוצמות. ילד יכול לכתוב שיר על אמא שלו או על הקשר איתה, לשיר את זה אחר כך באולפן, וגם בלי לפרסם ואפילו לא להשמיע לאף אחד – כבר להרגיש שדברים נרפאים והוא מתחזק. עצם העוצמה שיש בשמיעת השיר, שמופק עם כל מיני כלים, כשאתה שר את המילים שכתבת בקולך - נותנת המון. כי אין ספק שהמוזיקה היא בעלת יכולות גבוהות, והיא כוח מרפא שנשלח אלינו מלמעלה".