שווה סיפור: לוו עלי, ואני פורע

מכונית יוקרה גלשה מעדנות אל החניה הסמוכה לאולם לצד בית הכנסת. מן הרכב יצא מר אבי שמעון, יחד עם הנהג שלו. רבנים ואנשים מכובדים קידמו אותו. תוך לחיצת ידיים, הם התקדמו אל האולם שבו נערך דינר של קופת השכונה, שמר אבי שמעון היה מהתורמים הגדולים שלה.

הדינר היה מושקע עד לפרטים הקטנים, בתקווה להצלחה ולהגדלת התורמים. בשלבים האחרונים של האירוע, כשרוב המוזמנים כבר הלכו ונשאר קהל מצומצם יותר, אחד מהנותרים בקהל העז לפנות למר אבי שמעון, ושאל אותו בקול:"אולי כבודו ייתן לנו טיפ, איך אפשר להיות עשירים?".

אם היו מעט שנבהלו מהתעוזה הזו, מר אבי שמעון ביטל זאת במחי יד. היה ניכר שהוא שמח לשתף.

*

חלקכם ודאי מכירים את החצי-סיפור שלי. לפני פחות מעשרים שנה הייתי אבי שמעון, הפועל, המוסכניק של דוד רכבים. הרבה הכירו אותי כפועל פשוט, קצת תמים, עושה מלאכתו נאמנה. באמת, עשיתי כל שבידי כדי לבצע את עבודתי על הצד הטוב ביותר, ביושר ובאמונה. בבית חיכו לי פיות להאכיל, ילדי ואשתי. לא הצלחתי מעולם לסגור חודש, והאמינו לי שלא קנינו דבר ברווח. הכל היה מחושב בדקדקנות. ילדי לא הכירו מוצרי מותרות כלל.

אבל דבר אחד היה קבוע: כל יום, אחרי העבודה, הייתי מחליף בגדים ונוסע לשיעור הקבוע בבית הכנסת. זה היה טל המחיה שלי. אהבתי לשמוע את השיעור, והקפדתי להיות נוכח בו דבר יום ביומו. באחד השיעורים דיבר הרב על כבוד השבת. הוא דיבר בחום על איך השבת צריכה להיות נבדלת, חגיגית, משובחת. "לוו עלי ואני פורע" – זה מה שהוא אמר. והוא הסביר – גם אם אין לאדם ממון רב, שיצמצם במהלך השבוע, כדי לשמור לשבת. שיכבד אותה. הקדוש ברוך הוא יפרע.

המילים הללו ננעצו לי בלב. חזרתי הביתה באותו ערב והחלטתי ליישם. ביום שישי נכנסתי לסופר, וחרגתי ממנהגי: קניתי בשר טרי, דגים טובים, ממתקים. לא השתוללתי, אבל כן קניתי הרבה מעבר לרגיל. כשהגעתי הביתה, אשתי הייתה המומה. השקיות נשפכו מהידיים, והיא שאלה בלחש: "מי תרם לך?". אמרתי לה: "אף אחד. זה בשביל השבת". היא נדהמה. לא הבינה מאיפה האומץ. הסברתי לה מה ששמעתי, ואפילו הצעתי שנלך יחד לרב לשמוע את הדברים, כדי שתהיה רגועה.

היא, צדיקה שכמותה, הבינה, האמינה והסכימה. מאז, כך עשינו. בכל שבוע קנינו לשבת, והבית השתנה. הילדים התחילו לחכות לשבת. ארוחת ערב שישי הפכה לרגע שיא – דברי תורה, שירה, שמחה. אשתי הייתה רגועה יותר. אם יש עוגת גבינה טובה במקרר, איזו אישה לא תחייך? וגם אני הייתי נינוח. והנה הפלא: סגרנו את החודש. כאילו ההוצאה הנוספת נבלעה. אפילו חשבון הבנק לא הראה שינוי. זו לא הייתה רק הרגשה, זה היה כתוב שחור על גבי לבן. עבר זמן, והגיע מענק קטן בעבודה. בדרך כלל הייתי משתמש בו לסגור חור. הפעם הבאתי אותו לאשתי. אמרתי לה: "תקני בגד יפה לשבת, לך ולילדים". היא בכתה מרוב התרגשות. האור שחזר לעיניה היה שווה יותר מכל דבר.

ואז גיליתי משהו בעבודה. היה אצלנו רכיב מסוים שהוזמן בקביעות באותו מקום, אבל המחיר ששולם עבורו נראה לי יקר מדי. משהו לא הסתדר לי. בדקתי, ואכן מצאתי שניתן להשיג רכיב זהה במקום אחר, במחיר זול בהרבה. אפילו דרך ייבוא.

ניגשתי למנהל שלי והצעתי לו לבדוק. הוא גלגל עיניים, אמר שאין לו כוח לביורוקרטיה, סוכנים, כאב ראש. וככה, פתאום, גיליתי יצור נחמד ששכן לו אצלי, בתוך מחסן חשוך, מעלה אבק – יצור בשם יוזמה. היצור הזה הצית אצלי רעיונות חדשים. הוא כמו בא ואמר לי – למה שלא תעשה את זה? למה שלא תזמין את המוצר בעצמך, תמכור למנהל בזול, ותרוויח? זה דרש אומץ, והכנתי את עצמי לכך שאולי המנהל לא יסכים לקנות ממני, אבל היה שווה לי לנסות. הצעתי. והוא – לא אמר לא, אבל גם לא הבטיח לקנות. אז ניסיתי. בהתחלה קניתי ממקור זול בארץ. מכרתי לו כמה יחידות, ואז פניתי למוסכים סמוכים והצעתי גם להם. גיליתי כמה עמוק הוא הביקוש, והצלחתי גם להרוויח. פתאום היו לי בונוסים שמנים בעובר ושב כל חודש. זה מילא אותי באנרגיות, וכבר לא יכולתי להפסיק. התחלתי לייבא.

זה לא היה פשוט. כאבי ראש, טפסים, מכס. אבל תמיד הגיעו אלי האנשים הנכונים. אלוקים סידר לי את הדרך. וככה, לאט, העסק התחיל לגדול. הכנסות, רווחים, לקוחות. עוד ענפים, עוד מוצרים. פתאום אני כבר לא המוסכניק של דוד, הפועל עם הבגדים המאובקים, המלאים כתמי שמן. אני אבי שמעון – בעל עסק עצמאי, מצליח, אפילו מתעשר. אבל כשאני מחפש את נקודת ההתחלה, אני יודע לשים את האצבע בדיוק על רגע אחד: הרגע שבו התחלתי להקפיד על כבוד השבת.

מאז, אם מבקשים ממני לתרום למשהו שקשור לשבת – אני בפנים, בלי לחשוב פעמיים. לפעמים אני נכנס לסופר, ממלא עגלה בכל טוב – ושולח למשפחה נזקקת. לא יודע מי הם, רק יודע שזה לכבוד שבת. לפעמים אלה תלושים, לפעמים זה כסף. תמיד זה עם לב פתוח, כי אני יודע – השבת לא נשארת חייבת. אני רואה לא אחת את הקנאה במצבי הכלכלי, ואני יכול רק לומר לכם: תתחילו לכבד את השבת. לא יודע אם תקבלו עושר, אבל אושר – בזה ובבא – בטוח.

*

כשמר אבי שמעון סיים את דבריו, ראו כולם את אחד העסקנים פותח את הפה וסוגר. היה נראה שהוא רוצה לומר דבר מה. הוא ניגש אל מר שמעון, ולחש לו דבר מה באוזן. מר שמעון הסמיק קלות, והנהן.

העסקן החל לדבר. "שמענו את דבריו הנפלאים של מר אבי שמעון, ואני רוצה להוסיף פן נוסף על מה שנאמר כאן. זה היה עוד בתחילת דרכי כגבאי קופת הצדקה השכונתית. הייתי מתרוצץ ממקום למקום כדי לסגור חורים של אנשים ושל הקופה. באחת הפעמים הגיעה אלינו משפחה חדשה, נזקקת, בבקשה לאוכל בסיסי לכבוד שבת. ניסיתי למצוא מקור שיממן את ההוצאה, ללא הצלחה. זה כבר היה יום חמישי בלילה, ואני רציתי שהדברים יגיעו אליהם בזמן, שיספיקו לבשל ולהכין ברוחב לב. החלטתי לנסוע אל עבר הסופר הגדול, תוך שאני מתקשר ומנסה להשיג תורמים.

"הגעתי לחנייה, חייגתי לתורם האחרון שעלה לי בראש וביקשתי ממנו הלוואה, משהו שאוכל להתחיל בו את הקנייה. תוך כדי דיבור יצאתי מהרכב, הלכתי וחזרתי בתוך החניה, ניסיתי למצוא פתח ללבו, אבל הוא חזר ואמר שאין לו אפשרות. גם לא הלוואה. אולי בפעם אחרת.

"מתוסכל וחסר אונים, סיימתי את השיחה. דמעות עלו בעיני. קול קטן בלב אמר לי: קום, תדבר עם אלוקים. הוא ביקש שנכבד את השבת, הוא יעזור לך. לך תקנה, הקב"ה ישלם.

"שמעתי לקול הזה, נכנסתי לסופר ומילאתי עגלה בכל טוב, וכל הזמן הזה שאלתי את עצמי אם לא השתגעתי. מה אני אעשה בסוף הקנייה? אולי אני סתם מעמיס על העובדים בסופר, שיצטרכו להחזיר את כל המוצרים? סיימתי, עמדתי בתור לקופה, והלב שלי דפק. מה אני עושה? התור התקדם, ועדיין לא ידעתי איך אממן את כל המוצרים. לפתע הרגשתי טפיחה על השכם. הסתובבתי וראיתי את מר אבי שמעון. זה היה בתחילת פריצת הדרך הכלכלית שלו, הרבה לפני שנעשה בעל בעמיו. הוא שאל אותי בישירות ובפשטות: 'השגת את הכסף?'. הייתי המום. גמגמתי: 'ל... לא', ותהיתי מאיפה הוא יודע בכלל. הוא נראה נבוך במקצת. 'שמעתי אותך, דיברת בקול', אמר, ומיד הוציא את כרטיס האשראי שלו, ואמר לי: 'אני משלם על זה!'.

"לבי החסיר פעימה מרוב תדהמה. יד ההשגחה במלואה. ליותר טוב מזה לא ציפיתי. לאחר התשלום, יצאנו יחד מהסופר. הוא ביקש שאם אתקל שוב במקרה כזה – שאתקשר אליו. הוא אדם פשוט, אך ינסה לסייע במה שאפשר. מאז, הכל היסטוריה.

"בדרך כלל הוא בורח מאור הזרקורים, אבל עכשיו שהוא בעצמו סיפר, הייתי חייב לשתף את הצד שלי. הייתי עד לזה, ראיתי איך הקב"ה לא נשאר חייב. השבת משלמת במזומן."

זרם של התרגשות עבר באולם, שחזר להתמלא. התברר שכמה אנשים מהקהל שלחו עדכונים לחברים, לאנשים שיצאו, לתורמים. סיפור מרתק כזה על חייו של מיליונר, הביא הרבה אנשים. הדי הדברים ניכרו היטב על כולם. נראה היה שהמסר חדר היטב. אולי בלי כוונה, אבל מר אבי שמעון הכפיל את התרומות לקופת השכונה. אנשים הגדילו את התרומות, וגויס סכום גדול מאוד, הרבה מעל למצופה. ברכת ה' היא תעשיר.