"עמדתי מול גופות ילדיי וזעקתי לקב"ה: 'אני עומדת להפוך את העולם עד שתשלח לנו גאולה'"

"אני אימא לארבעה ילדים, שניים מהם כרגע לא כאן", מציגה את עצמה כנרת עשור, תוך שהיא מדגישה את המילה 'כרגע'. לפני כשנתיים וחצי היא שכלה את מעיין יעקב, בנה בכורה בן ה-26, ואת בתה סהר בת ה-17, בשיטפון בדרום הארץ. היא בת 50, ובמקצועה מאמנת מנטלית. את התחום היא זנחה מאז יום האסון, לטובת הפרויקט אליו בחרה להקדיש את חייה: לעורר את עם ישראל לבקשת משיח וגאולה. היא מכנה זאת "מסע חיי", ומסבירה שהמילה 'מסע' משמשת גם כראשי תיבות של שמות ילדיה – מעיין וסהר עשור.

כיום מלהטטת עשור בין פרויקטים שונים, ולא מסרבת לאף ריאיון – גם אם תצטרך לדחוף אותו תוך כדי הכנת הסלטים לשבת. "לאיפה שמבקשים - אני הולכת", היא אומרת בנחרצות. "עד האסון היינו משפחה מאושרת. בעלי ואני, כל אחד מאיתנו ניהל עסק, אך מאז ומתמיד העיקר היו הילדים, ומבחינתנו הגענו לעולם כדי להיות הורים". לפני כ-15 שנה היא חזרה בתשובה, והיא משתפת כי בשנים קודמות המשפחה התחלקה כך שהיא ושניים מילדיה שמרו שבת, בעוד בעלה ושני הילדים האחרים לא. "אבל חיינו בהרמוניה מושלמת", חשוב לה להבהיר.

כנרת עשור

"מתי כולם יבינו?"

לפני כשנתיים וחצי, יום לפני חג שביעי של פסח, יצאו בני המשפחה מביתם שבטבריה לכיוון אילת. היעד היה בית אחותה של כנרת, שם תיכננו לחגוג ביחד את החג. באותו שבוע נרצחו על ידי מחבלים שתי האחיות לבית משפחת די עם אימם, בפיגוע בכביש הבקעה. משפחת עשור החליטה לא לקחת סיכון, ולבחור בנתיב נסיעה אחר – דרך כביש 6.

בנוגע לפיגוע הנורא בבקעה, כנרת מוסיפה: "אנשים חושבים שהסיפור של עם ישראל התחיל ב-7 באוקטובר. אבל הסיפור התחיל כמעט שנה קודם, כאשר התחילו משמיים לקחת זוגות אחים אחד אחרי השני: האחים פלאי מירושלים, האחים יניב מהר ברכה, האחיות די מאפרת, והילדים שלי – שהיו הזוג הרביעי. עוד לפני שקרה לנו האסון, אני וילדיי התחננו לקב"ה שישלח לנו משיח וגאולה, כי הבנו שיש פה מלחמת אחים ויכול לבוא אסון. ראינו לאן זה הולך".

היא משתפת שיומיים בלבד לפני השיטפון בו קיפחו שני ילדיה את חייהם, היא ראתה סרטון שעורר על כך. "סיימתי את הצפייה באחת בלילה, התקשרתי לבני מעיין ואמרתי לו: 'אנחנו קוראים למשיח על הדבר הלא נכון. יש פה מלחמת אחים, ואוי ואבוי איזה אסון יבוא עלינו'. למחרת בבוקר מעיין כתב בעמוד הפייסבוק שלו: 'מתי כולם יבינו שכולנו פה אחים?'". המשפט הזה יהפוך בהמשך לסלוגן שילווה את כנרת במסעה להבאת הגאולה.

כנרת ממשיכה לפרט על קורותיהם באותו יום: "יצאנו בשני רכבים. ברכב אחד נסעו מעיין וסהר, וברכב נוסף בעלי ואני, שני ילדיי הנוספים ואחותי בעלת הצרכים המיוחדים, שגרה איתנו כבר מספר שנים". במהלך הנסיעה הם עצרו לארוחת צהריים משותפת, ולסיום קנו קרטיבים בפיצוצייה סמוכה. "נשארו כמה קרטיבים מיותרים. מעיין ראה שני ילדים קטנים, והגיש להם את הקרטיבים מבלי לומר מילה. זה מה שחינכתי את הילדים שלי – העיקר הוא להיות טובים, לא שום דבר אחר".

סהר עשור ז"ל

מעיין יעקב עשור ז"ל

היא נזכרת, שמתחילת הנסיעה בנה הקטן ביקש ללא הרף להצטרף לרכב של מעיין. נאמר לו, שהוא יוכל לעבור רכב לאחר העצירה לארוחת הצהריים. "בסיום הארוחה, רגע לפני שעלינו כדי להמשיך בנסיעה, החל במפתיע לרדת גשם כבד. מעיין אמר לבן הקטן: 'לא עכשיו, אח שלי. עכשיו אין לי זמן לסדר לך מקום, בפעם הבאה'. היום אני אומרת תודה רבה לקב"ה שעשה לנו נס עצום. הוא לקח לי שני ילדים, אבל יכול היה להיות יותר גרוע ושום דבר לא מובן מאליו".

המשך קורותיהם ביום הכואב סוקר בהרחבה בכלי התקשורת: הרכבים התפצלו לשני מסלולי נסיעה שונים. רכבם של מעיין וסהר נקלע לשיטפון והוצף במים. סהר הספיקה לשלוח לאימה הודעה על כך לפני שאבד עימם הקשר. כעבור יממה אותרו גופותיהם.

מצבותיהם של מעיין יעקב וסהר ז"ל

התפילין של מעיין יעקב - הפריט היחיד שנותר מהשיטפון

"ככל שחלף הזמן, התחלתי להבין שלא. אמנם התפללתי ללא הרף, אבל במקביל הרגשתי שהקב"ה גורם לי להבין שמעיין וסער לא ישובו, ושאני האימא הרביעית שהולכת לשלם פה מחיר כבד מאוד על שנאת אחים".

כנרת נזכרת ברגעים המצמררים של קבלת הבשורה, מתוך החמ"ל שהקימו בבית אחותה שבאילת. "תמיד ביקשתי מהקב"ה דבר אחד: שישמור לי על הילדים. כשהשוטר נכנס והודיע את הבשורה, יצאתי למרפסת בבית אחותי. הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי: 'קודם כל, תודה שאני יהודייה. תודה שיש לנו את התורה הקדושה ותודה שיש לנו את 13 עיקרי האמונה, ששניים מהם עוסקים במשיח ובתחיית המתים. בזכותם אני יודעת שיש תקווה לאובדן שלי' .

"המשכתי ואמרתי לקב"ה: 'עד עתה רציתי משיח עבור כלל עם ישראל, וכאב לי וכואב לי כל כך מה שקורה בינינו. אבל כעת הרצון למשיח ולגאולה הופך לאינטרס פרטי שלי, ואני הולכת להפוך את העולם כדי שזה יקרה". גם בהלוויה, כשילדיה מוטלים מולה, זעקה כנרת דברים דומים בסגנונה הישיר, ודבריה הותירו רושם על רבים. היא מציינת, שעשרות אלפי מנחמים נהרו לאוהל האבלים הענק שהוקם למרגלות ביתם שבטבריה.

מיזם לעילוי נשמתם של מעיין וסהר

שני מיליון שקל בהפתעה

כנרת הבטיחה להפוך את העולם, ויום לאחר ההלוויה החלה להגשים זאת. כיום היא משקיעה את מיטב מרצה וזמנה בהעלאת המודעות ובהכנסת השיח של בקשת משיח וגאולה.

"לי הייתה קליניקה מצליחה ולבעלי היה עסק משגשג שפעל 25 שנה. לאחר האסון סגרנו אותם, והודענו לקב"ה שעד שמשיח לא בא אנחנו לא מתכוונים לשבת לרגע. אני עובדת קשה ולא לוקחת שקל מאף אחד, לא משנה לאן אני מגיעה ומה אני עושה".

מה כוללת הפעילות שלכם?

"אנחנו רוצים לעורר את עם ישראל לבקש גאולה – בכל דרך אפשרית. אני מעבירה הרצאות בכל הארץ ומארגנת ערבי תפילה. בשבוע שעבר יזמנו תפילה ענקית בכותל, של אלפי אנשים שבאו לזעוק ולבקש את ביאת משיח.

"יש לנו גם מיזם של חלוקת ממתקים למשפחות נזקקות וליתומים, מתוך רצון להמתיק לכל מי שמר לו, ואנחנו מתפללים שהממתקים ימתיקו לעם ישראל את הדינים. המיזם הזה משמח אותנו מאוד, ואנחנו מאמינים שככה מביאים גאולה, על ידי טוב".

ממתקים מוכנים לחלוקה למשפחות נזקקות ויתומים

ארגז ממתקים שנשלח למשפחות נזקקות ויתומים

היא מוסיפה כי בתוך ביתם פועל בית כנסת 'כולנו אחים', בו נערכות תפילות מנחה וערבית לצד שיעורי תורה. היא מספרת גם על קבוצת אימהות שכולות בניהולה המכונה 'נשים שיכולות', על משקל 'נשים שכולות' אולם לחיוב. כמו כן, היא מנהלת קבוצה של כ-700 נשים, בה עולות מדי יום קבלות של נשים שונות – כאשר אחת מקבלת על עצמה תפילה ביום, וחברתה להתחזק בלבוש צנוע. בנוסף, בחודשים האחרונים היא מעלה פודקאסט בשם "מתים לחזור", העוסק בתחיית המתים.

כנרת בפודקאסט שיזמה

הזכרת קודם שאת ובעלך הפסקתם לעבוד בעיסוקים הקודמים שלכם. מהיכן המימון לפעילות?

"אנחנו עובדים אצל הקב"ה, ואין משהו שרצינו בעניין ולא קרה. אתן לך כדוגמה את הפודקאסט. הוא כרוך בעלות חודשית של 3,000 שקל, ואנחנו כמובן אלו שממנים אותו. מהרגע הראשון שהתחלתי איתו, לפני כחצי שנה, אמרתי לקב"ה: 'הרי כל רעיון שעולה לבן אדם במחשבה, מגיע רק כי ה' החליט על כך. אני הולכת להפיק ולממן את הפודקאסט, ובטוחה שאתה תחזיר לי'". היא ממשיכה ומספרת שמדי חודש, בימים הסמוכים לזמן התשלום, היא מקבלת שיחת טלפון, כל פעם ממקור אחר. הפונים מביעים את רצונם להשתתף בפעילות, ולתרום סכום מדויק של 3,000 שקל לטובת העניין.

עוד דוגמה לסייעתא דשמיא המיוחדת בפן הכלכלי קשורה למשפט שהעלה מעיין ז"ל יומיים לפני מותו - "מתי כולם יבינו שכולנו פה אחים". כנרת שאפה שהמשפט יופץ וייכנס ללבבות. בעיה אחת עמדה בדרכה – הקמפיין עליו חלמה כרוך בהוצאות עתק. "אני עושה את מה שאני עושה, פונה לקב"ה ומבקשת ממנו שישלח לי שליחים. כעבור כמה ימים פתחתי את הפייסבוק שלי, וגיליתי שכל הארץ מרושתת במשפט של מעיין, כולל קניונים ותחנות אוטובוס. מסתבר שפרסומאי מתל אביב בשם ירון סלמה ראה את המשפט של מעיין, והשקיע שני מיליון שקל בפרויקט".

המניין שפועל בבית משפחת עשור מאז האסון

את מקבלת גם תגובות שרואות בך הזויה או מסכנה?

"ודאי", כנרת משיבה מיד. "אנשים שלא מכירים אותי ראו בי בהתחלה מסכנה, אישה שאיבדה את שפיות דעתה אחרי האובדן". היא מוסיפה שכעת, לאחר עבודה קשה, הרעיונות אותם היא עמלה להפיץ מוכרים ומתקבלים אחרת, אך בתחילת הדרך היא התמודדה עם לא מעט אמירות בסגנון. גם אנשים בעלי התמודדויות נפשיות קשות, הרואים בעצמם 'אליהו הנביא' ו'משיח בן יוסף', התקשרו אליה, ולגביהם כנרת מציינת בחצי חיוך: "לפחות הם מדומיינים בדברים האלו ולא בדברים אחרים".

מעיין יעקב בהנחת תפילין. הקפיד על כך מיום בר המצווה

"רק הלכנו לכמה רגעים"

לגבי הקהלים שמצטרפים אליה לפעילות, כנרת מציינת נתון מפתיע לפיו רובם נמנים על הציבור החילוני והמסורתי. "הורה שמאבד ילד לא יכול ללמוד לחיות לצד הדבר הזה. למה אף אחד לא הכיר לו שיש אפשרות אחרת? אנשים מרקע חילוני פונים אליי במשפטים כמו 'למה לא אמרו לנו שיש תקווה?'".

היא משתפת, שהיום נוצרה קהילה המורכבת מאלמנות ואימהות שכולות שלא משלימות עם רוע הגזירה. "אני אוהבת מאוד את הקב"ה, ולא חולקת עליו חס וחלילה. ברור לי שרק הוא מחליט וקובע, וכל מה שאני עושה זה אך ורק כדי להפציר בו שיביא את הגאולה בהקדם".

יוצא לך לדמיין בעיניי רוחך את רגעי המפגש עם מעיין וסהר בתחיית המתים?

"אני מדמיינת את הרגע הזה ללא הפסקה", היא עונה בחיוך גדול. "זה גם נותן לי כוח, כי מחשבה מייצרת רגש.

"אני רואה את עצמי רצה לעבר הילדים שלי ואותם רצים אליי, עד שאנחנו נפגשים ומתחבקים. אני יכולה לדמיין את מעיין מתגלגל מצחוק ואומר לי: 'אמא, יצאת מדעתך? מה קרה לך? רק הלכנו לכמה רגעים בשביל להביא את המשיח'.

"כתוב בתהילים 'אז יימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה'. בביאת המשיח, אנחנו עוד נתגלגל מצחוק, ונבין שכל מה שעברנו היה הזיה וחלום, ולא ביטא באמת את המציאות. המציאות האמיתית זה רק כשמשיח יגיע בעזרת ה'".