"יכולנו ממש לראות איך המקום נשרף ובער בחורבן הבית"

"כשאתה נוגע באפר שנותר משריפת החורבן, אתה ללא ספק מבין טוב יותר את תשעה באב", פותח ד"ר אבי סלומון, ארכיאולוג ומחופרי וחוקרי ירושלים ומנהרות הכותל. את עבודת הדוקטורט שלו הקדיש סלומון לחקר המגילות העתיקות שהתגלו בקומראן, בדגש על ירושלים. במסגרת זו הוא חקר את מבנה המקדש, הלכות קדושה וטהרה של ירושלים והלכות שנוגעות למקדש וקודשיו. לפני 27 שנה הצטרף כעוזר מחקר לפרופ' דן בהט, הארכיאולוג שניהל את חפירות מנהרות הכותל. משפרש פרופ' בהט מתפקידו, מילא סלומון את מקומו ובמהלך השנים המשיך לחקור את אזור אגן העיר העתיקה.

אבי סלומון בחפירות

חיים יהודיים שוקקים

"אני נוהג לומר שתפקידנו כארכיאולוגים במקום כזה הוא לגרום לאבנים לדבר לציבור. כשאנשים מגיעים לחפירה, ורואים את האבנים השרופות והשבורות, אנחנו מסבירים להם שהאבן הזו התנוססה פעם באחת השורות העליונות של אבני הכותל, בזמן שעוד עמד על תילו בשלמותו. אנחנו ממשיכים להסביר שהיא נפלה בחורבן והגיעה להיכן שהיא נמצאת היום, מושלכת כאן על הארץ לצד אבנים נוספות. הציבור מבין פתאום את עוצמת ההרס שהייתה כאן.

"כשהמבקרים רואים קיר, שבחלקו התחתון בנוי אבנים מסותתות מימי בית שני, ובחלקו העליון אבנים מתקופות מאוחרות יותר, ויש ממש קו שבר ברור בקיר - אז גם כאן החורבן נראה לעין באופן חד-משמעי. אתה יכול להראות לציבור שמתחת לקו החורבן אלו אבנים מימי הבית, ומה שמעל זו כבר בנייה מימי איליה קפיטולינה, העיר האלילית שבנו הרומאים בירושלים מספר שנים לאחר החורבן, ומתקופות נוספות".

מאז חורבן בית מקדשנו, לפני כמעט 2,000 שנה, לא מעט עמים עברו כאן. "במסגרת החפירות באגן העיר העתיקה, היינו צריכים להסיר שכבות עפר של תקופות רבות ומאוחרות יותר, עד שהגענו לשכבה של בית שני", מספר סלומון ומונה במהירות: "התחלנו להסיר את השכבה של התקופה המודרנית של עשרות השנים האחרונות, אחריה התקופה העות'מאנית, התקופה הממלוכית, הצלבנית, הביזנטית, התקופה המוסלמית הקדומה והתקופה הרומאית. רק לאחר שאתה מוריד את כל השכבות של התקופות הללו, אתה מגיע לשכבות של בית שני ושל החורבן עצמו".

אחד הממצאים המרגשים שחשף סלומון בתפקידו היה מערך של מקוואות גדולים מתקופת בית שני. המוני העולים לרגל טבלו בבורות הטבילה הענקיים. גודלם ופריסתם הצפופה זה לזה ממחישים את החיים השוקקים שהיו כאן בזמן הבית.

מערך מקוואות טהרה שנהרסו במהלך מרד החורבן (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

האם היותך ארכיאולוג שומר תורה ומצוות נותנת לך פרספקטיבה נוספת על הממצאים שמתגלים בחפירות?

"ודאי. יש דברים שאני מבין בזכות הבקיאות במשנה ובהלכה. למשל, במערך המקוואות, חלק מהחוקרים שאינם שומרי תורה ומצוות טענו שלא מדובר במקוואות אלא בבריכות מים. הם נימקו זאת בכך שבמקווה טהרה צריך להיות 'אוצר', כלומר מאגר מי גשמים שמשיק לבור הטבילה. במקוואות המדוברים אין אוצר, ולכן הם ביקשו לטעון שאלו לא מקוואות.

"אלא שכשאנחנו פותחים את הלכות מקוואות, אנחנו מגלים שמקווה שמקבל את מימיו ישירות ממי מעיין אינו צריך בור מים נוסף שיהווה כ'אוצר'", מבהיר סלומון. מערך המקוואות שנחשף במנהרות הכותל קיבל את מימיו ישירות מאמת המים, שהובילה מים מבריכות שלמה הסמוכות לעיר בית לחם ועד לירושלים. סלומון מסביר כי על פי ההלכה לא רק שמדובר במקוואות טהרה כשרים, אלא שיותר מכך, מדובר במקוואות בדרגת הטהרה הגבוהה ביותר שיש.

אמפורה רומאית החוסמת תעלת המשכה למקווה טהרה שנהרס במרד החורבן (קרדיט: ד"ר אבי סלומון)

"האבלות מקבלת משנה תוקף"

אנחנו עומדים בתקופת בין המצרים, בסמוך לתשעה באב. עד כמה החורבן נוכח בממצאים שאותרו בחפירות?

"בחפירה שנערכה לפני כשלושים שנה, עוד לפני עבודתי במקום, מצאו הארכיאולוגים שבעה אבני בליסטראות - אבני קלע דמויות כדור, שהיוו חלק מהתחמושת בתקופה ההיא", אומר סלומון. "אבני הבליסטראות נמצאו במרחק של עשרות מטרים בודדים מהכותל המערבי, כאשר הן שקועות ברצפת מבנה מפואר מימי בית שני. ככל הנראה הם הושלכו על ידי הרומאים לכיוון הר הבית, או הושלכו על ידי המורדים לכיוון הרומאים שניסו לפרוץ אליו. אפשרות אחרת היא שהאבנים היו בשימוש במהלך מלחמת האחים שקדמה לחורבן והתרחשה באזור זה.

"במקום אחר בחפירות מצאנו משהו שטלטל אותנו", מוסיף סלומון. "מתחת לשכבות העפר התגלה מתקן מים, מעין מקום אחסון למים, ובתוכו סימנים ברורים לחורבן הקשה: שכבה של אפר ושריפה של קורות עץ, וכן שברים של כלי אבן. יכולנו ממש לראות איך המקום נשרף ובער בחורבן הבית השני. זה אחד המקומות שאני יכול להגיד בוודאות שנגענו בחורבן". נציין כי כלי אבן הם פריטים ייחודיים שהיו שייכים, לרוב, ליהודים בתקופת בית שני שהקפידו באופן מיוחד על הלכות טומאה וטהרה. בגלל שעל פי ההלכה כלי אבן לא מקבלים טומאה, היו שנהגו להקפיד דווקא על כלים כאלו, על אף שהדבר גרם לכלים להפוך לכבדים מאוד ופחות נוחים לשימוש.

סלומון מציין כי במקום נוסף בחפירות אותר מקווה טהרה שנסתם, ועל גביו נבנה תנור לאפיית לחם, ממש כבשן תעשייתי, בידי הלגיון הרומי מיד לאחר החורבן. "חיילי הלגיון בנו את התנור על חורבות המקווה", הוא אומר. "בעוד נקודה בחפירות, התגלה מטבח של בית יהודי מימי הבית השני שנפגע בחורבן. המטבח היה הרוס, ובין שכבות העפר נמצאה רגל אבן יפהפייה של שולחן אבן ושרידים של שני כדי אבן גדולים".

רגל שולחן מאבן שאותרה בחפירות, לאחר ניקוי ורפאות (קרדיט: רשות העתיקות)

רגל של שולחן מאבן בתוך שכבת חורבן מימי בית שני (קרדיט: ד"ר אבי סלומון)

לא רק שכבות אפר ושריפה אותרו בהריסות, אלא גם זיכרונות משנאת חינם. "בשנים הסמוכות לחורבן הייתה בירושלים מלחמת אחים קשה. שני יהודים, יוחנן מגוש חלב ושמעון בר גיורא, נלחמו זה בזה וסחפו אחריהם יהודים נוספים. יוחנן מגוש חלב התבצר בהר הבית, ושמעון בר גיורא התבצר בעיר העליונה - אזור הרובע היהודי של היום. על פי התיאורים של ההיסטוריון דאז יוסף בן מתתיהו, בתוך סערת הקרבות ביניהם הם הרסו חלקים נרחבים מגשר גדול שהוביל להר הבית", מתאר סלומון. הוא מוסיף שחיילי הלגיון הרומי, שנהרו בהמוניהם לירושלים, שיפצו את הגשר לצורכיהם. בחפירות רואים בבירור שחלקים מהגשר נהרסו, ושחלק מהגשר שקיים כיום שופץ מחדש על ידי הלגיון הרומי ועמים אחרים בהמשך.

קיר מעוטר של חלק ממבנה ציבורי מפואר משלהי ימי בית שני (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

אבי סלומון בחפירות

שאלה לסיום: כארכיאולוג, כשאתה מאתר ממצאים כאלו זה 'עושה משהו' בלב, או שאתה בוחן את הדברים בעין מקצועית בלבד?

"ודאי שזה עושה משהו", סלומון משיב מיד. "כשאתה נוגע בשכבת חורבן, ורואה את תוצאות החורבן, פתאום אתה מבין הרבה יותר את הסיבה לאבלות בתשעה באב. כל מנהגי האבלות המקיפים ומיעוט השמחה, שחכמינו זיכרונם לברכה קבעו על החורבן, מקבלים בעקבות כך משנה תוקף".