מעבר חד ממלחמה לשגרה: איך מרגילים את הילדים (שוב) לשעות שינה רגילות?

המעבר החד מימי מלחמה לאירועי הקיץ ולקייטנות - מרגיש מלאכותי, לא באמת חגיגי או יציב. אצל אמהות רבות מאיתנו זה יוצר תזוזה פנימית, תחושת חוסר שקט. למה? כי כשהשגרה מתערערת – גם הביטחון הפנימי נסדק. בלב הפחדים והעייפות מתגנבת השאלה: האם אצליח לקיים את כל התפקידים שלי? לא סתם מסתתר שם רצון נואש: "שהילדים יירדמו כבר".

אמא לתינוקות וילדים חיה בלי הפסקה בריבוי תפקידים: להיות רעיה, אמא וגם מפרנסת. אנחנו האמהות צריכות להכיל, לתווך, להרגיע, לארגן, לבשל, לכבס, לנקות, והרשימה עוד ארוכה. הכל נעשה ברצון להספיק, להיות שם בשביל כולם, לעמוד בכל המטלות בלי לאבד את עצמנו בדרך.
כשאין שגרה - באופן טבעי המוצפות עולה לכן לפעמים כועסים יותר בקלות, מתגלה תחושה חזקה של אשמה בלי סיבה, התפרצות על שטויות, התכנסות אל תוך עצמנו או פשוט עייפות. החלום לשגרה וליציבות הוא לא מותרות, זו הדרך להרגיש שיש על מה להישען, שהבית לא יקרוס. שגרה מעניקה תחושה של ביטחון ושליטה.

גם הילדים, ממש כמו ההורים, חוזרים לשגרה עם הרגשה קצת מעורבת. מצד אחד, היה כיף בבית: חופש לשחק בפיג'מה עד הצהריים, בלי למהר לשום מקום. מצד שני, לא מעט ילדים דווקא התגעגעו - לגן, לבית הספר, לחברים ולתחושת המסגרת. אבל החזרה הזו, אחרי מלחמה ואי־שקט, לא באה בקלות. בתוך כל זה מסתתרת גם תחושת חוסר שליטה – הם לא באמת מבינים מתי משהו משתנה, מי מחליט על מה, או למה דברים נראים אחרת פתאום.

ילדים רבים מתקשים לחזור לישון בזמן, לא תמיד רוצים לקום בבוקר, ויש כאלה המבטאים פחדים שהועצמו או שלא היו שם קודם. החזרה לשגרה מבלבלת ובדיוק שם, בתוך המורכבות הזאת – חשוב לעזור להם למצוא מחדש את הקרקע - גם אם אנחנו האימהות מרגישות בלי שליטה. 

כדי לעזור לילדים, נבין שעיקר ההשלכות בזמנים של חוסר שגרה נובעות מעייפות ומחוסר שעות שינה.

העייפות הזו משאירה את הגוף ברמות גבוהות של אדרנלין - כאילו הוא דרוך למלחמה. במקום לזהות עייפות ולהירגע, הגוף מזהה סכנה, הוא שוכח איך "לכבות" את עצמו. ילדים עייפים שלא מצליחים להירדם ונלחמים נגד השינה - הם לא ילדים עקשנים, הם ילדים שמוצפים, שמרגישים שהשליטה חומקת מהם. וכשהגוף מתמלא שוב באדרנלין - הם ממשיכים להתקשות גם בהירדמות וגם בשינה רציפה.

בדיוק בגלל זה השינה היא עוגן. היא מחזירה תחושת הביטחון, מאזנת את מערכת העצבים, עוזרת לעכל רגשות ומטעינה את הגוף והנפש לקראת עוד יום. אז אם את שואלת את עצמך מאיפה מתחילים? – הנה כמה צעדים פשוטים שיעזרו לך להשכיב את הקטנים שלך לשינה, גם כשיש שגרה, וגם כשאין:
 

1. תזהי שהילד שלך עייף

לפני שמגיע הבכי, יש סימנים מקדימים: הוא משפשף עיניים, מפהק, נמשך אלייך או אל חפץ מעבר, שוקע בעצמו או פתאום רב עם האחים. אם חיכית מעבר לסימנים האלה, כנראה פספסת את חלון ההרדמה. עכשיו הגוף שלו כבר חושב שצריך להילחם, לא לישון.

2. שינה זו פעולה שדורשת תכנון

אי אפשר "לזרוק" ילד למיטה ולצפות שיירדם. הגוף והנפש צריכים זמן מעבר: להירגע, להוריד הילוך, להיפרד מהיום. התחילי לפחות שעה לפני זמן השינה וצרי רצף קבוע של פעולות לפני השינה, פיג'מה, שיח, סיפור, כדי שהגוף ילמד לזהות: עכשיו נרגעים.

3. סיפור מרגיע הוא הרבה יותר מסיפור

סיפור הוא כלי פשוט ועוצמתי לעיבוד רגשי. הוא מאפשר לילד להבין את מה שהוא מרגיש – דרך דמות אחרת, במקום בטוח. תוכלי להמציא סיפור קצר על דובי שחוזר לגן אחרי הרבה זמן, או על ילדה קטנה שמרגישה עייפה אבל המוח שלה עוד רץ. תתאימי את הסיפור למה שעובר על הילד שלך – ותני לו פתרון דרך הסיפור.

זכרי: כשהילדים יירדמו, יפתח לך חלון קטן להספיק את מה שחשוב לך באמת – בלי רעש, בלי הפרעות. זה הזמן שלך לקדם את המטלות בשקט ולזכור: גם אם לא סיימת כדאי שגם את תלכי לישון מוקדם, לנוח, כדי לקום ליום חדש – עם יותר אנרגיה, הודיה ושמחה בלב.

רוצה לדעת כמה שעות שינה הילד שלך באמת צריך?

אני, חנה בתיה אסרף - סופר מאמי – יועצת שינה לתינוקות וילדים מייצרת השכבה רגוע ושינה רציפה ללא בכי. הכנתי עבורך טבלת שינה מסודרת מגיל לידה ועד גיל 10.

שלחי מייל ל־infosm@supermami.co.il ותקבלי אותה ללא עלות

יש לך שאלה שתרצי שאענה עליה בטור הבא?  כתבי לי באהבה – אני כאן בשבילך!