חוק לישראל - פרשת מטות, יום רביעי

תורה

(יז) אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ: אִלֵין קְיָמַיָא דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה בֵּין גְבַר לְאִתְּתֵיהּ בֵּין אַבָּא לִבְרַתֵּיהּ בְּרַבְיוּתָהָא בֵּית אָבוּהָא:
לא (א) שני  וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: אִתְפְּרַע פֻּרְעֲנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן מִדְיָנָאֵי בָּתַר כֵּן תִּתְכְּנֵישׁ לְעַמָּךְ:
(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן: וּמַלֵיל משֶׁה עִם עַמָא לְמֵימָר זְרִיזוּ מִנְכוֹן גֻבְרִין לְחֵילָא וִיהוֹן עַל מִדְיָן לְמִתַּן פּוּרְעֲנוּת דִין עַמָא דַיְיָ בְּמִדְיָן:
(ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא: אַלְפָא לְשִׁבְטָא אַלְפָא לְשִׁבְטָּא לְכֹל שִׁבְטַיָא דְיִשְֹׁרָאֵל תְּשַׁלְחוּן לְחֵילָא:
(ה) וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: וְאִתְבְּחָרוּ מֵאַלְפַיָא דְיִֹשְׂרָאֵל אַלְפָא לְשִׁבְטָא תְּרֵי עֲֹשַׂר אַלְפִין מְזָרְזֵי חֵילָא:

נביאים יהושע פרק יג

(ל) וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר: וַהֲוָה תְחוּמֵיהוֹן מִמַחֲנָיִם כָּל מַתְנַן כָּל מַלְכוּתֵיהּ דְעוֹג מַלְכָּא דְמַתְנַן וְכָל כַּפְרָנֵי יָאִיר דִבְמַתְנַן שִׁתִּין קִרְוִין:
(לא) וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וּפַלְגוּת אַרְעָא דְּגִלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי קִרְוַיָּא מַלְכוּתֵיהּ דְעוֹג בְּמַּתְנַן לִבְנֵי מָכִיר בַר מְנַשֶׁה לְפַלְגוּת בְּנֵי מָכִיר לְזַרְעֲיַתְהוֹן:
(לב) אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה: אִלֵּין דִי אַחְסִין משֶה בְמֵישְׁרַיָא דְּמוֹאָב מֵעִבְרַיָא לְיַרְדְּנָא דִּירִיחוֹ מְדִינְחָא:
(לג) וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם: וּלְשִׁבְטָא דְלֵוִי לָא יְהַב מֹשֶׁה אַחֲסָנָא מַתְּנַן דִּיהַב לְהוֹן יְיָ אֱלָהָא דְיִשְּׂרָאֵל אִינּוּן אַחְסָנַתְהוֹן כְּמָא דְמַלִיל לְהוֹן:
יד (א) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְאִלֵּין דְאַחֲסִינוּ בְנֵי יִשְּׂרָאֵל בְּאַרְעָא דִכְנָעַן דְאַחֲסִינוּ יַתְהוֹן אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְרֵישֵׁי אֲבָהַת שִׁבְטַיָּא לִבְנֵי יִשְּׂרָאֵל:
(ב) בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה: בְּעָדְבָא אִיתְפַּלְגַת לְהוֹן אַחֲסַנַתְּהוֹן כְּמָא דְּפַקִּיד יְיָ בִּידָא דְּמֹשֶׁה לְתִשְׁעַת שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא:

כתובים תהילים פרק צב

(ד) עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: עַל פּוּם כִּנָרָא דַעֲשַּׂרְתֵּי נִימִין וְעַל פּוּם נִבְלָא עֲלֵי רִנְנַת כִּנָרַיָא:
(ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: אֲרוּם אַחְדִיתַנִי יְיָ בְּעוֹבָדָךְ בְּעוֹבָדֵי אַיְדָךְ אֲבוּעַ:
(ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: כַּמָה רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ יְיָ לַחֲדָא עֲמִיקִין מַחְשְׁבָתָיִךְ:
(ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בַּר נַשׁ שַׁטְיָא לָא יְדָע וּכְסִילָא לָא יַתְבַּיֵן יַת דָא:
(ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד: כַּד מִתְלַבְלְבִין רַשִׁיעַיָא הֵיךְ עִסְבָּא וְנָצְצִין כָּל עָבְדֵי שְׁקַר וַעֲתִיד דִישֵׁצִינוּן אֱלָהָא עַד עָלְמָא:
(ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהוָה: וְאַתְּ רְמָא וְעִלָאָה בְעַלְמָא הָדֵין יְיָ וְאַתְּ רְמָא וְעִלָאָה לְעַלְמָא דְאָתֵי:

משנה עבודה זרה פרק א

א. לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפָרְעָן וְלִפָּרַע מֵהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵצֵר לוֹ. אָמְרוּ לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן:

ברטנורה  (א) לפני אידיהן של עו''ג. שם כנוי לחגיהם ולמועדיהם: לשאת ולתת. למכור ולקנות משום דאזלי ומודו לע''ג ביום אידם: להשאילן. בהמה וכלים. מידי דהדרא בעינא: להלוותם. מעות. דלא הדרי בעין. דמלוה להוצאה נתנה: לפורען. כשהן נפרעים אזלי ומודו לע''ג ביום אידם: מפני שהוא מיצר. על מעותיו שאינם חוזרים לו. ולא אזיל ומודה: שמח הוא לאחר זמן. למחר ביום אידו ואזיל ומודה. ואין הלכה כר''י. ודוקא במלוה בשטר אסור להפרע מהם. אבל במלוה על פה שרי. מפני שהוא כמציל מידם:

ב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם אָסוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן מֻתָּר:

ברטנורה  (ב) לאחר אידיהן מותר. וכן הל' ובגולה שאין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם שעיקר פרנסתנו מהם. ועוד משום יראה. אינו אסור אלא יום אידם בלבד. והאידנא נהוג עלמא היתר אפילו בכל יום אידם משום דקים להו לרבנן בגווייהו דלא אזלי ומודו דכל הני דאתסרי בזו המסכת מיירי בעו''ג וע''ג ממש:

ג. וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם, קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וקְרָטֵסִים, וְיוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּדָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה, יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה, אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה. [אֲבָל] יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, יוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא (בוֹ) מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ (בִּלְבָד):

ברטנורה  (ג) קלנדא. שמנה ימים אחר תקופת טבת: סטרנורא. ח' ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך. אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתהו ובהו עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שנפלה התקופה. וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא ועמד ועשה ח' ימים טובים. לשנה אחרת. עשאן אלו ואלו ימים טובים. הוא קבעם לשמים. והם קבעום לע''ג: קרטיסים. יום תפיסת בו מלכות וקבעום יום איד: גינוסיא. יום שמעמידין בו מלך: יום הלידה. יום שנולד בו מלך: שרפה. ששרפו עליו כל תשמישו כדרך ששורפין על המלכים: יש בה ע''ג. כלומר אותו היום יש להם איד לע''ג. וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא חשיבי להו ואסורים ג' ימים לפניהם: אבל יום תגלחת זקנו. שאינו זמן הקבוע לרבים. אלא כל אחד כשמגלח עושה יום איד: ובלוריתו. שהניח בלורית מאחריו כל השנה כולה ואינו מגלחה אלא משנה לשנה ויום שמגלחה עושה יום איד: ויום שעלה מן הים. ומקריב זבחים לע''ג על שנצול בכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו. דלא חשיבי כולי האי:

ד. עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה, חוּצָה לָהּ מֻתָּר. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה, תּוֹכָהּ מֻתָּר. מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֵחֱדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר. וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר. עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, הַמְעֻטָּרוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת:

ברטנורה  (ד) עיר שיש בה ע''ג. וביום איד שיש לבני העיר היום לע''ג שבעיר: חוצה לה. ואפילו סמוך לעיר מאוד מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר שאין נמשכים אחר אותה ע''ג. שכן מנהגם יום איד של אלו אינו כיום איד של אלו: מהו לילך לשם. באותה העיר ביום ע''ג שלהם: בזמן שהדרך מיוחדת לאותה העיר. שהדרך הכבוש מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה. אסור לילך שם מפני שנראה כמהלך שם לעבוד ע''ג. ואם היה דרך מסלול הולך גם לעיר אחרת מותר שהרואה אומר למקום אחר הוא הולך: היו בה חנויות מעוטרות. וסימן הוא להם שאותם חנויות של עבודת כוכבים לטול הכומרים מהם מכס: ושאינן מעוטרות מותרות. דבאותם שאינם מעוטרות. לא שקלי מיניה מכס לע''ג ולא מטא לע''ג הנאה מנייהו. ולמזבן מנייהו דבר המתקיים שרי ביום אידם. שסתמו המוכר עצב ולא אזיל ומודה:

ה. אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מֻתָּר, וּפֵרוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם:

ברטנורה  (ה) אצטרובלין. פירא דארזא: בנות שוח. מין ממיני התאנים הגדולים הלבנים אסור לישראל למכור אלו לעובדי כוכבים: פטוטרות. בפטוטרותיהם קאמר כלו' בעוקצין שהם נתלין בו. דמסתמא העו''ג רוצה להקריבו תקרובת לע''ג: תרנגול לבן בין התרנגולין. לקח עו''ג מישראל תרנגולים הרבה מותר למכור ביניהם תרנגול לבן דכיון דשקיל אחריני לאו לע''ג בעי להו: ופירושן אסור. אם פירש דלע''ג בעי להו אסור ואצטריך למתני דס''ד אמינא האי גברא לאו לע''ג בעי להו. והאי דקאמ' הכי סבר כי היכי שהוא גברא אביק בה. כ''ע נמי אבוקי. ואימא הכי. כי היכי דליתבו לי קמ''ל: דקל טב. פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לעבודת כוכבים: וחצב. קנים שעושין מהן הצוקרא:

ו. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָה, עֲגָלִים וּסְיָחִים, שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. וּבֶן בְּתֵירָא מַתִּיר בַּסוּס:

ברטנורה  (ו) אין מוכרין בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שכירות והשאלה. שהוא בהמתו של ישראל ויעשה בה העובד כוכבים מלאכה בשבת. וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר. שרי למוכרה: שלמים ושבורים. שאף השבורים חזו למלאכה. שטוחנים בהם: ר' יהודה מתיר בשבורה. ואין הלכה כר' יהודה: בן בתירא מתיר בסוס. ואפילו הסוס שהציידים מביאים עליו העופות שצדין בהם. קסבר החי נושא את עצמו. ורבנן סברי דוקא אדם נושא את עצמו. הלכך אם לא היה מיוחד אלא לרכוב עליו מותר. אבל להביא בעל חי אחר חוץ מאדם אסור. ואין הלכה כבן בתירא:

ז. אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת וְכָל דָּבָר שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים. אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילְקִי, גַּרְדּוֹם, וְאִיצְטַדְיָא, וּבִימָה. אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת. הִגִּיעוּ לְכִפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר לִבְנוֹת:

ברטנורה  (ז) כל דבר שיש בו נזק לרבים. כגון כלי מלחמה חרבות ורמחים: בסילקי. טירה גבוה ושם יושבים לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים: גרדום. בנין אחד והוא עשוי לדון דיני נפשות: איצטדיא. מקום שחוק שמביאים שור נגח והורג את האדם: בימה. כעין מגדל קצר וגבוה. עשוי כדי לדחוף ארקוולט''ו בלע''ז. דרך עובדי כוכבים להעמיד עבודת כוכבים בבית מרחצאותיהם:

ח. (וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קֵטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּשָׂכָר מֻתָּר). אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ, אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת. ובְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. ובְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ:

ברטנורה  (ח) אבל מוכר הוא משיקצוץ. שלא יהא מוכר לו המחובר אלא לאחר שיקצץ. אבל כל זמן שהוא במחובר לא שנמצא נותן לו חנייה בקרקע. והתורה אמרה (דברים ז) לא תחנם. לא תתן לו חנייה בקרקע: אין משכירין להם בתים. גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא הוא: ואין צריך לומר שדות. דאיכא תרתי דאיסורא חנייה בקרקע ומפקיען מן המעשרות: ובסוריא. ארם צובה שכבש דוד ואינה קדושה כקדושת הארץ: משכירין להם בתים. ולא גזרינן אטו מכירה דאי נמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא. דכי כתיב לא תתן להם חניה בארץ ישראל כתיב. ומיהו מכירה לכתחלה לא משום מכירה דא''י אבל לא שדות דאיכא תרתי לאיסורא: בחוצה לארץ. דמרחק וליכא למגזר מכירה דהתם אטו מכירה דא''י: מוכרין להם בתים ומשכירין שדות. אבל מכירה דשדות לא כיון דאיכא תרתי: ר' יוסי אומר כו'. והלכה כר' יוסי. ובלבד שלא ישכיר בא''י לשלשה עו''ג ביחד שלא יעשה שכונה של עו''ג:

ט. אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר, לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. ובְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:

ברטנורה  (ט) אף במקום שאמרו להשכיר. לר''מ בסוריא דוקא ולא בא''י ולר' יוסי אפילו בא''י: לא לבית דירה אמרו. אלא להכניס שם תבן ועצים וכיוצא בזה: מפני שהיא נקראת על שמו. והעו''ג מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצים בה בשבת ולא דמי לשדה של ישראל שאריס עו''ג עושה בה מלאכה בשבת דשדה לאריסות עבידא והעובד כוכבים אריסותא דנפשיה קא עביד. אבל מרחץ לאו לאריסותא קא עבידא ואין הכל יודעים שהישראל השכירה לעו''ג ולכך אסור. ובזמן הזה שדרך להוריד אריס למרחץ לשנה. למחצה לשליש ולרביע. כדרך שמורידין לשדות. שרי להשכיר מרחץ לעו''ג ואף על פי שהעו''ג עושה בה מלאכה בשבת מידע ידעי שהעו''ג אריס בה. ואריסותא דנפשיה קא עביד:

גמרא ע''ז דף ב' ע''א

לִפְנֵי אֵידֵיהֶן רַב וּשְׁמוּאֵל חַד תָּנֵי אֵידֵיהֶן דִּכְתִיב (דברים לב) כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם. וְחַד תָּנֵי עֵידֵיהֶן דִּכְתִיב (ישעי' מג) יִתְּנוּ עֵידֵיהֶן וְיִצְדָקוּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת וּמְעִידוֹת לָהֶן בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) יִתְּנוּ עֵידֵיהֶן וְיִצְדָּקוּ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת אֵלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת וְטוֹרְפוֹת לַכּוּתִים עַל פְּנֵיהֶם לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים נֶגֶד הָעַמִּים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְעֵינֵי הָעַמִּים מְלַמֵּד שֶׁבָּאוֹת וְטוֹרְפוֹת אוֹתָם עַל פְּנֵיהֶם. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים. וְהַיְינוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לֹא הָיָה דָוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. וְלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. לֹא דָוִד רָאוּי דִּכְתִיב (תהלים קט) וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי. וְלֹא יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים דִּכְתִיב מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם. וְלָמָה עָשׂוּ לוֹמַר לָךְ שֶׁאִם חָטָא יָחִיד אוֹמְרִים לוֹ כְּלַךְ אֵצֶל יָחִיד. וְאִם חָטָא צִבּוּר אוֹמְרִים לוֹ כְּלַךְ אֵצֶל צִבּוּר. וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמֵעִינָן יָחִיד מִשּׁוּם דְלָא מְפַרְסֵם חַטָּאֵיה אֲבָל צִבּוּר דִמְפַרְסֵם חַטָּאֵיהֶן אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמֵעִינָן צִבּוּר מִשּׁוּם דִנְפִישֵׁי רַחֲמַיְיהוּ אֲבָל יָחִיד דְלָא אַלִימָא זְכוּתֵיהּ אֵימָא לָא צְרִיכָא. וְהַיְינוּ דְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי מָאי דִכְתִיב נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַּׁי שֶׁהֵקִים עוּלָה שֶׁל תְּשׁוּבָה. וְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוַה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּמָתוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ וְכָל הָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת מְלַפְפָתוֹ וּמוֹלִיכָתוֹ לְיוֹם הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו) יִלַּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קְשׁוּרָה עִמּוֹ כַּכֶּלֶב שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט) וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת עִמָּהּ לְעוֹלָם הַבָּא:

רש''י  לא עשו ישראל את העגל כו'. כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהם אלא גזרת המלך היתה כדי ליתן פתחון פה לבע''ת: ולבי חלל. יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בי: דמפרסם חטאיהון. ואיכא חילול ה' אימא לא יתקבלו: מלפפתו. מעטפתו לשון מלבוש:

זוהר נח דף ס''א ע''ב

רִבִּי אֶלְעָזָר אָזַל לְגַבֵּי דְרִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִי שִׁמְעוֹן בֶּן לְקוֹנְיָא חֲמוֹי כֵּיוַן דְּחָמָא לֵיהּ אִתְקִיל לֵיהּ תוֹפְסִיתָה (ס''א טוֹפְסִיסָא) דְקוּמְרָא בְמַטְוַן דְּקוּלְפָא וִיתִיבוּ אָמַר לֵיהּ חֲמוֹי אֶפְשַׁר דְּשַׁמְעַת מֵאָבוּךְ הָאי דִכְתִיב (איכה ב) עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם אָמַר לֵיהּ הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא בִּצַע אֶמְרָתוֹ דְבָזַע פּוּרְפִירָא דִילֵיהּ. אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם. דְהָא פוּרְפִירָא פָקִיד לָהּ מֵאִינוּן יוֹמֵי קַדְמָאֵי עִלָּאֵי וּבְיוֹמָא דְאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְשָׁא בָזַע לָהּ בְּגִין דְּהָאי פּוּרְפִירָא אִיהִי יְקָרָא דִילֵיהּ וְתִיקוּנָא דִילֵיהּ וּבָזַע לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ (שם) עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם. וְכִי מַלְכָּא חָשִׁיב (קוֹדֶם) לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי עַד לָא יֵיתוּן לְמֵחֶטוֹי אָמַר לֵיהּ לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ מָאן יְקָר וּבְכָל יוֹמָא הֲוָה דָחִיל עֲלֵיהּ דְלָא יִתְבַר וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵיה וְתַקִּין בְּעֵינוֹי. לְיוֹמִין אָתָא בְּרֵיהּ וְאַרְגִּיז לֵיהּ לְמַלְכָּא נָטַל מַלְכָּא הַהוּא מָאן יְקָר וְתָבַר לֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם תָא חֲזֵי מִן יוֹמָא דְאִתְבְנֵי בֵי מַקְדְשָׁא הֲוָה קב''ה מִסְתַּכַּל בֵּיהּ וְחָבִיב עֲלֵיהּ סַגִּי וַהֲוָה דָחִיל עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל דְּיֶחֱטוּן וִיחָרֵב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְכֵן בְּכָל זִמְנָא דַהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּי בֵי מַקְדְשָׁא הֲוָה לָבִישׁ הַהוּא פוּרְפִירָא לְבָתַר דְגָרְמוּ חוֹבִין וְאַרְגִּיזוּ קָמֵי מַלְכָּא אִתְחָרֵב בֵּי מַקְדְשָׁא וּבָזַע הַהוּא פוּרְפִירָא (ד''א גָרִיס הָכִי בָזַע הַהוּא פוּרְפִירָא וְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא) הַיְינוּ דִכְתִיב (שם) עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַע אִמְרָתוֹ וְגוֹמֵר הָאי אֶמְרָתוֹ בְקַדְמִיתָא יַתְבָא בְרֹאשׁ אָמִיר וְהָא אִתְעֲטָרוּ עַטְרָא לְרֵישָׁא וְאִילָן נָאֶה לְפָנָיו וְאִיהִי מִימֵי קֶדֶם וַדָּאי וּכְדֵין עֲצִיבוּ קָמֵיהּ בְּבָתֵּי בִרָאי וַדָּאי וְהֵן (ישעיה לג) אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה (שם כב) וַיִּקְרָא ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא וְגוֹמֵר הַיְינוּ בְּזִמְנָא דְאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְשָׁא אֲבָל בְזִמְנָא אַחֲרָא לֵית חֶדְוָה קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כְּזִמְנָא דְאִתְאֲבִידוּ חַיָּיבֵי עַלְמָא וְאִינוּן דְאַרְגִיזוּ קָמֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא) וּבַאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְכֵן בְּכָל דָּרָא וְדָרָא דְעָבִיד דִינָא בְּחַיָּיבֵי עָלְמָא חֶדְוָה וְתוּשְׁבְּחָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְאִי תֵימָא הָא תָנֵינָן דְּלֵית חֶדְוָה קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כַּד אִיהוּ עָבִיד דִינָא בְּחַיָיבַיָא. אֶלָא תָא חֲזֵי בְּשַׁעְתָא דְאִתְעֲבִיד דִינָא בְּחַיָּיבַיָא חֶדְוָון וְתוּשְׁבְּחָן קָמֵיהּ עַל דְאִתְאֲבִידוּ מֵעַלְמָא וַהֲנֵי מִילֵי כַד מָטָא הַהוּא זִמְנָא דְאוֹרִיךְ לוֹן וְלָא תָאבָן לְגַבֵּיהּ מֵחוֹבַיְיהוּ. אֲבָל אִי אִתְעֲבִיד בְהוּ דִינָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ (וְעַד) דְלָא אִשְׁתְּלִים חוֹבַיְיהוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָה כְּדֵין לֵית חֶדְוָה קָמֵיהּ וּבְאִישׁ קָמֵיהּ עַל דְאִתְאֲבִידוּ. וְאִי תֵימָא אִיהוּ עַד לָא מָטוּ זִמְנַיְיהוּ אֲמָאי עָבִיד בְּהוּ דִינָא. אֶלָּא אִינוּן גָרְמִין בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ דְהָא קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָא עָבִיד בְּהוּ דִינָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ אֶלָּא בְּגִין דְמִשְׁתַּתְּפֵי בַּהֲדַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָׁא לוֹן וּבְגִין כֵּן עָבִיד דִינָא וְאוֹבִיד לוֹן מֵעַלְמָא בְּלָא זִמְנָא וְדָא הוּא דְאַבְאִישׁ קַמֵּיהּ וּבְגִין כַּךְ אַטְבַע מִצְרָאֵי בְּיַמָּא וְאוֹבִיד שׂוֹנְאֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט וְכֵן כֻּלְּהוּ דְהָא בְגִינֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל אִתְאֲבִידוּ בְּלָא זְמַנָּא אֲבָל כַּד אִשְׁתַּלִים זְמַנָּא דְאוֹרִיךְ לוֹן וְלָא תָּבוּ כְדֵין חֶדְוָה וְתוּשְׁבַּחְתָּא קַמֵּיה עַל דְאִתְאֲבִידוּ מֵעָלְמָא בַּר בְּזִמְנָא דְאִתְחַרִיב בֵּי מַקְדְשָׁא דְאַף עַל גַּב דְאִשְׁתַּלִים זְמַנָּא דִלְהוֹן דְּאַרְגִיזוּ קַמֵּיהּ לָא הֲוָה חֶדְוָה קַמֵּיהּ וּמֵהַהוּא זִמְנָא לָא הֲוָה חֶדְוָה לְעֵילָא וְתַתָּא:

תרגום הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר הָלַךְ אֶל רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חוֹתְנוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ. תִּקֵּן לוֹ שְׁטִיחִים שֶׁל מִכְסֶה עַל מוֹטוֹת עֵץ, וְיָשְׁבוּ. אָמַר לוֹ חוֹתְנוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךְ זֶה שֶׁכָּתוּב, עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם. אָמַר לוֹ הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים בִּצַע אֱמְרָתוֹ, שֶׁקָּרַע הַלְּבוּשׁ הַיָּקָר שֶׁלּוֹ שֶׁנִּקְרָא פּוּרְפִירָא. אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם, פּוּרְפִירָא זוֹ צִוָּה אוֹתָהּ מֵאֵלּוּ יְמֵי קֶדֶם הָעֶלְיוֹנִים, הַיְנוּ מֵהַסְּפִירוֹת דְּפַרְצוּף עַתִּיק הַנִּקְרָאוֹת יְמֵי קֶדֶם. וּבַיּוֹם שֶׁנֶּחֶרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קָרַע אוֹתָהּ. בַּאֲשֶׁר פּוּרְפִירָא זוֹ הִיא הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ וְהַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת כָּבוֹד ה'. וְהִיא תִּקּוּנוֹ, כִּי הוּא מִתְתַּקֵּן עַל יָדָהּ בַּמּוֹחִין דְּהֶאָרַת הַחָכְמָה, וְקָרַע אוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִמֶּנָּהּ ט' סְפִירוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא נִשְׁאָר בָּהּ כִּי אִם חֵלֶק הָעֲשִׂירִית מִמֶּנָּהּ. הִקְשָׁה לוֹ, עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם, הֲכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ לַחֲשׁוֹב לְהָרַע לְבָנָיו עוֹד קוֹדֶם שֶׁבָּאִים לַחֲטוֹא. וְהֵשִׁיב לוֹ, זֶה דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי יָקָר וּבְכָל יוֹם הָיָה מְפַחֵד עָלָיו שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְהָיָה יָשָׁר בְּעֵינָיו. לְיָמִים בָּא הַבֵּן וְהִכְעִיס אֶת הַמֶּלֶךְ, לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת כְּלִי הַיָקָר וְשָׁבַר אוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם. בֹּא וּרְאֵה, מִיּוֹם שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְהָיָה חָבִיב עָלָיו מְאֹד. וְהָיָה מְפַחֵד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֶחְטֶאוּ וְיֶחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה בָּא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה לוֹבֵשׁ פּוּרְפִירָא הַזּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מִזְדַוֵּג עִם הַמַּלְכוּת. וְאַחַר שֶׁגָּרְמוּ הַחַטָּאִים וְהִכְעִיסוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, נֶחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְקָרַע אֶת אוֹתָהּ פּוּרְפִירָא. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם. בִּצַע אֶמְרָתוֹ: אֶמְרָתוֹ זוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, מִתְּחִלָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ אַמִּיר, וּמִתְעַטֵּר בָּהּ הַמֶּלֶךְ עֲטָרָה לְרֹאשׁוֹ, וְאִילָן נָאֶה לְפָנָיו, הַיְנוּ אִילָן הַנְּשָׁמוֹת מִטֶּרֶם שֶׁבָּאִים לָעוֹלָם. וְעַתָּה, כְּשֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קָרַע אוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִמֶּנָּהּ ט' סְפִירוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְנִשְׁאֲרָה בְּאוֹר הַנֶּפֶשׁ בִּלְבָד. וְאָז, כְּשֶׁנֶּחֶרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נַעֲשֶׂה עַצְבוּת לְפָנָיו בַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִים בְּוַדַּאי, וְלֹא בַּפְּנִימִיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הֶן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה, דְּהַיְנוּ רַק בַּחִיצוֹנִיוּת. וַיִּקְרָא ה' צְבָאוֹת וְכוּ': הַיְנוּ רַק בַּזְּמָן שֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קָרָא לִבְכִי וּמִסְפֵּד, אֲבָל בִּזְמָן אַחֵר, אֵין שִׂמְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבִזְמָן שֶׁרְשָׁעֵי הָעוֹלָם וְהַמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ נֶאֱבָדִים מֵהָעוֹלָם, וְזֶ''שׁ וּבַאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בָּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה דִּין בְּרִשְׁעֵי הָעוֹלָם, שִׂמְחָה וְרִנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם תֹּאמַר, אִם הוּא מִטֶּרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם, לָמָּה עוֹשִׂים בָּהֶם דִּין. אֶלָּא הֵם גָּרְמוּ רָעָה לְעַצְמָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיָה עוֹשֶׂה בָּהֶם דִּין מִטֶּרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְהָרַע לָהֶם, מִשּׁוּם זֶה עָשָׂה בָּהֶם דִּין וְהֶאֱבִיד אוֹתָם מֵהָעוֹלָם לִפְנֵי זְמַנָּם. וְלָכֵן רַע לְפָנָיו לְהַאֲבִידָם לִפְנֵי זְמַנָּם. וּמִשּׁוּם זֶה הִטְבִּיעַ אֶת הַמִּצְרִים בַּיָּם, וְהֶאֱבִיד שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט, וְכֵן כֻּלָּם. כִּי בִּשְׁבִיל שֶׁהֵרֵעוּ לְיִשְׂרָאֵל נֶאֱבְדוּ לִפְנֵי זְמַנָּם. אֲבָל כְּשֶׁנִּשְׁלָם הַזְּמָן שֶׁהִמְתִּין לָהֶם וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, אָז שִׂמְחָה וְרִנָּה לְפָנָיו עַל שֶׁנֶּאֱבְדוּ מֵהָעוֹלָם, חוּץ מִבַּזְּמָן שֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִשְׁלָם זְמַנָּם שֶׁהִכְעִיסוּ לְפָנָיו, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו, וּמֵהָעֵת הַהִיא וָאֵילָךְ, אֵין שִׂמְחָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה:

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י''ב

א. אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְדוֹלִים בְּנֵי חוֹרִין. וְאֵין קוֹרִין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. וְלֹא יִהְיוּ הַקּוֹרִין פָּחוֹת מִשְּׁלשָה אֲנָשִׁים. וְאֵין מַתְחִילִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. וְאֵין מְשַּׁיְירִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלשָה פְּסוּקִים. וְלֹא יִקְרָא הַקּוֹרֵא פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים: ב. שְׁלשָׁה שֶׁקָּרְאוּ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים שְׁנַיִם קוֹרְאִין שְׁלשָה שְׁלשָׁה וְאֶחָד אַרְבָּעָה וּבֵין שֶׁהָיָה הַקּוֹרֵא אַרְבָּעָה רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אוֹ אֶמְצָעִי הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח:

מוסר
מספר חסידים סימן קמ''ה

כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ הַכַּעַס רַע מְאֹד וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ עַד קְצֵה הָאַחֲרוֹן וִילַמֵּד כָּל אָדָם לְעַצְמוֹ כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁלֹּא יִכְעוֹס כְּלַל וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעוֹס עָלָיו וְאִם רוֹצֶה לְהַטִּיל אֵימָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ עַל הַצִבּוּר אִם הוּא פַּרְנַס יַרְאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כוֹעֵס וְתִהְיֶה דַעְתּוֹ מְיוּשֶׁבֶת עָלָיו בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל כַּעַס וּבְלִבּוֹ אֵינוֹ כוֹעֵס כִּי הַכַּעַס מֵבִיא לִכְלַל טָעוּת. וְאָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַכּוֹעֵס אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וּבַעֲלֵי כַּעַס חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים וְגַם מֵתִים קוֹדֶם זְמַנָּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב ה) כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרֹג כַּעַס. לְפִיכָךְ נָאֶה מְאֹד לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס וּלְהַנְהִיג בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אַף בְּדִבְרֵי הַמַּכְעִיסוֹ וְזוּ הִיא דֶרֶךְ הַטּוֹבָה: