חולמת להיות חופשיה באמת? כך תעשי את זה נכון

כשאנחנו חושבות על עצמאות, המילה הראשונה שקופצת לראש היא חופש: חופש לבחור את מקום המגורים שלנו, חופש לבחור את הלבוש שלנו, חופש לומר את דעתנו, חופש לחיות את החיים שאנחנו רוצות, ללא גבולות וללא ביקורת.

אבל חופש אמיתי אינו רק חיצוני. חופש אמיתי מביא איתו שקט פנימי. חופש אמיתי הוא בחירה מתוך ערכים ואמונה. וכן, גם לחופש יש גבולות, וטוב שכך. אם בני האדם היו חופשיים לעשות את כל מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים, כנראה שהעולם היה שרוי בכאוס מוחלט.

המדינה שלנו חוגגת השבוע 77 שנות עצמאות, וגם אנחנו צריכות לחגוג את העצמאות שלנו. להיות עצמאית זה לדעת לסמוך על עצמי ועל בורא עולם, גם כשהדרך אינה ברורה. זה  להציב גבולות כשצריך, ולעמוד מאחורי הפעולות שלי מתוך מקום של אמונה, ולא מתוך צורך לרצות אחרים. זו לא רק שאלה של מה אני יכולה לעשות — אלא איך אני מרגישה עם הבחירות שאני עושה.

לא מזמן חגגנו את חג הפסח ודיברנו לא מעט על חירות. ביהדות, החירות היא ערך לאומי, כי "עבדים היינו" ויצאנו "מעבדות לחירות". אך חירות היא גם תהליך אישי של כל אחת מאיתנו, והיא מראה לנו שהחופש האמיתי לא נמצא רק בדברים חיצוניים, אלא עמוק בפנים, בנשמה שלנו.

אז איך נראית הדרך לחירות אישית? ואיך אפשר ללמוד לייצר חופש אמיתי דווקא מתוך מסגרת של אמונה וחיבור לערכים? בואי נצלול פנימה.

מהי עצמאות אמיתית?

עצמאות אמיתית אינה מסתכמת ביכולת שלנו לבחור מה לאכול או לאן ללכת. מדובר בתהליך פנימי עמוק. היכולת לבחור באופן מודע את הדרך האישית שלי בעולם הזה מתוך ערכים נצחיים, ולא מתוך דחף רגעי או הרצון לרצות אחרים.

בתקופה שבה החופש החיצוני מובן מאליו, נדמה לפעמים שכל גבול הוא איום על החירות שלנו. אבל דווקא המסגרת, הערכים, ההתחייבויות והגבולות שהאדם בוחר לעצמו, הם אלה שמאפשרים לעצמאות שלו לפרוח.

חירות אמיתית אינה חופש ללא גבולות, להפך. היא מבוססת על ההכרה בכך שכאשר אין גבולות, אין גם משמעות אמיתית לבחירה. כפי שחז"ל אומרים: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". כלומר, החופש הגדול ביותר מתגלה דווקא בתוך מסגרת של מחויבות לערכים נצחיים, שמעניקה כיוון, עומק ומשמעות לכל פעולה.

עצמאות פנימית נבנית כשאדם יודע להציב לעצמו גבולות נכונים, לבחור לאן לכוון את ליבו ומעשיו, ולחיות מתוך חיבור למי שהוא באמת. לא מתוך מרד, לא מתוך לחץ חיצוני, לא מתוך כפייה, אלא מתוך ידיעה ברורה של הדרך שבה הוא רוצה ללכת.

בחירה חופשית אמיתית אינה מתבטאת בשאלה "מה אני יכולה לעשות?", אלא "מה נכון לי לעשות?".

איך מגיעים לחירות אמיתית?

לא מגיעים לחירות אמיתית ביום אחד. היא נבנית לאט לאט, צעד אחר צעד, דרך בחירות יומיומיות שנעשות מתוך חיבור לערכים ולעקרונות שמובילים את החיים שלנו. כלומר, אני לא עושה רק את מה ש"מתחשק לי", אלא את מה שנכון לעשות, על פי הערכים והאמונות שלי. הנה כמה דרכים שיעזרו לך להגיע לעצמאות וחירות:

הצבת גבולות והיכולת לבחור

כפי שכבר הזכרנו, יצירת חירות פנימית מתחילה מהיכולת להציב לעצמנו גבולות. גבולות אינם מאיימים על החופש שלנו, הם המרחב שבתוכו החופש יכול להתקיים. כפי שגדר מגנה על שדה פתוח מפני התפזרות וכאוס, כך גבולות נכונים מגנים על הנפש, מכוונים אותה ומעניקים לה מקום לצמוח בביטחון.

הנה כמה דוגמאות מחיי היומיום:

• היכולת לומר "לא" להצעה שאינה מתאימה לי, גם אם היא מפתה.

• לקבוע זמן יומי לעצמי, גם בתוך עומס החיים.

• לבחור לסנן תכנים, קשרים או עיסוקים שאינם תומכים בדרך שלי או מיטיבים לי.

בתוך המסגרת הזו, חירות פנימית כוללת גם את החופש לבחור את התגובה שלי למציאות. לא כל נסיבות החיים תלויות בי, אבל הבחירה איך להגיב אליהן, איזו פרשנות לתת להן ואיך להמשיך מהן הלאה, היא בבחירתי.

במסורת היהודית, אחת הדרכים המרכזיות לחיזוק החירות הפנימית היא על ידי לימוד תורה. לא כעול או כעוד מטלה, אלא ככלי שמכניס אור ונותן לנו כיוון והדרכה. תפילה, שמירת שבת, התבודדות - כל אלה אינם סתם "חוקים" שבאו להקשות עלינו. יש להם משמעות. המצוות מאפשרות לנו לעצור רגע ולהתחבר לעצמנו, לאור שבתוכנו, ולמרכז הפנימי שלנו.

כאשר אדם מציב לעצמו גבולות פנימיים מתוך בחירה, הוא מגיע לחירות עצמית. חירות שהיא לא רק הזכות לבחור, אלא גם היכולת לעמוד מאחורי הבחירות שלי ולחיות איתן בשלום.

ביטחון עצמי והתבוננות ככלים לצמיחה

כדי להציב גבולות בריאים, דרוש בסיס יציב של ביטחון עצמי. אדם שאינו מאמין בעצמו, לא יצליח לעמוד בבחירותיו מול ציפיות חיצוניות, יתקשה להציב גבולות, וימשיך לחפש חיזוקים מהעולם סביבו.

ביטחון עצמי אמיתי אינו תלוי בהישגים חיצוניים. ההבנה שאני ראויה וטובה מעצם הווייתי, ולא רק בזכות מה שאני עושה, זה מה שיעזור לי לבנות את הביטחון העצמי שלי.

לשם כך, דרושה התבוננות יומיומית: לעצור פעם אחת ביום ולשאול את עצמי מה נכון לי, מה מחזק אותי, ומה מרחיק אותי מעצמי. זוהי עבודה שקטה ואיטית, כמו טיפוח של שורשים שעדיין לא הופיעו מעל פני השטח, אבל היא משתלמת בטווח הארוך.

התבוננות פנימית מאפשרת לי לזהות:

• מתי אני פועלת מתוך רצון אמיתי, ומתי מתוך צורך לרצות אחרים.

• מתי אני מתקדמת בדרך שלי, ומתי סטיתי מהמסלול שחלמתי עליו.

• אילו בחירות מחזקות אותי, ואילו מחלישות.

תרגיל קטן להתבוננות יומית:

בשעות הערב המאוחרות, שאלי את עצמך:

• איפה היום בחרתי בעצמי?

• באיזה רגע הקשבתי למה שנכון לי באמת?

• מה אני רוצה לקחת איתי ליום הבא?

אלו אומנם שאלות פשוטות, אך הן יכולות להוביל לשינוי משמעותי.

שורה תחתונה

הדרך לעצמאות אמיתית לא נסללת ביום אחד. זו דרך שמתחילה בהחלטה קטנה להאמין בעצמי, להקשיב לנשמה שלי, ולצעוד, גם אם בצעדים קטנים, לכיוון הנכון.

היהדות מלמדת אותנו שהחירות העמוקה ביותר היא פנימית: חירות לבחור בטוב, לשאול, לחפש, ולבנות את עצמי בכל יום מחדש. כל תפילה, כל התבוננות, כל גבול שמציבה אישה מתוך כבוד לעצמה הם עוד צעד בדרך.

זה אולי לא תמיד יהיה קל, ולעיתים יגיעו ספקות ועיכובים, אבל בתוך כל צעד כזה מסתתרת מתנה: האפשרות לגלות את עצמי מחדש, ולהיות שותפה מלאה בבניית החיים שנועדו לי.