הפה שנפתח: מסיפורי הישועות של שותפי הידברות

שמי גל. אני יודע שאתם הולכים לשנות את השם שלי, אז אני כנראה אפגוש בשם החדש שלי רק בחוברת המודפסת. אבל האמת היא שלא בטוח שאכפת לי שידעו, מהפרטים אני בטוח שהחברים יזהו אותנו.

אני לא רב, לא תלמיד חכם ואפילו לא נולדתי בבית דתי. אבל קרה לי נס. ראיתי בעיניים משהו שלא חשבתי שעוד אפשרי, ואם אני לא אספר אותו, זו כפירה בטובה שנתן לנו אלוקים.

קחו אותי שנה וחצי אחורה. אנחנו זוג ישראלי רגיל, עם שני ילדים קטנים, כשאנחנו מצפים לילד נוסף שבדרך.

מהר מאוד גילינו שבעצם מדובר לא בילד אחד, אלא בשניים, ולא סתם שניים, אלא כאלה שהבדיקות משערות שהם תאומים זהים. 

שיתפנו כמה מבני המשפחה, והתגובות היו לא פשוטות. אמרו לנו שאנחנו נקרוס ושזה מסוכן לכולם, ולאט לאט התחושה הייתה שמדובר בבשורה לא טובה, ושיש לעשות הכל כדי "להיפטר" ממנה. 

אני לא ידעתי מה לחשוב. 

יום אחד, שיחת טלפון כמעט אקראית מהידברות מגיעה לאשתי. הדוברת מעבר לקו מבינה שאולי זו טעות, אז על הדרך רק מציעה להעביר אותה למוקד חברותות. אני שומע את השיחה, וחצי בצחוק אומר "אולי תשכנעו את אשתי גם שהכל בסדר עם הלידה". אמרתי. בכמה מילים את מה שאנחנו שומעים מהסביבה. 

הייתה שתיקה לרגע, ולאחריה מי שהתקשרה פשוט התפוצצה. 

"מי אומר דבר כזה? דיברתם בטעות עם אנשי חמאס?", היא זעזעה אותנו, ושפכה עלינו מילים שחדרו ללב המבולבל. מאותו רגע, האישה הזו, שיתברר לנו שעובדת גם במחלקת אמ"א של הידברות, התנחלה לנו בטלפון. עשרות שיחות היא עשתה. 

תבינו, ההורים שלנו כבר קבעו תורים ועשו הכל, והיא נלחמה על ילדים שעדיין בכלל לא נולדו, באכפתיות שאנחנו לא מכירים. 

באותו שבוע, בשעת ערב, אני מקבל שיחה ממספר לא מוכר. 

"מדבר אוריאל", אומר לי הבחור שהתקשר אלי. 

"אנחנו מכירים?", אני מברר, והוא מסביר שהוא הנהג של הרב זמיר כהן, והרב נמצא איתו ורוצה לדבר. אני המום. יושב בסלון עם שני ילדים, לא דתי, כאמור, ופתאום בטלפון שלי הרב זמיר כהן, שאת השם שלו ראיתי הרבה פעמים. 

התרגשתי בטירוף.

"שלום, גל. שני ילדים שעתידים להיוולד, זה כמו מאות בניינים", הוא אמר, "אל תפחדו מכלום. אני איתכם, כלכלית, נפשית, כל מה שתצטרכו, בלי תנאים". היה בא לי לבכות. הוא לא שאל בכלל אם אנחנו שומרים מצוות, אם אנחנו אי פעם היינו קשורים להידברות או תרמנו.

ואז, פתאום קיבלתי אומץ. "הילד שלנו בן שלוש. הוא לא מוציא מילה, אולי הוא על הספקטרום, יש לו אבחון בקרוב. אני רוצה שהוא יהיה תלמיד חכם".

מה תלמיד חכם? למה? לא יודע. זה מה שביקשתי.

הרב שתק. "איך קוראים לו?", הוא שאל. עניתי את שמו. הרב אמר שזה שם עוצמתי מאוד, והציע להוסיף לו "יעקב", או שם אחר שמתחברים אליו. "תעדכן את אוריאל בשם המלא, ונעשה לו מי שברך".

הוספנו יעקב. 

בהזדמנות הזו גם סיפרנו על הבן השני, שנולד עם משהו מסוים באחת מאצבעות הרגליים, אחד מכל חמש מאות תינוקות נולד עם זה, זה לא מפריע ולא מהווה בעיה בריאותית, אבל אסתטית יש כאלה שמטפלים בזה בניתוח. "תנו לו לבחור בעצמו כשיגדל", אמר הרב. כיום אכן הילד אפילו אוהב את זה. הוא מטפס כמו נמר, ילד מהיר ומצטיין, ולאצבע הזו אנו קוראים סימן משמיים שהוא קסם של ילד.

הרב ברך אותנו בשפע בריאות, פרנסה טובה, בית מלא אור ומה לא. 

חלף שבוע, ומצאנו את עצמנו בבית החולים. באופן טבעי התאומים לא שרדו. אנחנו הלכנו בתמימות, עשינו מצדנו את מה שצריך, והשם בחר אחרת. זה כאב, אבל משהו השתנה בנו. 

במקביל, יעקב התחיל פשוט לדבר. מה לדבר? לקדוח. הוא שאל, צעק, דיבר, כאילו מישהו פתח לו סתימה בפה.

אף אחד לא ביקש, אבל מצידנו, ביקשנו להודות על התמיכה, ועשינו הוראת קבע ל-12 חודשים לשלוחת אמ"א, שאותה ראינו בעצמנו, עד כמה זה אמיתי. 

שנה חלפה. 

הספרייה בבית התרוקנה משטויות, וכך גם תמונות לא מתאימות שהיו על הקיר. שמנו חומש, ספרי הלכה, תמונות של צדיקים ופיטום הקטורת שקיבלנו במתנה מהידברות אחרי התרומה. 

ביקשנו ברכה על הילד, שיהיה חכם, אבל כנראה אנחנו אלו שהיינו צריכים לקבל את הבינה. 

יש בינה מלאכותית, חכמה, מהירה, אבל היא לא תחליף את מה שבאמת שומר על העולם, וזו הבינה האלוקית. 

היום אנחנו מצפים לבת, ומתפללים שבעזרת השם הכל יעבור בשלום ובהצלחה. בלי לבטים, בלי ויכוחים, רק עם אמונה. 

תודה לבורא עולם שלא ויתר עלינו, גם כשאנחנו ויתרנו, ושלח לנו את הידברות, את קלינה ואת הרב זמיר כהן. 

יש רגע בחיים שאתה מסתכל ואומר לעצמך, תראה, הכל נס. 

לקראת יום הדין, כולנו זקוקים לזכויות רוחניות. חתמו על שטר השותפות עם הידברות ועם הגאון הגדול הרב זמיר כהן שליט"א, ואינספור זכויות יהיו שלכם, כדי שתכתבו ותחתמו לשנה טובה ומתוקה! לחצו כאן או חייגו 073-222-12-12