"תצילו אותנו, אנחנו מתים": ריאיון בלעדי עם לוחם דרוזי בסוריה

אהלן אחי, מה שלומך?

"לא טוב, לא טוב בכלל. כאילו אנחנו מתים עוד רגע. אני מסתכל מהחלון, ורואה אנשים יורים אחד על השני".

גם תוך כדי שאנחנו מדברים?

"כן. אני רואה הכול מול העיניים. זה מפחיד מאוד למות בידיים של אנשי דאע"ש".

אתה ממוגן?

"אף אחד לא ממוגן כאן. צלפים עומדים על הגגות ויורים לכל הכיוונים - גם לעבר ילדים וילדות, זקנים וזקנות. אנחנו יכולים למות כל רגע, ואינשאללה נישאר בחיים".

אין צבא שיגן עליכם?

"אין כלום. ניסינו להציב מחסומים בכניסה לא-סווידא, אבל חייליו של אל-ג'ולאני, אנשי דאע"ש, פוצצו אותם עם מטענים. הם רוצים להרוג את כולנו".

בלב הזעם

השיחה הזו, עם דרוזי אזרח סוריה, הייתה אולי השיחה המפחידה ביותר שניהלתי בחיי. מעבר לקו הטלפון נשמעות בלי סוף יריות וזעקות בערבית. המרואיין, שמעדיף לשמור על חיסיון, מסתגר בביתו וצופה על המהומות מעבר לחלון. "כך נראים החיים שלנו בימים האחרונים", הוא נאנח.

זוהי שיחת ועידה. יחד אתי נמצא השייח' יונס עמאשה, מבכירי המנהיגים הדרוזים ויו"ר פורום מנהיגי דתות בישראל, המתרגם את שאלותיי לשפה הערבית. את תשובותיו של המרואיין הוא מתרגם לי לעברית, אבל מבין השורות אני מבין כי יש מילים שהוא מעדיף שלא לתרגם. הן קשות מדי, ועדיף לצנזר אותן ולא להיחשף לפרטים הזוועתיים.

"הרחובות מלאים בגופות של אנשים מתים", מדווח הלוחם הדרוזי ישירות מהעיר א-סווידא שבדרום בסוריה. "עדיין לא זיהינו את כולם, ואנו לא יודעים בוודאות מי מהם תושבי העיר ומי דרוזים מהכפרים הסמוכים שהגיעו לכאן כדי להגן עלינו. אנשי דאע"ש הרגו כבר מאות איש, שרפו את הגופות וזרקו אותן ברחובות".

יש לך ילדים? איך אתה שומר עליהם?

"יש לי שתי בנות, ואני מפחד עליהן מאוד. בינתיים החבאתי אותן אצל ההורים שלי שמתגוררים רחוק מכאן, כדי שהרוצחים האכזריים לא יתקרבו אליהן ויהרגו אותן".

אתה יוצא מהבית?

"כמעט ולא. אם אני כבר יוצא, זה רק בשביל להביא לחם ומים, או מעט ירקות שמחולקים כאן. לפני כל יציאה אני מתחמש כמובן, ובוחר את מסלול ההליכה בזהירות רבה. אנשי דאע"ש צולפים בכל מי שהם רק רואים ברחוב, ללא אבחנה אם הוא לוחם או סתם אזרח".

הם עומדים על הגגות?

"היום בבוקר הם עמדו על הגגות וצלפו מהן לכל עבר. ראיתי מהחלון איך אנשים הולכים ברחוב, ואז נופלים ומתים באמצע היום. זו אכזריות ורוע שלא ניתן לתאר אותם אפילו, והכל קורה מול העיניים שלנו".

אין אף אחד ששומר עליכם?

"אין לא משטרה ולא צבא. האמת שגם אין לנו מספיק כוח אדם, כי דרוזים רבים שבאו מרחוק כדי להגן עלינו נהרגו בעצמם. לפני כמה ימים הצבנו מחסום באחת מהכניסות לעיר, ואנשי דאע"ש הביאו מטענים ופוצצו אותו. הם לא רוצים לפספס אף אחד. היו בתים שהם נכנסו אליהם בכדי להרוג, אבל בדיוק באותן דקות אף אחד לא היה בבית. הם מלכדו את אותם בתים, וכשדיירי הבית חזרו ובאו לפתוח את הדלת - היא התפוצצה להם בפנים והרגה אותם".

הם מבצעים גם פעולות התאבדות?

"היו גם מתאבדים. לא מזמן התפוצץ במרכז העיר רכב עם אנשי דאע"ש בתוכו, ותושבים רבים נהרגו. בדרך כלל הם שומרים על עצמם והורגים מבלי להיהרג".

אתה סומך על ההצהרות של אל-ג'ולאני שהטבח לא מגיע מכיוונו? אתה מאמין לו?

"לא סומך עליו בכלל, לא מאמין לו לכלום. זה לא רק אני. תשאל כל דרוזי בא-סווידא, וזה מה שהוא יגיד לך. ג'ולאני הוא זה ששלח את אנשי דאע"ש לערוף את הראשים שלנו. הם הגיעו גם לבית החולים הדרוזי, והפיצו תיעוד של איש דאע"ש שמסתובב עם חרב בין מיטות המאושפזים ועורף להם את הראשים".

אתה עצמך יוצא להילחם?

"ברור. אני יוצא להגן על המשפחה שלי, על האישה שלי, על הבית שלי. אנחנו הצד המגן, לא הצד התוקף. אם לא אצא להגן על אשתי והבית שלי - אני לא שווה כלום. זה התפקיד שלי עכשיו, להגן עליהם".

עדויות קשות לצפייה

על מנת לקבל פרספקטיבה רחבה יותר, שוחחנו עם אל"מ (במיל') ענאן והבה, לשעבר יועץ אסטרטגי במשרד ראש הממשלה. את השיחה עמו אנו מקיימים כשהוא נמצא בחמ"ל הדרוזי שהוקם בג'וליס שבגליל. "אני בקשר רציף עם האחים שלי בסוריה, והעדויות שאני שומע נותנות לי תמונת מצב מדאיגה מאוד", הוא אומר. "האלימות היא לא אלימות רגילה, אלא טבח אכזרי במיוחד. יש כאן הוראה ישירה לטבוח בדרוזים, ופשעי המלחמה הללו זועקים לשמיים".

אלו עדויות הגיעו אלייך?

"לפני מספר ימים הגיעה אליי עדות מזעזעת במיוחד", משתף והבה. "זה קרה כאשר חיילי המשטר פגשו איש דת דרוזי זקן הולך ברחוב. הם עצרו אותו בזלזול, ושאלו אותו לאן הוא הולך. איש הדת ענה להם 'לקנות לחם'. הם ירו בו באכזריות, ואז עמדו מול הגופה שלו ואמרו 'עכשיו אתה כבר לא צריך לקנות לחם'. הם הסריטו והפיצו את התיעוד, למרבה הטמטום שלהם.

"מקרה נוסף, מזעזע לא פחות, היה כאשר ארבעה חיילי משטר נכנסו לבית דרוזי. אם המשפחה הגישה להם כוסות קפה, והם ישבו לשתות בסלון. לאחר מספר דקות הם קמו וצעדו לעבר היציאה, ואז הסתובבו בפתאומיות, שלפו את הנשק וריססו את כל המשפחה. אלו עדויות בלתי נתפסות, אבל הן מתועדות ומצולמות".

אל''מ ענאן והבה

לוחם סורי סיפר לי שהם ערפו את ראשי המאושפזים בבית החולים.

"לא רק את המאושפזים, אלא גם את הצוות הרפואי הם הרגו. סרטון נוסף שהגיע אליי מוכיח כיצד הם עוצרים ברחוב רופאה שהייתה בדרכה לבית חולים בשביל לטפל בפצועים, ואומרים לה 'את לא תלכי לטפל בהם'. היא החלה להתווכח איתם ולשכנע אותם שזהו התפקיד שלה, ושהמצפון שלה מחייב אותה ללכת ולעזור. הם שלפו נשק והרגו אותה במקום".

והבה מציין כי בכל רחבי א-סווידא, כולל הכפרים הסמוכים, נותר צוות רפואי מצומצם מאוד: "בימים האחרונים הגיעו צוותים אמריקאיים ובריטיים לתעד את הזוועות ולהגיש עזרה ראשונית. הם נחשפו לתופת האיומה ולא האמינו".

איש דאע"ש בתחפושת

לדברי והבה, מבצעי מעשי הטבח הם שליחים ישירים של הנשיא הסורי מוחמד אל-ג'ולאני. "בתקשורת פרסמו שהרקע לטבח האכזרי בדרוזים הסוריים קשור למלחמה פנימית מול הבדואים, אבל זה לא נכון", הוא אומר. "נכון שהיו סכסוכים פה ושם, אבל הם בעיקר כספיים ועסקיים - ולא ברמה של יציאה למלחמה ועריכת טבח אכזרי כל כך".

איפה אל-ג'ולאני בתמונה?

"את הרקע של אל-ג'ולאני כאיש דאע"ש כולנו מכירים", מקדים והבה. "העובדה שטראמפ לחץ את ידו לא הופכת אותו ללגיטימי ולא מנקה לו את הדם מהידיים. יש לו דם רב על ידיו, בעיקר דם של דרוזים. התדמית החדשה שהוא מנסה לבנות לעצמו, כמנהיג שקט ושוחר שלום, היא הטעיה מסוכנת מאוד לעולם כולו. האיש נותר איש דאע"ש מסוכן, ואסור להשאיר אותו בשלטון גם לא לרגע אחד. אנשים כמותו צריכים למות. לא להיעצר ולא להיכלא, אלא למות ולהיקבר עמוק מתחת לאדמה.

"כל מה שקורה עם הדרוזים בסוריה, זו הוראה ישירה שלו", מוסיף והבה. "הוא לקח את כוחות המטכ"ל הבכירים ביותר שלו, ושלח אותם בלבוש בדואי עם כל הציוד הצבאי המשוכלל ביותר לכיוון א-סווידא. למעשה, הדרוזים בסוריה נלחמים כעת מול יחידות צבאיות מיומנות, בתחפושת של שבט בדואי. הם מצוידים בנשק משוכלל, וגם בטילים ניידים על זחל"מים. בתוך העיר הם מסתובבים אפילו עם טנקים ופגזים. כל זה בתחפושת של בני שבטים בדואים".

יש לך הוכחות לכך, או שזו השערה בלבד?

"לא מעט אנשי דאע"ש שנתפסו בידי הדרוזים הודו שהם חיילי המשטר, ואף נתפסו עליהם תעודות המוכיחות זאת. כוחותיו הצבאיים של אל-ג'ולאני לא יצאו למלחמה מול הכוחות הדרוזים, אלא יצאו לבצע טבח המוני של משפחות שלמות, כולל ילדים וילדות, זקנים וזקנות".

אל-ג'ולאני טוען שלא רק שהטבח לא מגיע מכיוונו, אלא שהוא אף רוצה לעזור ולא יכול – מכיוון שישראל הציבה קו הפרדה, סמוך לא-סווידא.

"זה בדיוק התרגיל המסריח שהוא עשה", משיב והבה. "הוא משתמש בעובדה שישראל סימנה קו בדרום-מערב סוריה ואסרה על כוחות המשטר הסורי לחצות אותו. מכיוון שבכדי לעלות לא-סווידא צריך לחצות את הקו, הוא טוען שאינו יכול לשלוח כוחות עזרה לדרוזים".

אתה אופטימי? המצב יכול להשתנות לדעתך?

"אני לא אופטימי בכלל, וזאת מסיבה אחת פשוטה: מה שאנו רואים כאן, זו רק ההתחלה של התגשמות הנבואה 'מצפון תיפתח הרעה'. הם אומרים שבכוונתם להגיע לישראל, וירושלים היא הבאה בתור. הדרוזים בסוריה הם בסך הכול מגרש האימונים שלהם, ואין לי ספק שיש כאן הכנה לקראת מלחמה חזיתית עם ישראל. זהו האיום האמיתי, ומול איום כזה אי אפשר להיות אופטימי".

לא אבדה תקוותנו

למרות החשש מפני הבלתי נודע, כניסתה של ישראל לתמונה נוסכת מעט אופטימיות בדרוזים הסורים. "אני רוצה להודות מכל הלב למדינת ישראל שהגנה עלינו", מבקש האזרח הסורי לציין בריאיון עמו. "תודה עמוקה על ההגנה של חיילי צה"ל עלינו, ועל ההתערבות הישראלית בזמן הנכון להדוף את אנשי דאע"ש. אם לא הייתה התערבות מצדה של מדינת ישראל, המצב היה קטסטרופלי במיוחד".

יש לך בקשה נוספת ממדינת ישראל?

"רק שתמשיך לשמור עלינו. העם היהודי הוא העם היחיד שמגלה אנושיות לאורך כל ההיסטוריה, ומדינת ישראל היא התקווה היחידה שלנו. היא התקווה היחידה שלנו להמשיך לחיות ולא למות".

אתה מרגיש את המוות באוויר?

"כן. אנחנו מוקפים מכל הצדדים באנשי דאע"ש - כמעט ללא מזון, ללא מים, ללא תרופות, ללא חשמל וללא דלק. האספקה שנותרה קטנה מאוד, והיא לאט לאט הולכת ונגמרת".

אתם לא מקבלים סיוע הומניטרי?

"הסיוע שמגיע לא מכסה אחוז אחד מהאספקה הנדרשת. מאות דרוזים נמלטו מהכפרים הסמוכים והגיעו אלינו לא-סווידא, כך שנדרשת אספקה כפולה ומכופלת. בתים רבים בעיר הופצצו, ותושבים נותרו ללא מקום לשהות בו".

השייח' יונס עמאשה

רגע לקראת סיום הריאיון עם האזרח הסורי, ובעודו על הקו, מבקש השייח' יונס עמאשה להעביר מסר אחד: "כמו כל ארגון אנושי בעולם, גם פורום מנהיגי הדתות מגנה בזעזוע את הטבח הנפשע בא-סווידא. אל-ג'ולאני עורך טיהור אתני לעדה שוחרת שלום, שלא עושה רע לאף אחד. גם כעת, בעיצומו של הטבח, הדרוזים לא תוקפים אלא מגנים על עצמם. מדי יום הם הודפים את אנשי דאע"ש, ואין ספק שהם ייכנסו להיסטוריה כלוחמים גיבורים.

"בשיחות החירום שאני עורך עם האחים שלי בסוריה, הם מודים לשייח' מואפק טריף, מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית, שעומד איתם בקשר ישיר ומעניק להם ליווי ותמיכה, וכמובן גם למדינת ישראל. בשם העדה הדרוזית בארץ ובעולם אני שולח את תודתי העמוקה למדינת ישראל, לראש הממשלה ולדרג המדיני והצבאי, ולעם היהודי כולו שמחבק אותנו ועומד לצידנו".