רמב"ן על פרשת ויקרא: כפרה, קרבה ודבקות – מה עומד מאחורי תורת הקרבנות?

פרשת השבוע, פרשת ויקרא, מאריכה בענין תורת הקרבנות, ומהי דרך ההקרבה של כל סוג קרבן. דנו המפרשים: מה בכלל הענין של הקרבן? מהי המטרה של תורת הקרבנות בכללותה?

הרמב"ם במורה נבוכים כותב שהמטרה היא הרחקה מעבודה זרה: "בעבור שהמצרים והכשדים, אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר לעולם, בעבור כן ציווה לשחוט אלה השלושה מינין לשם הנכבד".

הרמב"ן חולק על דבריו ומבאר כי כאשר אדם מקבל על עצמו את כל מה שנעשה לבהמה, ובכך זוכה לכפרה על עוונתיו. כה דבריו: "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה, כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שיישפך דמו ויישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכופר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו".

המהר"ל נותן ביאור אחר: הקרבן הוא יצירת קרבה אל ה', קרבן הוא מלשון קירוב. כה דבריו (בנתיב התשובה פרק א'): "כי הקרבן הוא השבה גם כן אל השם יתברך כמו התשובה שהרי נקרא קרבן, כי מי שמביא קרבן אלא חד הוא שב אליו להתדבק בו מצד שהוא מקריב אליו קרבן, וכאשר הוא שב אל השם יתברך אחר שהיה מתרחק ממנו יתברך על ידי חטא יש כאן כפרה וסילוק עוון".

הרב הדר מרגולין בספרו "למרגלות הרמב"ן" מבאר כי ביאור הרמב"ן וביאור המהר"ל הינם שני צדדים של אותו מטבע, וכי שילוב של דבריהם הוא שיביא אותנו אל ההבנה הנכספת.

כיצד נפעלת הכפרה? לא בפעולה של מחיקת העוון. אלא הפעולה היא פעולה של יצירת קרבה, שהיא מוחקת באופן דממילא את ההרס של העוון. אין כאן מעשה גירוש של החושך, אלא מעשה של הזרחת אור – והוא המגרש את החושך. תחת הריחוק שעוון גורם. באה פעולה של יצירת השבה והקרבה, וממילא נמחקת התוצאה ההרסנית של העוון.

עיקר הפעולה של הקרבן אינו בכך שהאדם מוכן לקבל את העונש כפי שנעשה לבהמה. אלא יש כאן ביטוי לכך שהאדם מוסר את נפשו אל ה', אין לו בעולמו אלא את רצונו של ה' בלבד. זהו עומק עניינו של הקרבן.

וזה אכן שייך לא רק בקרבן על חטא, אלא גם בקרבן של נדבה.

מכאן נראה כי היסוד שכתב הרמב"ן, שכל הנעשה לבהמה – כאילו נעשה בו, אינו רק כפרה של ייסורין. אלא זהו הקרבת נפשו לה', ואין קרבה גדולה מזו. וזו עצמה הקרבה שנוצרה על ידי קרבנות הבל ונח. והן והן דברי המהר"ל, שהבאת הקרבן יוצרת קרבה.

הקרבת קרבן היא פעולה של התעלות רוחנית מיוחדת ועוצמתית. לא מתוך מסירות נפש מתוך צער היא זו, אלא דביקות הנפש מתוך רוממות וקרבה.