שורד השבי עומר שם טוב: "מחבלים ביקשו שאפעיל מטען על חיילי צה"ל"

עומר שם טוב, שורד השבי ששוחרר מעזה לאחר 505 ימים, יכול היה שלא לחזור בחיים. בריאיון שהעניק לתוכנית "עובדה" חשף שמחבלים איימו להרוג אותו, אם לא יסכים לפגוע בחיילי צה"ל.

לדבריו, שוביו מילכדו את פתח המנהרה שבה הוחזק. הם הורו לו שבמידה וחיילי צה"ל יגיעו לפתח המנהרה, עליו ללחוץ על מתג הפעלת מטען החבלה, שהונח בסמוך אליו. שם טוב סיפר כי התנגד לכך, ואמר למחבלים שלא יעשה זאת. בתגובה איימו עליו: "אם לא תפעיל נירה לך בראש". שם טוב השיב: "אז תירו בי בראש"

עומר סיפר כי את מרבית הימים בשבי העביר במנהרה מתחת לאדמה, רק עם שוביו. במנהרה ראה כיצד אנשי חמאס מעבירים כספים "במיליונים", ואף התבקש לספור כספים. הוא נחשף לתאי מעצר קטנים שבנו המחבלים כדי להחזיק חטופים, ואף שהה באחת מהן במשך 50 יום, כמעט בלי אור, כמעט בלי מזון, ועם מי שתייה מלוחים.

על רגעי חטיפתו, מאתר המסיבה ליד רעים, סיפר שם טוב: "פתאום כבתה המוזיקה. מתחיל לשמוע יריות ורואה אנשים נופלים על הרצפה. הייתי עם חברים, בהם האחים מיה ואיתי רגב. אז אורי דנינו מתקשר אליי, הוא הצליח כביכול לברוח, והוא חזר בשביל להציל אותנו".

"נסענו ברכב ומחבלים פתחו על הרכב באש. עצרנו. אחד המחבלים תפס אותי, זרק אותי על הרצפה וקשר לי את הידיים. הוא השכיב אותי מול הגלגל של הטנדר, ואני, הדבר היחיד שהלך לי בראש זה שהוא הולך למחוץ אותי. מיה ואיתי נורו ברגליהם, והם נחטפו. הדבר הראשון שעלה לי זה גלעד שליט, חושב על חמש שנים".

שם טוב סיפר כי אחד המחבלים ניגש אליו, כיוון אליו קלצ'ניקוב, שאל אותו לשמו, והוסיף: "אתה מכיר את עדן בן זקן?". שם טוב השיב בחיוב, והמחבל הורה לו לשיר שיר שלה.

ב-50 הימים הראשונים בשבי חמאס הוחזק עומר עם איתי רגב. הם עברו בין דירות, וסביבם - הפצצות. בהמשך, אחרי שאיתי השתחרר בעסקת החטופים הראשונה, עומר נשאר לבד. "זה היה אחד הפחדים הכי גדולים. פתאום יש שקט בדירה, ואז התחילו הלחצים, התחילו החששות, ההרגשה של הבדידות. פשוט אני מרגיש שאני משתגע".

בחמישים הימים הבאים היה במנהרה קטנה, שהוא לא יכול היה לעמוד בה, בעלטה. לדבריו, "בהתחלה זה היה שתי פיתות ביום. עם הזמן הכמות ירדה. משתי פיתות בתחילה, סיים עם ביסקוויט אחד ליום. המים בתקופה הזו היו מלוחים. "הייתי מאוד רזה, מאוד. ראיתי את העצמות כבר".

לאחר מכן הועבר למנהרה אחרת, גדולהה. שם הוא העביר כ-400 ימים, עד שהשתחרר הביתה. לדבריו, כניסת צה"ל לאזור שבו הוחזק העסיקה את השובים, שגררה גם יחס קשה יותר כלפיו, "יריקות, קללות". בשלב הזה הוא מתחיל לתכנן בליבו תוכנית בריחה. "אמרתי טוב. צה"ל מעליי כרגע, יש לי הזדמנות לברוח. זה היה בלילה, כולם נרדמו", הוא משחזר. "הסתכלתי לצדדים לראות אם מישהו מגיב. אף אחד לא הגיב. קמתי על הרגליים, הלב על מאתיים", הוא מספר איך הוא ניגש לאחד הקלצ'ניקובים של השובים ולוקח אותו לידיו – אך מוריד אותו חזרה לרצפה. "אני מאמין שזה היה פחד. שיהיה מעצור".

על שחרורו הוא גילה מצפייה באל ג'זירה, שם הוא מוצא את תמונתו בין 33 החטופים שנכללו בעסקה. לדבריו, רק כאשר התחילה הפסקת האש שוביו החלו לתת לו יותר מזון. כשהוא יוצא מהמנהרה לראשונה זה 450 ימים, הוא סוף סוף נשם. "היה אוויר קר, צח. גן עדן". הוא תיאר רגעי האושר שאחרי השחרור. את המפגש עם ההורים, שחיכו לו. "כמה חלמתי על זה", אמר להם. "אין לכם מושג. זה אושר אמיתי".