ירושלים בג'ונגל: העיר היהודית הנטושה של סורינאם

סורינאם היא מדינה קטנה בדרום אמריקה, על חופי האוקיינוס האטלנטי. רוב השטח מכוסה בג'ונגלים צפופים, אך עמוק ביערות, רחוק מכל יישוב אנושי, מחכה לתיירים הפתעה בלתי צפויה. בית קברות יהודי עתיק עם מצבות כמעט בלתי קריאות ושבורות, שוכן בשקט על גדת נהר רחב. לא רחוק משם נמצאות חורבותיו של בית כנסת גדול, מכוסה בר בעשבים ועצים. מי היו היהודים שגרו כאן? מה חיפשו במקום כה נידח?

התשובה לחידה זו טמונה בעבר הרחוק. בשנת 1612 נולד בפורטוגל כריסטובאו דה טאוורה. כריסטובאו גדל כילד נוצרי, אך הוריו היו אנוסים. הוא ידע באופן כללי שהוא יהודי. במשך שנים לא יכל לעשות שום דבר עם ידיעה זו, אך בבגרותו נסע להולנד, וגילה כי שם מותר להיות יהודי בגלוי. הוא פגש את רבי יצחק אבוהב, שהיה בעצמו אנוס לשעבר, והחל ללמוד מפיו תורה. תחילה אותיות האלפבית, לאחר מכן פרשת השבוע, משנה, ולבסוף גם גמרא והלכה. ממש כמו רבי עקיבא. רבי יצחק אבוהב גילה לו כי שם המשפחה המקורי שלו הוא "נשיא", שם שעורר צמרמורת אצל כל יוצאי ספרד, ממשפחת הגבירה דונה גרציה נשיא, ואחיינה דון יוסף נשיא, שהיו מקברניטי יהדות ספרד הגולה, ושמו נקרא מעתה "דוד נשיא".

לאחר שנים של לימוד קרא רבי יצחק אבוהב את דוד נשיא, שהפך לרבי דוד נשיא, ואמר לו: "בשנים האחרונות נתגלתה ארץ חדשה ועצומה מעבר לים. יש שם רבים מאחינו היהודים, אבל אין להם רבנים. הגיעה אלי איגרת מקהילת ראסיפי שבמדינה הנקראת ברזיל, שאין להם רב, והם מבקשים ממני שאשלח להם תלמיד חכם. החלטתי לשלוח אותך למשימה קדושה זו". רבי דוד נענה למשימה והיגר לברזיל עם כל משפחתו, שם הרביץ תורה ופסק הלכות. בשנת 1641 נתמנה רבי דוד נשיא לרבה של ראסיפי, והפך לרב הראשון ביבשת אמריקה.

אך בשנת 1654 כבשו הפורטוגלים את ברזיל מן ההולנדים, והחלו להקים את האינקוויזיציה הארורה על אדמת אמריקה. בברזיל, יהודי ברזיל החלו בבריחה המונית. חלקם נסעו צפונה עד ניו אמסטרדם (ניו יורק של זמננו), וחלקם דרומה. רבי דוד הכהן נשיא, עם אשתו ושנים עשר ילדיו, היגרו יחד עם קבוצה מגובשת מקהילת ראסיפי אל המדינה סורינאם, שהיתה אז טריטוריה הולנדית.

ההולנדים קיבלו בברכה יהודים, והמושל הוציא צו ובו נאמר: "כל בני האדם מכל עם יזכו לחירות בכל העניינים הדתיים. כל תושבי המדינה מכל עם יזכו לזכויות שוות כמו ההולנדים". ר' דוד נשיא קנה חלקות אדמה גדולות, וחילקן בין היהודים. היהודים נטעו באדמות סוכר, קפה, כותנה וקקאו – מוצרים שהיו יקרים באירופה, וכך התפרנסו היטב.

מיד עם הגעתם קיבלו רשות מהמושל להקים בית כנסת, ישיבה ובית קברות. כמו כן נתן רשות ליהודים להקים בית דין שתהיה לו סמכות מלאה במקום. כמו כן הקימו היהודים מיליציה משלהם, כדי להגן על אדמתם מפני שודדים ואויבים. כך נוסד השטעטל היהודי הראשון באדמת אמריקה. היהודים קראו לעירם "יודנדורף", בהולנדית, שפירושו "יער יהודים", ולאזור קראו "יודנסוואנה". את עירם הם כינו "ירושלים על הנהר".

עם הגעתם הקימו היהודים בית כנסת קטן מעץ, ובשנת תל"א (1671) השביע המושל ההולנדי באותו בית כנסת 55 גברים יהודים לשרת כחיילים. ביניהם נמנה ר' דוד הכהן נשיא, שהיה קרוב לגיל שישים, יחד עם חמשת בניו: ר' שמואל, ר' משה, ר' יוסף, ר' יעקב ור' יהושע. יום המנוחה הרשמי בעיר היה שבת, והיהודים קיבלו רשות מיוחדת לעבוד בימי ראשון, דבר שבדרך כלל היה אסור.

בשנת תמ"ה מנתה הקהילה 600 יהודים. הוחל לבנות בית כנסת חדש וגדול, אשר נקרא "ברכה ושלום". למעלה ממאה שנה פרחה הקהילה, והייתה מהקהילות היהודיות העשירות ביותר באמריקה, ואף שלחה כסף לקהילות אחרות, כולל הקהילה הצעירה בניו יורק. בארכיוני הקהילה ניתן למצוא אירועים מעניינים שונים, ביניהם מקרה שבו נתפס יהודי מתגלח בחול המועד, ובית הדין פסק לגרשו מהעיר. היהודי שנענש פנה לבית המשפט הגויי בעיר הראשית של סורינאם, כדי שבית המשפט יבטל את גזר הדין, אך השופטים הצדיקו את פסיקת בית הדין היהודי.

לאחר כשמונים שנה החלה העיר להיחלש בהדרגה. באירופה המציאו דרך לייצר סוכר בעצמם, וכתוצאה מכך ירד מאוד ערכו של הסוכר האמריקני. רבים מהיהודים איבדו את פרנסתם, ונדדו לחפש את מזלם במקום אחר. בשנת תקצ"ב (1732) פרצה שריפה גדולה, ובית הכנסת נשרף, למרבה הצער. זמן קצר לאחר מכן עזבו משפחות יהודיות אחרונות את האזור. בית הכנסת השרוף ובית הקברות הגדול הם היום העדויות היחידות לחיים היהודיים התוססים שהיו שם בעבר.