המדענים לא יכולים להסביר: העץ שלא מראה סימני עייפות

באושימה שבאי הונשו ביפן, משתרע אחד הפארקים היפים ביותר במדינה. הפארק, המפורסם בזכות עצי הדובדבן המהפנטים, מתמלא מדי אביב במרבדים ורודים של פריחה. כל עץ דובדבן כאן פורח בצבעים עזים ומרהיבים, והאוויר רווי בניחוחות מתוקים של פרחים. אולם מבין כל העצים, אחד מהם בולט במיוחד: עץ דובדבן ענק, שצמרתו המפוספסת מתפרסת ברוב הדרה.

צמרת העץ מכוסה בשלל גוונים של ורוד בהיר, אדום וורוד כהה, שמעניקים לו מראה קסום ומרשים. כל פרח נראה כמו ענן קטן ומושלם, וכל עץ נראה כאילו עטוף במעיל של פריחות רכות, שנדמה כי כל אחד מהם יכול היה להיות יצירת אמנות בפני עצמו. כשעומדים תחתיו, קשה שלא להרגיש שהזמן פשוט עוצר מלכת.

העץ, בן מאות שנים, לא מראה שום סימן של עייפות. למרות גילו המופלג, הענפים שלו יציבים וזקופים, והפריחה שמפציעה בו כל אביב נראית חדשה ורעננה. עץ זה, בעמידותו המופלאה ובכוחו המתמשך, משדר עוצמה ושגשוג שאין להם תחליף. בכל פעם שהוא פורח מחדש, נדמה כאילו הזמן עובר סביבו, אך הוא נשאר יציב וחיוני כמו תמיד.

כשאנחנו חושבים על הזדקנות, לרוב אנו מדמיינים תהליך בלתי נמנע – חלק ממעגל החיים שבו כוח החיים הולך ונחלש, והגוף מאבד מחיוניותו. זהו תהליך שאי אפשר להימלט ממנו. אבל לא כל הבריות נאלצות להיכנע לזקנה. העצים, למשל, הם דוגמה מצוינת לכך שעם מנגנון ביולוגי מתוחכם, הם יכולים לשמור על כוחם גם בגיל מופלג, ולעיתים אף להגיע לשיא כוחם בשנותיהם המאוחרות. בעוד שהגוף האנושי מאבד את גמישותו ואת יכולת הצמיחה, העצים אינם רק שורדים את הזמן – הם מצמיחים ענפים חדשים, מתחדשים ומגיעים לגובה רב, גם כאשר עוברות עליהם מאות שנים.

בשביל להבין מדוע העצים לא מזדקנים, בוא נבין מה קורה לשאר בעלי החיים כשהם מזדקנים. כל יצור חי, כולל בני אדם, מורכב מהרבה "לבנים" קטנות, תאים, שכל אחד מהם חי ועובד באופן עצמאי. כל תא צורך מזון וחמצן, ומבצע פעולות נוספות שמאפשרות לו להתקיים. כדי לגדול ולהתפתח, כל תא חי מתחלק לחלוקה שנקראת "מיטוזה", שבה התא מחלק את עצמו לשניים, ובכך מתרבה. כל תהליך החלוקה הזה חשוב להמשך התפקוד של האורגניזם, אבל לכל תא יש מספר מוגבל של פעמים שבהן הוא יכול להתחלק.

ברגע שהתאים מגיעים למספר החלוקות המוגבל, הם כבר לא מסוגלים להתחלק יותר, והם עוצרים את התהליך הזה. זהו תהליך שנקרא "אפופטוזה", שבו התא עובר למצב של מוות מתוכנן. כתוצאה מכך, הגוף מתחיל לאבד מכוחו, התפקודים הפיזיולוגיים מאטים והזדקנות מתחילה להתבטא.

בעצים, לעומת זאת, אין מגבלה כזו. העץ אינו עובר תהליך של הזדקנות כמו אצל בעלי חיים. בכל שנה העץ מייצר שכבות חדשות של רקמות חיוניות. כך, כל מערכת ההובלה שבעץ – השורשים שמעבירים מים ומינרלים, והענפים שמעבירים את המזון מהעלים לשאר חלקי העץ – מתחדשת כל הזמן. השכבות החדשות לא רק מוסיפות מבנים חדשים, אלא גם מאפשרות למערכות ההובלה של העץ להמשיך לתפקד בצורה יעילה. באופן דומה למערכת הדם בבני אדם, שבה כלי הדם מתיישנים עם הזמן ומפסיקים להוביל באופן מיטבי, גם בעץ המערכת הזו מתיישנת – אך גם מתחדשת כל הזמן. כל שכבת עץ חדשה שצומחת כל שנה מחליפה את הישנות, וכך העץ נשאר חיוני ופעיל, גם אחרי מאות שנים.