אגב, מחקר נוסף שפורסם בשנת 2013 העלה ממצאים דומים: החוקרים מהאוניברסיטה הלאומית של סינגפור מצאו כי קמטים באצבעות מסייעים לשפר את יכולת האחיזה של חפצים חלקים בתנאים רטובים. הם השוו בין ביצועי אחיזה של משתתפים עם אצבעות רטובות אך חלקות, לבין כאלה שפיתחו קמטים – וגילו יתרון משמעותי לקבוצה של "בעלי הקמטים".
חדשות בריאות
מחקר מצא: זו הסיבה לכך שהאצבעות שלנו מתקמטות במים
המחקר מראה שבני אדם שיפרו את אחיזתם לאחר הופעת הקמטים באצבעות. החוקרים: "סימן לכך שלא מדובר בתגובה מקרית של העור"
- יצחק איתן
- פורסם י"ב ניסן התשפ"ה
(צילום: shutterstock)מחקר פורץ דרך שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature Communications מציע פתרון לשאלה ותיקה: למה האצבעות שלנו מתקמטות לאחר שהייה במים? החוקרים, מצוות בינלאומי שכלל גם מדענים מאוניברסיטת אוקספורד ומכון פראונהופר בגרמניה, בדקו את תפקוד האחיזה של בני אדם ושל קופים בתנאים רטובים.
הממצאים: גם בני אדם וגם קופים שיפרו את אחיזתם לאחר הופעת הקמטים באצבעות. "זהו סימן לכך שמדובר לא בתגובה מקרית של העור", ציינו החוקרים. המסקנה: הקמטים משפרים את היציבות והאחיזה – יתרון מובהק במעבר על קרקע חלקה, אחיזה בדגים או טיפוס על עצים רטובים.
ומה ידענו לפני כן? בעשורים קודמים כבר נרשמו כמה תגליות מסקרנות: בשנות ה-30 הבחינו רופאים כי חולי פוליו עם נזק עצבי לא מפתחים קמטים באצבעות. בשנות ה-2000 נמצא כי המערכת העצבים הסימפתטית אחראית לתהליך – באמצעות כיווץ כלי דם מקומי ביד, תהליך שמפחית את זרימת הדם ויוצר את הקמטים. בניסוי שנערך ב-2011 באוניברסיטת ניוקאסל, הוכח שניתן לגרום לקימוט האצבעות גם באמצעות גירוי עצבי מלאכותי – מה שחיזק את התיאוריה שמדובר בפעולה עצבית יזומה.
למה זה חשוב היום? כי רופאים משתמשים כיום בתגובה הזו כדי לאבחן תפקוד של מערכת העצבים. בנוסף, מהנדסי רובוטיקה שאבו השראה מהתופעה כדי לפתח אצבעות רובוטיות המתפקדות טוב יותר בסביבות לחות או תת-ימיות.
