אייס קפה מלא בדמעות: הסיפור המרגש שלא הותיר עין אחת יבשה

בקבוצת המייל של "נשות בית שמש" פורסמה אתמול (שלישי) ההודעה הבאה:

"לאמא שקיבלה היום אייס קפה נמס מהבן שלה, רציתי שתדעי.

אני זו שעמדתי מאחוריו בתור בקפוצינו.

אני זו ששמעתי אותו מבקש מהמוכר "אייס קפה הכי מפנק שיש".

הוא ביקש לראות את זה קודם, לדעת שבאמת זה האייס קפה הכי מפנק שיש.

כשבא לשלם, הוא הוציא את קופסת החסכונות שלו, והתחיל לצרף שקל לשקל ועשר אגורות לעשר אגורות.

תוך כדי שהוא מסביר למוכר שזה בשביל אמא שלו, שעברה היום יום קשה (המילים שלו).

כשהלכתי לתחנה פגשתי אותו ואת האייס קפה המפנק.

הוא שאל אותי מתי האוטובוס הבא (קו 6)

נאלצתי לומר לו שיש לנו עוד 10 דקות לחכות.

ככל שחיכינו, הלך האייס קפה ושינה את צורתו, הילד (ואני) עקב בדרגה אחרי הקצפת הנמסה שהתערבבה עם ריבת החלב.

וככל שהאייס קפה הפך פחות מפנק, התמלאו העיניים דמעות.

בסוף האוטובוס הגיע, עלינו, הוא ירד (בתחנה שדרות האמוראים). איתו ירד האייס קפה, שכבר לא היה נראה מפנק בכלל.

את ההמשך אני לא יודעת.

אבל את הסיפור הזה אני רוצה שאת, אמא שלו, תדעי.

לא עמדתי שם כשהוא הגיש לך את האייס קפה. יודעת רק לספר לך איך הוא רצה שתקבלי אותו, וכמה כאב לו כשהבין שהוא לא יצליח לשמח אותך.

סליחה על האורך, אבל את הסיפור הזה הייתי חייבת לספר. זה הקצת שאני יכולה לעשות בשבילו...

אז לכל האמהות שמקבלות לפעמים עב"מים, תעריכו את הלב שנמצא מאחורה.

אשמח שתעבירו כדי שיגיע לאמא שלו", הסתיימה ההודעה.

ההודעה הראשונה בקבוצת המייל

מספר דקות לאחר מכן, התקבלה בחזרה ההודעה הבאה:

"גיטי תודה!!!

היום ה'שלושים' של אמא שלי.

אני אחרי פטירה פתאומית של אמא שלי.

ב'שבעה' ואחרי ה'שבעה' הייתי אמא חזקה בשביל הילדים שלי, אבל היום ב'שלושים' - נשברתי, היה לי קשה.

חזרתי הביתה. נכנסתי למיטה. קמתי ב-22:00, וראיתי פתק על המקרר: 'מאמי, יש לך אייס קפה במקפיא'.

ממש נהניתי, ואפילו לא אמרתי לו תודה כי הוא ישן...

מבחינתי פה זה נגמר עד שראיתי את המייל שלך.

שוב פעם תודה, גיטי, ניחמת אותי, ונתת לי כוח לקום ולהמשיך לגדל את המשכיות הדורות.

הערתי את ארי, הראיתי לו את מה שכתבת ואת התגובות של כולם, והוא זרח מאושר.

"יש לי כוחות מחודשים", הסתיימה ההודעה, "יברך אותך ה'".