"לא האמנתי שזה מירון, בכל מקום היו אמבולנסים, החייאות ופצועים"

"מאז ומעולם הייתי מחוברת לרבי שמעון – בזמנים קשים ובזמנים של הודיה, עברתי המון בחיים ובכל פעם כשהייתי צריכה חיזוק או כשעמדתי בפרשת דרכים, נסעתי למירון, להתפלל אצל רבי שמעון", את הדברים אומרת אילה אליאב אור, אמא לשלושה ומטפלת זוגית במקצועה.

בכל זאת, דבר לא הכין אותה לכך שהיא תגיע למירון בדיוק בזמן בו יתרחש האסון הגדול ביותר שהתרחש בציון אי פעם, בו יקפחו את חייהם 45 קדושים שהגיעו כדי לשמוח בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי. "זה השפיע על כל החיים שלי", היא אומרת, ובשיחה מצמררת משחזרת את מה שארע באותו יום.

אמבולנסים, החייאות ופצועים

"זה התחיל בכך שלפני כשבע שנים קיבלתי על עצמי לנסוע מידי שנה בקביעות להילולת רשב"י בל"ג בעומר", מספרת אילה, "בכל פעם מחדש היו מניעות, וסיבות רבות לא לנסוע, אך תמיד לבסוף הגיעו ישועות גדולות והמחישו לי את חשיבותה העצומה של הנסיעה".

את הנסיעה לפני ארבע שנים, בשנה בה התרחש אסון מירון, היא זוכרת כאילו אירעה היום. "כמו בכל שנה, נסעתי בתחילת הערב לאירוע ההדלקה ב'אור הגנוז', יישוב הסמוך למירון. היה מאוד יפה ומרגש, ואחרי שהסתיימה ההדלקה פניתי לעלות למירון, כשאני לא מודעת לכך שבעוד עשר דקות עומד להתרחש שם האסון הנוראי ביותר שנראה אי פעם על ההר.

"הגעתי לעלייה המובילה ליישוב והיא הייתה עמוסה באופן לא רגיל. אני זוכרת שעברה בליבי המחשבה על כך שאם חלילה יתרחש אסון, לא תהיה שום גישה לצוותי ההצלה. כמה דקות לאחר מכן הגעתי לסוף העלייה, ופתאום אני רואה כמויות עצומות של אמבולנסים וכונני הצלה שמבצעים החייאות על אנשים. לא הבנתי מה קורה, הרגשתי שכביכול הגעתי לשדה קרב. לרגע תהיתי מה לעשות, ובסופו של דבר התיישבתי במקום בו עמדתי, כולי רועדת, מתחילה לקרוא תהילים, אפילו לא יכולה להתקשר לילדים שלי שבוודאי דואגים לי בבית, כי כל הרשת הסלולרית קרסה. רק התפללתי לבורא עולם שיקרה נס ושרשב"י יציל את המצב וישמור על הפצועים הרבים.  

"בתוך שעה וחצי פינו את כל אזור הציון מכל ההמונים שהיו בו", ממשיכה אילה לספר. "הרוב המוחלט של האנשים התבקשו לעזוב, ומצאתי את עצמי נשארת כמעט לבד, רק אני וכוחות הביטחון. אין לי מושג למה לא פינו אותי גם כן, אבל בשלב זה כבר הייתי מודעת לאסון שהתרחש, אך פשוט המשכתי להתפלל, בלי לעצור. מתפללת ומתפללת... מבקשת מבורא עולם שיסביר לי למה דווקא אני נבחרתי להיות במקום הזה בדיוק בשעה הזו, ומה אני יכולה לעשות כדי להביא זכויות לעם ישראל בשעה כל כך קשה של מידת הדין.

"בשעה שלוש לפנות בוקר הגיעה קבוצת חסידים, שמתוך סערת רגשות כנראה התחילה להתעמת עם כוחות הביטחון. החסידים רצו להתפלל ולהדליק נרות נשמה, וכוחות הביטחון דרשו מהם להתפנות ולעזוב את השטח. הרוחות התלהטו, והרגשתי שאני לא מסוגלת להבין – איך זה שבשעה כל כך קשה קיימת כזו שנאת חינם בתוך עם ישראל? היום אני יודעת שאי אפשר לדון אף אחד בכזו שעה, אבל באותו זמן הלב שלי נשבר, ומצאתי את עצמי מתחננת לקב"ה: 'בורא עולם, אם הראית לי את הדבר הזה, תעזור לי לעשות איחוד לבבות בין עם ישראל. זכה אותי להביא אחדות ולקרב בין הפלגים שבעם'".

אילה מציינת כי יחד עם בקשה זו היא גם ביקשה מהקב"ה על אחדות בתוך משפחתה הפרטית. "לשלושת הילדים שלי היה מאוד קשה עם החזרה בתשובה שלי, וביקשתי מהקב"ה שגם בתוך ביתי הפרטי תהיה אחדות, ושלפחות אחד מתוך שלושת ילדיי יזכה להתקרב ליהדות. היה זה לילה של תפילות", משחזרת אילה, "התפללתי יותר מאי פעם, מהמקום הכי עמוק בלב. קיוויתי כל כך שהתפילות אכן יתקבלו וייענו".

המשימה: לחבר לבבות

אילה חזרה מנסיעתה למירון רק בשעות הבוקר של יום שישי, ומאז היא העמידה מול עיניה מטרה אחת: לזכות לקרב לבבות.

כמה חודשים לאחר האסון היא כבר החלה לקיים אירועי הפרשת חלה בביתה של מזכת הרבים רותי פלח בגבעתיים, ומיד לאחר מכן הוזמנה למסור שיעורי תורה לבנות מבתי ספר חילוניים בבית הכנסת של הצדיק החלבן. "השיעורים מתקיימים עד היום מידי שבוע בקביעות", היא מציינת, "אלו יוזמות שבאופן טבעי כלל לא היו אמורות להתקיים – איזו תלמידה מבית ספר חילוני מגיעה לשיעור תורה? זה לא טבעי בכלל, אבל זכותו של רבי שמעון מלווה אותנו. כמו כן זכיתי גם להיות מטפלת זוגית, ובעזרתו יתברך אני עושה שלום בית בין זוגות, כשאני מתמחה במיוחד במקרים בהם אחד מבני הזוג חילוני והשני דתי, או שאחד יצא בשאלה, ועוד מקרים לא פשוטים. זוכה לחבר בין העולמות, והעיקר – ממש כמו שהתפללתי – להביא אחדות לעם ישראל".

אבל את הדבר העיקרי שומרת אילה לסוף. "הבת הגדולה שלי חזרה בתשובה, וכיום מתגוררת במאה שערים", היא מציינת בסיפוק. "בתקופה בה התחזקה היא נהגה להגיע בקביעות למירון, ולפעמים יושבת ומתפללת שם במשך שעות על גבי שעות ברציפות. רבי שמעון החזיר את הבת שלי בתשובה, והוא גם היה שליח לכל כך הרבה זכויות, חיזוקים ודברים טובים בעם ישראל. הלוואי שנזכה תמיד לשמח את בורא עולם אך ורק מתוך שפע ושמחות".