נתיבות שלום על פרשת תזריע: פירוש קצר ומרתק, שירומם לכם את שולחן השבת

בפרשת תזריע, מבהיר ה"נתיבות שלום" את המשמעות הרוחנית של הצרעת כמחלה הפוגעת בנפש וביכולת הרוחנית של האדם.

בדבריו, מסביר הנתיבות שלום כי בפרשיות תזריע ומצורע האריכה התורה בעניין תורת המצורע וקרבנותיו. והרי בזמננו אין לנו כהן או קרבנות, ומה ניתן ללמוד מפרשיות אלו?

אונקלוס תרגם את המילים "נגע צרעת" כ"מכתש וסגירה", כלומר זוהי מחלה של סגירות, ובזוהר נאמר כי הכל סגור בפניו. הנתיבות שלום מתאר מצבים שהנפש סגורה במסגר, ומכף רגלו ועד ראשו של האדם הוא סגור ומסוגר, מוחו סגור, ליבו סגור ורגשותיו אטומים.

כה דבריו: "מוח יהודי ולב יהודי ורגשות יהודיים צריכים להרגיש ולהתעורר מכל דבר שבקדושה, וכאשר מגיעים הימים הקדושים – שבתות וימים טובים – הרי לב יהודי מתעורר בהם לה' יתברך, ואילו זה הלוקה במכתש – סגור ומסוגר הוא לכל דבר שבקדושה, ובכל הזמנים הטובים והקדושים העשויים לרומם נפשו של יהודי הוא אינו מרגיש מאומה, ואפילו בשבתות וימים טובים אין לו הרגשת קרבת אלוקים, שנלקח ממנו כל הטעם".

ממשיך הנתיבות שלום ומבאר את הפסוק: "והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים", העצה שהכהן נותן למצורע היא השבת, שבתוך שבעת ימים יש את יום השבת – כי הרי על ידי השבת, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, כי בשבת קודש יכול יהודי להתחדש כבריה חדשה, כפי הנאמר בספרים הקדושים שכל שבת היא התחדשות הבריאה, שכל הבריאה נהיית בריאה חדשה, ומכוח זה יכול גם כל יחיד להתחדש לבריה חדשה, ואפילו אם עבד עבודה זרה כדור אנוש יכול מכוח השבת להיות לבריה חדשה כקטן שנולד.

ממשיך הנתיבות שלום: ואם שבת אחת עדיין לא הועילה לו, התקנה היא "והסגירו הכהן שבעת ימים שנית", כמו שנאמר: "אלמלא שמרו ישראל שבת אחד מיד נגאלין", ובמקום אחר אמרו: "אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין". והאמת שאם יהודי נכנס כולו בשלמות לקדושת השבת, והוא שומר שבת כהלכתה בכל המדרגות העילאיות של שבת, אז די לו בשבת אחת. אך יש מי שנתגשם כל כך, וגם בשבת אינו מסוגל להתעלות כראוי, שהוא רחוק כל כך, אז אדם כזה צריך 2 שבתות, ששבת אחת תפקידה "סור מרע", בו נחלץ מהרע, וכשממשיך לעבוד את ה' בבחינה זו כל השבוע, אז בשבת השניה מגיע למדרגה העליונה של שבת, שהיא "עשה טוב", ובה זוכה להגיע לשבת אחת הראויה שמכוחה מיד נגאלין

וכך ניתן לפרש את הכתוב: "אם תשיב משבת רגלך... אז תתענג על ה'". זוהי המדרגה העליונה ביותר של שבת – להתענג על ה', וזהו תפקידו של יהודי בשבת, שישקיע את כל תענוגיו להתענג על ה', והמענג את השבת נהפך לו מנגע לענג, כי הענג בא מהפגמים שדמו נרתח לעבירה, והתיקון הוא כאשר משקיע את כל תענוגיו ב"אז תתענג על ה'".

כמו שכתב המסילת ישרים שכל התענוגים שבעולם הם כאין וכאפס לעומת התענוג הזה, שיהודי זוכה להתענג על ה', וזה כל ייעודו של יהודי בעולמו, והדרך להגיע לזה היא בכוחה של השבת.