קטנה, שקופה וחוזרת בזמן: הכירו את המדוזה שמסרבת למות

תארו לעצמכם יצור ימי קטן, שקוף, שקט, כמעט בלתי נראה – שנראה תמים לחלוטין. אין לו מוח, אין לו לב, אין לו עצמות. הוא נסחף בזרמים, מתנדנד עם המים, חי את חייו הפשוטים. אבל אם אתם חושבים שמדובר בעוד מדוזה רגילה, תחשבו שוב. מדובר במדוזה בת־האלמוות – יצור שובר חוקים, שמסרב להיכנע למה שנראה כחוק הבסיסי ביותר של החיים: המוות. במקום להזדקן ולמות, המדוזה הזו פשוט… מתהפכת. חוזרת אחורה בזמן. חוזרת להיות תינוקת. היא לא עוברת תהליך גסיסה כמו שאר היצורים, אלא מבצעת טריק ביולוגי שכמעט לא נתפס – היא משיבה את עצמה למצב הילדותי ביותר שלה, וחיה שוב.

ליצור הזה קוראים Turritopsis dohrnii, והוא התגלה לראשונה במאה ה־19 בים התיכון, אך רק בשנות התשעים של המאה העשרים התחילו להבין מה באמת עומד מול עיני המדענים. בעוד שמדוזות אחרות מזדקנות, מתבלות, מתפוררות – המדוזה הזו פשוט מתחילה מחדש. כמו קלטת וידאו שמוחזרת להתחלה בלחיצת כפתור. כאשר היא נפגעת, חולה, סובלת ממחסור במזון או פשוט מגיעה לשלב זקנה – במקום לקרוס, היא משילה את צורתה הבוגרת וחוזרת למצב של פוליפ, שלב מוקדם בחיי המדוזות. משם היא יכולה לגדול שוב ולהפוך למדוזה בוגרת, וכששוב היא תגיע לקצה – היא תחזור אחורה. כך שוב ושוב, פוטנציאלית – לנצח.

הגוף שלה קטן במיוחד – לא יותר מ־4-5 מ"מ. שקוף, כמעט זכוכיתי, עם פעמון דקיק ושלושים עד תשעים זרועות רכות. אין בה שום דבר מרשים למראה – אין צבעים זוהרים, אין תנועה מרהיבה. אבל בתוך הגוף השקוף שלה מתרחש אחד המנגנונים הביולוגיים הכי מסתוריים שידענו. מנגנון שמאפשר לתאים שלה "להתכנת" מחדש, לחזור למצב צעיר יותר. במקום להמשיך את מסלול החיים קדימה – הם עושים פרסה.

מה שמאפשר את הפלא הזה נקרא טרנסדיפרנציאציה – תהליך נדיר שבו תא בוגר, שכבר התמחָה למשהו מסוים (למשל תא עור, או תא שריר), משנה את זהותו וחוזר להיות תא אחר, אולי אפילו תא גזע. זה קצת כמו פועל בניין בן חמישים, שביום אחד הופך בחזרה לילד בן שבע ויכול לבחור מחדש מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. תאי עצב, שריר, עור, עיכול – כולם יכולים לחזור לאחור, כאילו מחקו את מה שלמדו ועברו תהליך ריענון. בזכות זה, המדוזה מצליחה לבנות את גופה מחדש. תהליך ההיפוך הזה התרחש שוב ושוב במעבדות, והוא ייחודי כל כך, שהוא כמעט שלא נצפה באף יצור אחר.

אבל אל תטעו לחשוב שהמדוזה הזו חיה חיי נצח. היא לא חסינה מהכול – היא עלולה להיאכל, להיפגע, להילכד או להירקב. החיים שלה עדיין מלאים סיכונים. אלא שבניגוד ליצורים אחרים, היא לא מתה מתוך עצמה. היא לא מגיעה לזִקנה ומתה "באופן טבעי". אם שום דבר חיצוני לא יהרוג אותה, היא פשוט תתחיל מחדש. ושוב. ושוב.

העובדה הזו הדהימה מדענים – ולא רק בגלל הפלא עצמו, אלא בגלל השאלות שהוא מעלה. איך אפשר לחקות תהליך כזה? האם אפשר להבין אותו לעומק ולהחיל אותו על תאי אדם? האם אפשר לרפא מחלות ניווניות, או לעכב הזדקנות? והאם, תיאורטית, יש כאן מפתח למה שהמין האנושי חיפש במשך אלפי שנים – דרך להתחמק מהמוות? כמובן, המרחק בין מדוזה שקופה לבין גוף אנושי הוא עצום, והביולוגיה שלנו הרבה יותר מורכבת. אבל עצם קיומו של מנגנון כזה – של יצור שחי, גדל, מזדקן, מתהפך, וחוזר לגדול – מזכיר לנו שהמוות הוא לא בהכרח חלק מן החיים, ושהוא לא חייב לקרות, אלא הוא חלק מן הקללה שהתקלל האדם לאחר חטא אדם הראשון, ושהקללה תוסר מאיתנו יום אחד, ויתקיימו דברי הפסוק "ובילע המוות לנצח".