בגיל 15 יום: התינוק רביד חיים גז הי"ד הובא למנוחות

בהר המנוחות בירושלים הובא אחר הצהריים (חמישי) למנוחות התינוק רביד חיים גז הי"ד, שיולד בניתוח חירום מבטן אימו צאלה, אחרי שנרצחה בפיגוע ירי סמוך ליישוב ברוכין. הבוקר נקבע מותו של התינוק והוא בן 15 ימים בלבד. רביד הקטן נטמן לצד אימו.

אביו, חננאל, ספד לו מעל קברו: "רביד חיים היקר שלי, אני עומד כאן ולבי שבור פעמיים. מה אפשר להגיד? אין מה להגיד. זכיתי לראות את רביד חיים אתמול בפגיה והוא היה מתוק, הוא פקח עיניים לכמה שניות והוא היה כמו מלאך".

האב פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו: "ראש הממשלה, אני מדבר אליך עכשיו. ביקשתי ממך לבוא לפגיה ולראות את רביד חיים, להסתכל לו בעיניים. מחר יהיה עוד פיגוע? עוד משפחה כמוני? זה נהיה נורמלי? זה המציאות שלנו היום. אנחנו חיים בעולם הפוך - אנחנו מרחמים על המחבלים שרוצחים אותנו. אתה מספיק להקשיב לכל העולם ולא מקשיב לעם שבחר בך".

חננאל קרא בדבריו לאחדות בעם ישראל: "עם ישראל, אנחנו צריכים להתאחד ביחד, שמאל וימין דתי וחילוני, ספרדי ואשכנזי, כולנו עם אחד, חברים אנחנו עם אחד, כולנו ביחד. מה הקטע לריב? גם ככה כל העולם רוצה להרוג אותנו".

לתושבים הערבים, אלו שלדבריו תומכים בטרור, קרא להסתלק מהארץ: "כל הערבים שמנסים להרוג אותנו ונותנים סוכריות - אתם יוצאים מפה. תתחילו לארוז. זו לא בקשה, זו דרישה, כי אין לכם מקום פה. אנחנו עם שמכבד את כל העמים, אבל אם אתם רוצחים אותנו אין לכם מקום פה".

שקד, אחותה של צאלה, ספדה לאחיינה: "רביד שלנו, ילד יפה תואר. כבר כשראיתי אותך בפעם הראשונה נכנסת לי ללב. כל כך חיכינו לך, אימא שלך כל כך חיכתה לך. בדרך כלל נולדים לאמא שעוטפת, אוהבת ומחבקת, ואתה לא זכית שהיא תהיה שם לידך, תנשק ותחבק. עכשיו אימא שלך מחכה לך שם למעלה. עכשיו תוכל להיות מוגן ואהוב, אתה בעולם שכולו טוב. תשלח לאמא את אהבתנו, תגיד לה סליחה. לא עוד קבורה, לא עוד מוות, לא עוד קרע בלב. שמרו עלינו שניכם".

נעמי גז, סבתו של התינוק, פנתה אליו בהספד שלה: "לנכדי היקר, זו אני סבתא נעמי. כמה שמחנו שאמא בהיריון, כמה התפללנו שההיריון הקשה הזה יסתיים בלידה קלה. עשו לך ברית בבית קברות. רביד היקר, אמא שלך בחרה לתת לך את השם רביד - תכשיט יקר ואמנם אתה תכשיט יקר של כל העם היהודי, נכנסת ללבות של כל עם ישראל".

"עכשיו במקום כיסא אליהו הנביא אתה תחת כיסא הכבוד ועולות איתך כל התפילות והבקשות. היינו איתך בפגייה, החזקנו לך ידיים - אבל חוץ מנשימה מתוך הנשמה כלום לא ראינו. כמה חיכיתי שתחזיר לי את היד אבל לא הצליח. לא צעקה, לא בכי. הרופאה אמרה שאף פעם לא בכית, אז עכשיו רביד אנחנו עכשיו בוכים בשבילך".