"ראינו את בר נחטף וזועק לעזרה, ולא יכולנו לעזור"

עוד בטרם פרצה מתקפת הטרור המחרידה בשמחת תורה תשפ"ד, ידע יוסי אמרבי, חייל בשירות סדיר, מהי חרדה. במשך חודשים הוא השקיף מגדר המערכת אל רצועת עזה, צופה בטנדרים המפורסמים של אנשי חמאס מתקרבים, ותוהה בליבו: "מה אעשה אם יחליטו לחדור לתוך שטח הארץ?"

באותו יום בו אירעה המתקפה לא היה יוסי בשטח, אך למרבה הצער היו אחרים שהתמודדו עם המצב שממנו הוא כה חשש, ואחד מהם הוא חברו הטוב ביותר - בר קופרשטיין. בר, חבר ילדות ששירת לצדו באותה יחידה, נחטף ממסיבת נובה, שם עבד כמאבטח. המחשבה המטרידה שרדפה את יוסי הפכה למציאות אכזרית עבור חברו, והסיוט שהתפלל שלא יתגשם הכה בו בצורה הקשה מכל.

יוסי אמרבי ובר קופרשטיין

"בר נחטף וזעק לעזרה"

"בר הוא חבר הילדות הטוב ביותר שלי", משתף יוסי, "אנחנו לומדים יחד כבר מגיל 13, בחטיבה, התגייסנו באותו יום בדיוק וחגגנו יחד את מסיבת הגיוס יחד עם חבר שלישי נוסף. ביום חמישי – בדיוק יומיים לפני שבת שמחת תורה, עוד פגשתי אותו ושוחחנו".

זכור לך במה עסקה השיחה?

"זו הייתה שיחה רגילה ופשוטה, שום דבר לא היה יכול לרמוז לכך שבר מרגיש שעומד לקרות משהו, ושהחיים שלו עומדים להשתנות בעוד יומיים. היינו אז בדיוק שבוע לפני השחרור, ודיברנו על כך ועל התוכניות שלנו. אחר כך נפרדנו – אני חזרתי הביתה, ואילו בר המשיך למחרת למסיבת נובה, שם הוא שימש כמאבטח. זה לא דבר חדש אצלו, כי מכיוון שאבא שלו נפצע בתאונה והיה נכה, הוא זה שסייע באחזקת הבית מבחינה כלכלית, וגם בימי השירות בצבא, הוא קיבל אישור לא לסגור שבתות כלל בבסיס, אלא לצאת בכל יום חמישי הביתה, ולנצל את החופש כדי לעבוד".

יוסי נרעד כשהוא נזכר במאורעות שמחת תורה. "הייתי בבית, כשהתחילו להישמע האזעקות ומהר מאוד הגיעו שמועות נוראיות. במשך כל היום הסתובבו סרטונים מזעזעים בהם נראו פצועים, הרוגים וחטופים מכל אזור העוטף, ואז פתאום העלתה מישהי לאחת מקבוצות החברים שלנו סרטון בו נראה בר, כשהוא נחטף וזועק את שמו.

"מיד זיהינו אותו כשהוא לבוש בחולצת המאבטח. מכיוון שידעתי שהוא נמצא באבטחה עם חבר שלנו דין, יצרתי קשר עם דין והוא צעק בטלפון: 'יורים עליי, יורים עליי!' שמעתי את היריות, כשאין לי שום יכולת לעזור לו. דין הצליח לברוח, אך בר נחטף, ומאז כבר קרוב לשנתיים שהוא בעזה".  

על עצמו מספר יוסי: "עוד לפני שהספקתי לעכל את מה שקרה, הזעיקו את כולנו לבסיס ונדרשנו להתאמן ולבצע פעולות שונות. כלוחם בחטיבת כפיר התאמנו על גבול עזה, וכחודש לאחר מכן נכנסנו לשג'אעיה ונלחמנו ברצף במשך שלושה חודשים. אגב, כבר בכניסה לשג'אעיה חווינו נס גדול, כאשר נזרק לעברנו פצמ"ר ונפל במרחק של כארבעים מטר מאתנו. בנס אף אחד לא נפגע.

יוסי אמרבי בלחימה בעזה

"גם בהמשך הלחימה ראינו מקרוב ניסים גדולים ממש, וכך למשל היה כשהיינו בתוך אחד המבנים ונלחמנו משם. כשהמפקד הודיע לנו 'נגמרה המשימה', ביקשנו לצאת החוצה, אלא שאז החל ירי לעבר הבית בו היינו מבלי שהצלחנו להבין מהיכן הוא מגיע. מסתבר שאלו היו כוחות שבדיוק יצאו ממנהרה וברחו. זה היה כל כך קרוב אלינו, ושוב הקב"ה שמר עלינו ואף אחד לא נפגע".

"בזכות מסירות נפש"

לאחר כשלושה חודשים, כשיוסי יצא סוף-סוף מעזה, הוא שב לעיסוקו הקודם, כמשווק לחם למסעדות, ובמקביל לכך היה ברור לו שהוא רוצה לעשות משהו כדי להוסיף זכויות לבר.

"ראיתי את ההורים והאחים שלו נלחמים למענו, והלב שלי נקרע", הוא מסביר. "אני מכיר את משפחת קופרשטיין כל כך טוב, והיה לי קשה מאוד לראות אותם בסיטואציה הזו. לבסוף החלטתי לארגן שיעור תורה למען בר, בביתה של אחת האחיות שלי. התאספנו שם כל החברים מהשכונה, האזנו לרבנים שחיזקו אותנו מאוד, ובסיום ההרצאה עודדו כל אחד לקבל על עצמו קבלה טובה. אני לקחתי על עצמי כמה קבלות – ציצית, שמירת שבת, ברכת המזון והנחת תפילין מידי יום. חלק מהדברים האלו עשיתי גם בעבר באופן חלקי, אך החלטתי להקפיד עליהם ממש, לזכותו של בר".

אגב, יוסי מציין כי הוא נתקל בתופעה מעניינת: "ברגע שהשתחררתי מהצבא פרסמתי מודעה קטנה בפייסבוק על הלחמים שאני משווק, ובלי שום הסבר הגיוני הגיע אליי זרם בלתי פוסק של אנשים ולקוחות שביקשו להצטרף ולקבל ממני שירות. היה אפילו מישהו שאמר לי: 'אני לא יודע למה אני פונה אליך, אפילו שאני יכול להשיג ספק יותר זול, אני מרגיש כאילו שהקב"ה בכבודו ובעצמו שלח אותי אליך'. זה גרם לי ממש להיות באורות, ולהרגיש – 'הנה, אני נותן משלי לבורא עולם ומקבל שפע של ברכה'. כששאלתי על כך את אחד הרבנים הוא הסביר לי דבר מעניין: 'זה הכל בזכות מסירות הנפש שלך. כשנלחמת בעזה הסכמת להקריב את הנפש בלחימה, ובזכות זה בורא עולם שלח לך את הברכה הגדולה'. מאוד התחברתי להסבר, ומאז אני ממשיך לנסות להתקרב ככל שאני יכול כדי להוסיף זכויות – גם בשביל עצמי, ובעיקר בשביל בר".

מימין: בר קופרשטיין, טל אלמוג, יוסי אמרבי

"נעשה בשבילו הכל"

בנוסף להשתדלות הרוחנית, מספר יוסי שהוא וחבריו לשכונה מקפידים להגיע מידי מוצאי שבת לכיכר המרכזי בשכונה בה הם מתגוררים בחולון, שהיא גם השכונה בה מתגוררת משפחת קופרשטיין. "זו לא הפגנה רגילה, אלא התאחדות עם אבא של בר. אנחנו נמצאים שם כדי לעודד אותו כשהוא מנסה לקום מכיסא הגלגלים, לתרגל את האופן שבו הוא יתקדם לעבר בר, ברגע שרק יחזור בעזרת השם.

"לפעמים אנחנו גם פוגשים את אמא שלו שהיא אישה מיוחדת במינה, שומרת מצוות באופן מלא ומלאת חיזוק ואמונה. היא סיפרה לנו שבאחד הימים התקשרו אליה אנשים ואמרו לה במבטא ערבי: 'הילד שלך בידינו, יש משהו שאת רוצה למסור לו?' התגובה שלה הייתה מרגשת: 'הוא לא בידיים שלכם, אלא בידיו של ריבונו של עולם'. התגובה שלהם הייתה: 'את צודקת, גברת'. עד עכשיו לא ברור אם באמת היו אלו החוטפים של בר או לא, אך תחשבו כמה אמונה צריך כדי להגיד כזה משפט... כששמעתי על כך זה ריגש אותי ממש, החוזק שלה הוא פשוט בלתי נתפס.

"באופן אישי אני מקפיד לבקר בקביעות אצל משפחת קופרשטיין ולעודד במה שאני יכול. בכל פעם אני נזכר בבר שהיה חבר כל כך מדהים ולא זכורה לי אפילו פעם אחת שביקשתי ממנו משהו והוא סירב, הוא עשה עבורי הכל, וידעתי תמיד שהוא נמצא בשבילי. בר גם התנדב בארגון 'ידידים', כשהוא עוזר לנהגים שנתקעו בדרך, וכפי שציינתי – גם עזר בפרנסת הבית. איפה יש עוד נערים בני עשרים שעושים כאלו דברים?"

יוסי עוצר לרגע ומציין כי בתחילה כשהוא חשב על כך, הוא חש כאב גדול, שהדברים קרו דווקא לבר. "אבל ככל שהעמקתי, כך הבנתי שאולי דווקא משמיים שלחו לו את הניסיון הזה, כי יש באופי שלו משהו כל כך חזק, ולכן הוא שורד דברים שהרבה אנשים אחרים לא מסוגלים היו לשרוד".

עברו כמעט שנתיים מאז החטיפה. מה אתכם כיום?

"כולנו, כחברים של בר, מנסים להמשיך בחיים, ומצד זאת לא מפסיקים לחשוב איך להתחזק יותר ולהוסיף זכויות לבר. לפני כמה חודשים פרסמו סרטון שלו מהשבי, וכל כך שמחנו לראות אותו כשהוא בריא ושלם, ללא כל שריטה. אנחנו מאמינים שכך בדיוק הוא יחזור אלינו, ולשם כך ממשיכים בעשייה שלנו. יחד עם המשפחה אנו ממשיכים להיות אופטימיים, לעורר כמה שיותר, ולהתפלל לטוב, בתקווה לראות אותו כבר בקרוב אתנו, ומתוך אמונה שלמה שזה עוד יקרה".