מדוע התורה ניתנה רק לעם ישראל? תשובה מזווית אחרת

"על אחת כמה וכמה שהוציאנו ממצרים והעמידנו לפני הר סיני, ונתן לנו את התורה".    

"כבוד הרב, אם התורה היא האמת המוחלטת, והיא הדרך למימוש תכלית האדם בעולם, מדוע היא ניתנה רק לעם ישראל? האם אין זה הוגן שהאמת האלוקית תהיה נגישה לכל בני האדם? אם הקב"ה אוהב את כל בריותיו, מדוע נמנעה מהם האפשרות לקבל את התורה ולהיות חלק מהברית איתו?".

זו שאלה עמוקה ומרכזית, שמעסיקה לא רק את הוגי הדעות היהודים לדורותיהם, אלא גם רבים מחוץ לעם ישראל. לכאורה, אם התורה היא אור לעולם, מדוע היא לא ניתנה לכל בני האדם?

חז"ל מלמדים אותנו שהקב"ה לא נתן את התורה לעם ישראל בלבד באופן שרירותי, אלא הציע אותה לכל העמים. כל אומה נשאלה אם היא מעוניינת לקבל את התורה, אך כל אחת מהן דחתה אותה בתואנה כלשהי. האדומים, למשל, דחו את התורה בשל האיסור "לֹא תִּרְצָח", וישמעאלים לא יכלו לקבל את "לֹא תִּנְאָף". רק עם ישראל הסכים לקבל את התורה ללא תנאים, באומרם "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד, ז').

אם כן, לא מדובר בהחלטה חד-צדדית של הבורא להעניק את התורה לעם אחד בלבד, אלא בבחירה חופשית של העמים עצמם. עם ישראל היה היחיד שנענה לאתגר הרוחני האדיר שהתורה מציבה בפני האדם.

כאשר אנו שואלים מדוע התורה ניתנה לעם ישראל בלבד, יש להבין שהתהליך שבו עם ישראל קיבל את התורה אינו שרירותי, אלא תוצאה של מסלול ארוך של ברירה היסטורית. בניגוד לתפיסה הרווחת שאלוקים פשוט "בחר" בעם מסוים, אנו מוצאים במקורות חז"ל שהתהליך היה דו-כיווני – כלומר, לא רק שאלוקים בחר בעם ישראל, אלא שעם ישראל הוא זה שבחר באלוקים.

תהליך זה נמשך משחר ההיסטוריה, ומבוסס על עקרון של מבחנים והתעלות רוחנית. לאורך התנ"ך ניתן לראות כי הקשר בין אלוקים לאנושות עבר דרך שורה של ניסיונות ומבחנים, שבהם לא כל אדם או קבוצה הצליחו להחזיק בברית האלוקית. רק אלו שעברו את המבחנים בהצלחה יכלו להמשיך את הקשר עם הבורא, ולהעבירו הלאה לדורות הבאים.

ההיסטוריה הרוחנית של האנושות מתחילה עם אדם הראשון, שקיבל את הציווי הראשון מפי ה' – לא לאכול מעץ הדעת. אך אדם חטא, והקשר הישיר והטהור עם אלוקים נותק. זהו השלב הראשון שבו האנושות נדרשה לעמוד בניסיון – וכשלה. לפני חטא אדם הראשון הייתה מעין תורה לאדם הראשון, עם ציווי – לא לאכול מעץ הדעת. אבל לאחר החטא, אלוקים לא נותן לאדם ציווי, כביכול כבר אין ברית בין האלוקים לאדם.

בהמשך, אנו רואים שבניו של אדם הראשון, קין והבל, מציגים שני נתיבים שונים לעבודת ה'. קין נכשל מבחינה מוסרית ורוחנית, כשהוא רוצח את אחיו, והקשר האלוקי עובר דרך זרעו של הבל (ובהמשך דרך שת). הברית תתחדש רק עם נח, צאצאו של שת.

ככל שהאנושות התפתחה, היא הגיעה לשפל מוסרי חמור – דור המבול. כאן התרחש מבחן נוסף: האם בני האדם מסוגלים לקיים חברה מוסרית? התשובה הייתה שלילית, ולכן העולם הושמד במבול, ורק נח ובניו, ששרדו והחזיקו באמונה, נבחרו להמשיך את הקיום האנושי. ובאמת, לאחר המבול אלוקים מחדש את הברית עם האדם, וניתנות שבע מצוות בני נח.

לאחר נח, הקשר עם ה' עבר דרך בני נח, אך גם כאן התרחש תהליך ברירה. בני שם נבחרו כצאצאים שהמשיכו את הדרך הרוחנית של נח, עם ישיבת "שם ועבר", בעוד שצאצאי חם ויפת הלכו בדרכים אחרות.

במגדל בבל, דור הפלגה ניסה לכונן סדר עולמי ללא אלוקים, ולכן נענש בפיזורם של העמים. מתוך כל העמים שצמחו מחדש, היה זה אברהם אבינו, בן לשושלת שם, שבחר ללכת בדרך ה'. הוא עמד בניסיונות רבים – עזיבת מולדתו, עקדת יצחק – והוכיח כי הוא ראוי להיות נושא הברית האלוקית. ובאמת, מכל העולם אלוקים יוצר קשר עם אברהם, כורת עמו ברית ומצווה אותו בתורה חדשה עם ציווי – ברית מילה.

אברהם הוליד שני בנים: יצחק וישמעאל. שניהם צאצאיו, אך ישמעאל לא התעלה לדרגתו של אביו, ובמעשיו התנהג כ"בן האמה", ולא כבנו של אברהם, וגם הוא נדחה מהברית.

גם ביצחק אנו רואים שהבחירה האלוקית לא הייתה אוטומטית. היו לו שני בנים, יעקב ועשיו, אך רק יעקב בחר ללכת בדרך אבותיו, ונמצא ראוי להיות ממשיך הברית של אברהם.

בניו של יעקב כבר צדיקים כולם, אך גם בהם יש תהליך של ברירה. אבל לא כזו שמבדילה מי בפנים ומי בחוץ, אלא כזו שמסדירה את המעמדות בתוך הברית. כך שהמלוכה עוברת מראובן ליהודה, הכהונה – מראובן ללוי, והבכורה – מראובן ליוסף.

בני ישראל ירדו למצרים ושקעו בטומאה, אך במעמד הר סיני הם עמדו בניסיון הגדול, ואמרו "נעשה ונשמע" – בחירה קולקטיבית ראשונה באלוקים.

המסקנה היא שישנו כאן תהליך היסטורי של ברירה, שבסופו רק אלה שמחזיקים בברית עם ה' נמצאים בה.

לאורך כל ההיסטוריה, אנו רואים שהקשר עם ה' אינו דבר קבוע ומובן מאליו, אלא דבר שצריך להוכיח עליו זכאות. לא כל בני האדם הצליחו בכך, ולכן, בשלבים שונים, קבוצות מסוימות יצאו מהמסלול הרוחני של הקשר עם ה'.

כדי להיות חלק מברית עם אלוקים, יש לעמוד במבחנים. מי שנכשל בהם – מאבד את המסגרת הרוחנית שלו, ואין לו אפשרות לשאת את התורה האלוקית.

בני ישראל הם אלו שעברו את כל המסלול ההיסטורי בהצלחה. הם היחידים שבחרו באלוקים פעם אחר פעם, ולכן רק להם ניתנה התורה.

שאר העמים, שלא הצליחו לשמור על הקשר האלוקי לאורך הדורות, כבר אינם מסוגלים לשאת את התורה. מי שאינו חלק מהמסגרת הישראלית, אינו יכול לקבל את התורה ישירות, אלא רק דרך ישראל, כפי שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב', ג').

אם גוי רוצה קשר עם ה', עליו להצטרף לעם ישראל דרך גיור, כלומר, לקבל על עצמו את המסגרת הרוחנית של הברית. זהו תנאי הכרחי, משום שהאומות עצמן, במסגרתן הנוכחית, אינן עומדות בדרישות הנדרשות לשאת את התורה, כיוון שאין להן מאחוריהן תהליך הברירה ההיסטורי בשביל להיות חלק מברית גבוהה ומפותחת כל כך בקשר עם אלוקים כמו ישראל.

סיכום

1. הקשר בין אלוקים לאדם אינו דבר קבוע – אלא דבר שצריך להוכיח עליו זכאות.
2. בהיסטוריה היו מבחנים חוזרים ונשנים – ורק מי שעמד בהם המשיך לשאת את הקשר עם ה'.
3. עם ישראל הוא העם היחיד שהוכיח את מחויבותו לאלוקים לאורך כל הדרך, ולכן רק לו ניתנה התורה.
4. שאר האומות איבדו את היכולת לשאת את התורה משום שנכשלו במבחנים, ולכן אינן יכולות לקבל אותה ישירות.
5. אם גוי רוצה קשר עם ה', עליו להיכנס לתוך מסגרת הברית הישראלית באמצעות גיור.

כך, התורה לא נועדה להגביל את האמת רק לעם אחד, אלא היא תוצאה של תהליך בחירה היסטורי, שבו רק מי שהצליח לעמוד בניסיונות זכה לקבל את הברית עם ה'.