מהו הקשר המפתיע בין המוח האנושי, חינוך ילדים ופרחים?

קמרון מוט מבריטניה הייתה רק בת 9  כשמחלת מח קשה בה חלתה אילצה אותה לעבור ניתוח נדיר בו הסירו חצי מהמח שלה. לתדהמת העולם, קמרון סיגלה לעצמה את היכולות האבודות שנשארו, לכאורה, על שולחן הניתוחים וחזרה לחיים רגילים. המח שלה ארגן את עצמו מחדש.

דניאל קיש מארה"ב היה תינוק קטן כשחלה בסרטן והפך לעיוור. הוא פיתח שיטה יחודית "לראות" במרחב באמצעות קולות הקשה. סריקות המוח שלו חשפו את הבלתי יאומן: האזורים במח האחראיים על ראייה, שינו את תפקידם והתחילו לעבד מידע שמיעתי במקום. המח שלו השתנה מהקצה לקצה.

ד"ר  ג'יל טיילור הייתה חוקרת מוח שהתעוררה יום אחד כדי לגלות שהמח שלה עצמה בעיצומו של התקף שבץ אכזרי שהשאיר אותה חסרת יכולות תפקוד בסיסיות. בשנים שלאחר מכן, הצד הימני והבריא של המח השתלט על התפקודים שאבדו בצידו השמאלי והפגוע. ד"ר טיילור חזרה לחיים רגילים והספר שכתבה על החוויה שלה תורגם ליותר מ- 30 שפות והפך לרב מכר. המח שלה תכנת את עצמו מחדש.

למח שלנו יש תכונה מופלאה שנקראת נוירופלסטיסיטי, גמישות מוחית. המח שלנו משתנה ללא הרף, לומד את העולם בכל רגע מחדש, מתאים את עצמו לשינויים - ובהתאם להם, יוצר מסלולים חדשים במח. אם נצעד במסלול החדש שוב ושוב, רגלינו יכבשו את הדרך והיא תהפוך לדרך הקבועה שלנו.

תינוקות יוצרים מיליון קשרים מוחיים חדשים מידי שניה. ילדים יוצרים כ-15 מיליארד קשרים מוחיים חדשים ביום. אנחנו יוצרות מיליארד וחצי קשרים מוחיים חדשים מידי יום. וגם בגיל 100, המח עדיין נולד מחדש בכל יום.

בתוך המערכת הסבוכה של המח, מתפתלים גם נתיבי המערכת הרגשית שלנו. האהבה שאנחנו מעניקות לילדים, תחושת הבטחון איתה הם מסתובבים בעולם, דפוסי התגובה שלהם לטריגרים שונים, השריון שבו הם רגילים לעטות כדי להגן על עצמם.  גם כשאת חושבת שהקשר איתו חסר תקנה, גם כשאת מלאת אשמה על מה שלא הצלחת להעניק לה כשהיא הייתה תינוקת, גם כשנראה שהוא מתרחק ממך וכבר לא יחזור, גם כשנראה שההתנהגות שלו לעולם לא תשתפר, גם כשמילות האהבה אליו גוועות על השפתיים ולא מצליחות לצאת -

תזכרי, שהמח נולד כל יום מחדש. וכל שביל חדש שסללת בו, אם תצעדי בו שוב ושוב, יום אחר יום,  יהפוך להיות השביל הקבוע. גם אם נראה שהלב אטום, שהשריון מורד, שהמח סגור בפנייך, אל תפסיקי לטפטף טיפות על האבן, הן ימיסו אותה בסוף. השביל שאת מבקשת לסלול על חורבות השביל הקודם, עוד יהפוך לדרך המלך.

לפעמים זו דרך ארוכה, אבל אל תפסיקי לצעוד בה. אל תפסיקי לזרוע פרחים של אהבה בצד הדרך. יום אחד הם יפרחו.

הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים.