נפצע מירי צלף בעזה - וניצל בזכות הטלפון הנייד שנשא בכיסו

במרכז הרפואי רמב"ם מתאושש השבוע אמיל אביב, בן 56 מקיבוץ שער העמקים, מניתוח מורכב שבוצע לו לאחר שנפצע מירי צלף ברצועת עזה. סיפור הישרדותו המדהים מוכיח שלעיתים הטכנולוגיה יכולה להציל חיים באופן בלתי צפוי.

הארוע התרחש לפני כשבועיים, כאשר אמיל שירת כלוחם מילואים בעזה - שירות שנמשך כבר שנה שלמה. צלף פלסטיני כיוון לעברו ופתח באש, כשהוא יורה שתי יריות ישירות לכיוון החזה. באותו רגע גורלי, הטלפון הנייד שאמיל נשא בכיסו הקדמי הפך למגן מציל חיים.

"הקליעים השאירו נזק עצום, ויש לי עוד דרך לעבור", תיאר אמיל את מצבו בראיון לאתר mako. "אני לא איש קטן - 118 ק"ג. זה בטח הציל אותי“, הוא הוסיף בהומור. "המזל הגדול הוא שהקליע נתקע קודם במכשיר הטלפון שהיה בכיס הקדמי והוסט. הוא התרסק, אבל אני נשארתי בחיים. לא נפגע שום דבר חיוני", הרחיב אמיל.

לדבריו, אחד הקליעים "נכנס ויצא, והשני נתקע בחזה וגרם לנזק גדול“. אך הודות לטלפון שגרם לסטייה במסלול הקליע, נמנעה פגיעה קטלנית. לאחר הפינוי המהיר מזירת הקרב, הוא הועבר לטיפול רפואי ומשם הגיע לרמב"ם לניתוח מתקדם.

ד"ר עמית כץ, המנהל את מחלקת כירורגית ניתוחי החזה ברמב"ם, הדגיש את חומרת המקרה: "זו פציעה לא קלה בכלל. זה הליך מורכב שכולל הטרייה של אזור מזוהם ומרוסק, ומתמקד בעיקר בפיתרון זיהומי ופלסטי". הרופא הוסיף הערכה חשובה: "אם הטלפון לא היה עוצר את הקליע, כנראה שהפגיעה הייתה עוברת את הריאות וזה יכול היה להיות קטלני“.

זוהי אינה הפציעה הראשונה של אמיל במהלך המלחמה. באוגוסט האחרון הוא נקלע לתאונת דרכים באזור חאן יונס, אולם אז הצליח להתאושש במהירות יחסית ולחזור לפעילות. הפעם התמונה שונה לחלוטין: "המצב מורכב יותר וההתאוששות תהיה ארוכה", הוא הודה.

תקופת ההחלמה ברמב"ם התרחשה על רקע פתיחת חזית נוספת כנגד איראן. בשל המצב הביטחוני המחמיר, נאלצו צוותי בית החולים להעביר את כלל המטופלים, כולל אמיל, למתקן הממוגן התת-קרקעי. דווקא באותה תקופה קשה הוא זכה לרגע מנחם מיוחד.

טינקה, הכלבה הטיפולית של בית החולים, ביקרה את אמיל במחלקה הממוגנת ועוררה אצלו זיכרונות עמוקים. "היה לי לברדור בשם בון. בן 12 וחצי. היינו מאוד קשורים אליו והוא היה מלווה אותי כל יום לעבודה כמנהל המוסך של הקיבוץ", הוא שיתף. "בון נדרס לפני חודש וחצי, בזמן שהייתי במילואים. טינקה הזכירה לי אותו מאוד. אותו גזע, אותו צבע. התרגשתי לבלות איתה קצת זמן. זה עשה לי טוב“.

הצוות הרפואי הביע אופטימיות זהירה לגבי המשך הטיפול. "בתום הניתוח, המטופל שלנו התאושש יפה והוא מיועד כבר לשחרור לשיקום. אנחנו צופים לו חזרה מלאה לשגרה", סיכם ד"ר כץ.