האם אני חסרת לב, או שהיא תוקפנית?

אני בת 25, ואחותי בת 27. אני מרגישה שאחותי פשוט "מנהלת לי את החיים". לדוגמה, מתקשרת אלי ומודיעה לי: "את צריכה לקנות את המתנה להורים מכולנו". אם אני מעזה להביע דעה שונה, או להתנגד, היא כועסת נורא ומאשימה אותי שאני "אנוכית", שהיא תמיד באה לקראתי ורק אני כפוית טובה. הרבה פעמים היא אף עושה איתי "ברוגז" בגלל שלא אמרתי או עשיתי כרצונה. האם אני באמת כזו רעה וחסרת לב? ומצד שני, אולי היא זו שמתנהגת אלי בצורה תוקפנית? מהי האמת? וכיצד עלי לנהוג מולה?

בעצם השאלה שלך את משקפת את הבלבול, האשמה וחוסר האונים שאת מרגישה מול אחותך הגדולה. לפי מה שאת מתארת, אחותך כנראה סובלת מאופי שתלטן שמחפש להשליט את דעתו על אחרים, ובפרט על הקרובים, כמוך. לכן חשוב שתהיי מודעת לכך שאת מתמודדת במערכת יחסים מורכבת, שאחד הקשיים שלה הוא הצורך בשליטה עליך. היא משתמשת לשם כך בשיטות שונות. ברגע שאת תהיי מודעת לכך שהמילים והמעשים שלה נובעים מתוך מצוקה, ולא מבריאות נפשית, את כבר תחושי פחות מאוימת ומפוחדת ממנה, ויהיה לך יותר אומץ לב לנהוג לפי בחירתך, ולא להיות תלויה במה שהיא אומרת עליך.

תופתעי לגלות שעם הזמן גם התוקפנות שלה כלפיך תפחת, כי התנהגות כזו ממשיכה רק כשיש לה קרקע פוריה, והשני אכן מצליח להתבלבל.

ההתמודדות הזו בכוחה להצמיח את האישיות שלך מבפנים, אם אכן תשקיעי בבניית הערכה עצמית ובבניית אישיות עצמאית. (ברכה הוס, מטפלת רגשית מומחית במערכות יחסים מורכבות)